מימונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולחן מימונה מסורתי

המִימוּנָה הוא חג עממי של יהודים יוצאי צפון-מערב אפריקה, ובעיקר יהדות מרוקו, הנהוג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חגישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן). מקור המנהג הוא במסורת יהדות מרוקו, אך סימוכין לחגיגת המימונה נמצאו רק החל מהמאה ה-18[1][2]. מסורת החג חודשה בארץ ב-1965. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מיטב מטעמים, ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים לרוב ירוקים עם ניטים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, כגון גלימות מוזהבות רקומות ותרבושים צבעוניים, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים[3].

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת מימונה ביקנעם עילית, 2012

מקור החג שנוי במחלוקת, טענה נפוצה היא כי השם נובע מהמילה הערבית "מָיְמוּן" שפירושה מזל והצלחה, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה ולזיווג. הסוציולוגית רחל שרעבי מספקת שני הסברים למקור השם: האחד הוא שמו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון, שנפטר ביום זה, והשני הוא הכינוי "מימונה" שהוענק לכיכר הלחם הראשונה שנאפתה לאחר חג הפסח[4][2].

לעומתה הבלשן אהרן ממן סבור כי השם קשור להיתר להתחתן באסרו חג של הפסח. לדידו חכמי המגרב ראו שבמשך חודשיים לא נערכו חתונות: מפורים ועד חג הפסח מחשש שיישאר חמץ עד חג הפסח, ומפסח ועד ל"ג בעומר משום מנהגי האבילות בימי ספירת העומר. משום כך התירו החכמים לערוך חתונות באסרו חג של פסח. לחגיגה זו קראו "לָלַה מימונה", שפירושה "הגבירה בת המזל", כינוי לכלה המיועדת[5]. את הברכה המסורתית "תרבחו ותסעדו" הוא מסביר כברכה לזוג הצעיר: "תרוויחו ותהיו מאושרים".[6][5]

דעה נוספת היא של ההיסטוריון חיים זאב הירשברג טוען כי מקור המילה מימונה הוא בחג חקלאי שנחגג לשדת מזל מקומית ובין היתר עורכים בו סעודה לשדה[7]. יש טוענים שהחגיגה עצמה נבעה ממנהגים פאגאנים קדומים של שבטים ברברים שחיו באזור מרוקו[8].

הסוציולוגית רחל שרעבי, לא מצאה במחקרה סימוכין לטענה כי מקורו של החג בטקס פגאני, את ממצאיה[דרושה הבהרה] היא מסבירה בכך שקהילת יהודי מרוקו כמיעוט אתני שמרה על ייחודה, ולא ייתכן כי אימצה מוטיבים פגאניים. לדבריה, מנהג חגיגת החג החל במאה ה-18, וישנה משמעות חזקה לכל מנהג שבו[2].

טענת נגד נוספת היא שגם אם מקבלים את מקור השם כברברי ייתכן כי השימוש בשם מימונה היה ללא קשר ישיר לאותה אלה פגנית, וזאת מהסיבה שמילים לעיתים מאבדות את מקורן ונטמעות בשפה, והציבור עושה בהן שימוש מבלי להיות מודע למקורן ההיסטורי. כך לדוגמה המילים "פָּנִיקָה" ו"בניאס" שמקורן באל פאן. תימוכין לכך אפשר לראות מדמיון בין חגיגות המימונה של יהדות מרוקו לחגיגות הבסיסה של יהדות תוניסיה ויהדות אלג'יריה שמתרחשת באביב המוקדם כנגד התבואה החדשה, שם המקור לא מבוסס על שם שדה אלא על הבסיסה עצמה[דרוש מקור].

ישנה השערה לפיה מקורו של חג המימונה הוא ככל הנראה בחג של זרם אסלאמי אלילי בשם gnawa, שפלש למסורת היהודית המרוקאית, התקבל בברכה בתרבות הישראלית והפך להיות המסיים של חג הפסח. יהודי מרוקו חגגו עם שכניהם בטקסים זהים, אך עם תכנים שונים שעיקרו את הסממנים האליליים, והשאירו את השמחה והאמונה כי מדובר ביום ממוזל ומבורך. הבניית החג לתוך המסורת היהודית-ישראלית הפכה אותו לחג שקשור בחג הפסח, כחג האביב, תקופת מעבר מחורף לקיץ התחדשות הטבע וגם החיים המסחריים. רבים מיהודי צפון אפריקה התייחסו אליו כתחילתה של שנה חדשה. הוא נחשב כסימן למזל טוב ולרווח כלכלי. הוא היה קשור לפריון חקלאי, להתחלת הקציר של יבולי התבואה. כמו שבתרבויות אחרות נהוג לחגוג חגיגות דומות במועד זה של השנה, כמו למשל חג הנורוז באיראן[דרוש מקור].

עם זאת, הסיבתיות יכולה להיות הפוכה וכבר נמצאו דוגמאות להשפעה שכזו ובמרכזן הרמדן שהושפע מיום הכיפורים[9]. ייתכן שהאסלאם, שמקורו ביהדות[10], ספג השפעה גם במנהגים אלו, שכן קהילות יהודית התיישבו באזור צפון אפריקה ואסיה עוד מתקופת חורבן בית המקדש, משמע הרבה זמן לפני חדירת דת האסלאם והשפה הערבית מחצי האי ערב[11][12] לאותם מדינות בהם חיו יהודים זה דורות.

עם הזמן החג קיבל גם משמעות דתית בגולה [דרושה הבהרה]. הוא נקשר לאמונה, המזכירה את המילה מימונה, בגאולה העתידית של עם ישראל מן הגלות והחזרה לארץ ישראל . משמעות זאת נקשרת לקישור התלמודי בין גאולת עם ישראל מידי המצרים על ידי ה' בפסח, בחודש ניסן, לבין הגאולה העתידית מן הגלות והשיבה לארץ. המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודת צאת החג[דרוש מקור].

טענה נוספת למטרת החג היא חידוש יחסי האינטראקציה בין הקהילה היהודית והסביבה המוסלמית שנותקו זמנית בשל ההקפדה הרבה על הלכות הפסח. במימונה הייתה חשיבות רבה להכנסת אורחים. כל אחד, יהודי או מוסלמי, יכלו להתארח, ללא הזמנה. המכרים המוסלמים היו מביאים למכריהם היהודים במתנה מצרכים שונים ביניהם חמץ וקמח לאפיית הלחם הראשון אחרי הפסח, ומוצרי חלב, והיהודים מצדם כיבדו אותם במגשים עמוסים בכל טוב. המוסלמים שהגיעו לבתי מכריהם כדי להביא את המצרכים נשארו לעיתים לחגוג איתם את המימונה[דרוש מקור].

כמו כן אחד ההסברים לקיומו של חג נוסף זה היא הזהירות היתרה שהייתה מקובלת במהלך ימות הפסח. גם בין היהודים לבין עצמם, היו נזהרים במהלך החג שלא לאכול איש אצל רעהו, בשל שוני במנהגים הקשורים להימנעות מחמץ וכיוצא בו. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שהימנעות מאכילה אצל פלוני בפסח לא נבעה מאיבה אלא בשל החומרה, ועתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו.

מנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגות המימונה באשדוד בהשתתפות שגריר ארצות הברית, דן שפירו (במרכז בלבוש מסורתי) עם שאול בן שמחון, אפריל 2014

ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים) כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. ביישובים בישראל שבהם היה ריכוז גבוה של יהודי מרוקו, התאפיין ליל המימונה במשך שנים רבות גם במעין "סיור כתובות" (או "טיול מימונה") שבו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות – מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בסגירת דלתות הבתים לפנות בוקר.

הכיבוד שמונח על השולחנות הוא ברובו המכריע מתוק, כנראה כדי להדגיש את התקווה למתיקות בשאר תחומי החיים. מוגשים ממתקים וריבות מסוגים שונים, שהוכנו כולם על ידי בעלת הבית במהלך הפסח. משום כך, כל המעדנים המתוקים הללו חייבים להכיל רק מרכיבים כשרים לפסח, דהיינו: תמרים, בוטנים, שקדים, אגוזים, סוכר וכו' – אך ללא קמח או מרכיבי חמץ אחרים. את המופלטות, מאכלים העשויים קמח וממאפייני המימונה, מכינים דקות ספורות בלבד לפני ההגשה.

נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו"[13], ומקובל לפרשו כ"תרוויחו ותצליחו", אך פירוש זה מוטעה. הטעות צמחה בקרב מרוקאים שנולדו בארץ, אשר מפרשים את הברכה כהזמנה לאורחים ליהנות משפע המזון. הברכה הנכונה היא "תרווחו ותסעדו" ומשמעותה שקודם יהיה לכם רווח (רווחה) ואחר כך תוכלו גם לתת סעד (עזרה לזולת). הברכה המקורית לא מתייחסת לאוכל אלא לרעיון חברתי, למרות שמבטאים אותו בצורת ארוחה חגיגית. יש הזורים מעט קמח על האורחים בהכנסם להתארח.

לאחר ליל המימונה, עיקרו של החג, רבים מיהודי צפון אפריקה נהגו לשבות ממלאכתם ולצאת יחדיו אל הטבע, שם היו אוכלים ומבלים את היום וכן טובלים במים. המוסלמים הרשו ליהודים לבלות בגניהם כיוון שהאמינו כי ליהודים סגולות ברכה ושיזכו בשל כך לשנה גשומה.

המימונה במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרחב הפרטי המשיכו יהודי מרוקו לקיים את חגיגות המימונה ולבקר איש את שכנו במדינת ישראל. אך ב-1965 חידשו את מסורת חגיגות המימונה בצורת חגיגות המוניות במרחב הציבורי והעניקו להם אופי ותפקיד חדש. את חידוש המסורת הזה יזם שאול בן שמחון, איש הוועדה המרכזית של ההסתדרות בשיתוף של פעילי "אגודת יוצאי פאז בישראל". החגיגה ההמונית הראשונה התקיימה ביער הרצל שבלוד והשתתפו בה 300 איש, רבים מהם מהמושב הסמוך יד רמב"ם.[14]

כבר מתחילה ביקשו המארגנים להפוך את המימונה לחג של כלל ישראל, חג של אחווה ורעות ומיזוג גלויות. הם הקפידו להזמין ולארח את יוצאי כל הגלויות ונציגי ציבור שונים. בשנים האחרונות נושאות חגיגות המימונה בישראל גם אופי פוליטי, כשנשיאים, ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים משתתפים באירועים הנחגגים ברחבי הארץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Enkin, Ari (April 13, 2014). "Mimouna: A Moroccan Jewish Celebration". unitedwithisrael.org. Retrieved September 23, 2015.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 שמעון כהן, אז מאיפה הגיעה לכאן המימונה?, באתר ערוץ 7, 21 באפריל 2014
  3. ^ מהי מימונה
  4. ^ אם כי היא גם לא שוללת את האפשרות שהלחם קרוי דווקא על שם החג, ולא להפך
  5. ^ 5.0 5.1 אהרון ממן, מימונה-מדרש השם ומנהגי החג, ירושלים: בתוך: מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, מוסד ביאליק, תשע"ד, עמ' 119
  6. ^ רגע של עברית על המימונה, רשת ב' של קול ישראל
  7. ^ ח"ז הירשברג, "המימונה וחגיגות אסרו חג של פסח", בתוך: זכור לאברהם, קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח, ירושלים, תשל"ב, עמ' 223
  8. ^ שירה אוחיון, וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה תִלְבּשֶׁת עַרְבִיָּה, ‏14 באפריל 2012
  9. ^ עאשוראא', lib.cet.ac.il
  10. ^ שינאת היהודים באיסלם / ד"ר שמעון מרכוס, www.daat.ac.il
  11. ^ קציעה אביאלי טביביאן, מסע אל העבר עולמות נפגשים מאות ‭16-5‬ > יחידה 2: האסלאם והאימפריה המוסלמית > פרק ח לידת האסלאם > תושבי חצי האי ערב ואורח חייהם, משרד החינוך
  12. ^ גלי החדירה של הערבים והמוסלמים לארץ ישראל, אימגו מגזין מאמרים (בעברית)
  13. ^ פירוש: תסעדו=תהיו מאושרים. (סעיד - אשר, מסעוד- המאושר); קטע קול על-פי אבשלום קור, בפינתו בגל"צ
  14. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 75.