סליחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמירת סליחות בכותל המערבי
רחבת הכותל המערבי מלאה במעמד אמירת סליחות בערב יום הכיפורים תשע"א 2010
שער שערי תשובה, סידור סליחות. נדפס בליבורנו תרמ"ח 1888
סדרי תפילות ליום הכיפורים תרס"ט בבית הכנסת אוהל יעקב הישן במינכן, עם רשימת הסליחות שנבחרה לאותה השנה
סליחות כמנהג פולין, למברג, תקצ"ח

סליחות הוא שם כולל למגוון קטעי פסוקים, תפילות ופיוטים. המוטיב המרכזי בסליחות הוא הבעת חרטה ובקשה לסליחה ולמחילה. חלק מפיוטי הסליחות הם קינות על החורבן ועל הגלות, ותפילה לשיבה לארץ ישראל ולגאולה. בדרך כלל, נושאות הסליחות הספרדיות אופי אישי ותוכנן הוא אפסות האדם מול בוראו ובקשת מחילה פרטית. לסליחות האשכנזיות, לעומתן, אופי לאומי יותר והן עוסקות לא מעט בזיקה שבין הכפרה לגאולה.

סוגה ייחודית של פיוטי סליחות הם אלה המתארים את עקדת יצחק ומכונים משום כך "עקדות".

השימוש במילה "סליחות" ללא פרוט, מכוון לקטעים הנאמרים בחודש אלול, ובעשרת ימי תשובה. ראה פרוט על סליחות נוספות תחת הכותרת סליחות במועדים אחרים.

זמני אמירת הסליחות באלול ותשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימים בהם מתחילים לומר סליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת הדורות נוצרו מנהגים שונים בנוגע לזמן ימי הסליחות. הספרדים והתימנים אומרים אותן החל מראש חודש אלול, לפי פסיקת השולחן ערוך, אלא שבראש חודש עצמו אין אומרים סליחות, ועל כן מתחילים לאמרם מליל ב' באלול, ואם חל בשבת - ממוצאי שבת, ליל ג' באלול. חלק מעדות התימנים מתחילות לאומרן מיום ט"ו באלול, שהוא מחציתו של החודש.

לעומתם, האשכנזים, נוהגים להתחיל לומר את הסליחות תמיד במוצאי שבת, ובלבד שיהיו לפחות ארבעה ימי אמירת סליחות לפני ראש השנה. על כן, אם ראש השנה חל בחציו השני של השבוע (ביום ה' או בשבת), מתחילים לומר את הסליחות בתחילת השבוע שחל בו ראש השנה, ואם ראש השנה חל בחציו הראשון של השבוע (ביום ב' או ג'), בתחילת השבוע הקודם. היום הראשון שבסליחות האשכנזיות, בו אומרים את הפיוט "במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה", הוא מהימים הבולטים שבסליחות אלו. ימי סליחות בולטים נוספים בסדר האשכנזי, הם ערב ראש השנה בו אומרים סליחות ופיוטים רבים, המכונה "זכור ברית" על שם הפיוט המרכזי, והסליחות האחרונות שלפני ערב יום הכיפורים המכונות "שלוש עשרה מידות" (בחלק ממנהגי האשכנזים, פיוט זה נאמר ביום אחר), בהם אומרים את פיוט אזכרה אלהים ואהמיה.

הזמן ביום בו אומרים סליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך פיוטי סליחות שונים, ניכר שבעת חיבורם נהגו לומר את הסליחות בשעת חצות, או בשעת בוקר מוקדמת מאוד, טרם עלות השחר. מטעם זה, ביהדות תימן קוראים לסליחות "אשמורות". כיום, יש שממשיכים במנהגים אלו, ועל פי רוב הסליחות נאמרות בבוקר לפני תפילת שחרית, גם כאשר היא מאוחרת יותר. יש המתקשים לקום מוקדם מהרגלם לאמירת הסליחות, ולכן אומרים אותן בסמוך לתפילת מנחה (לפניה או לאחריה). בקהילות הספרדיות של מערב אירופה נהוג לומר סליחות מקוצרות כחלק מתפילת ערבית[1].

ישנם פוסקים האוסרים לאמר סליחות מתחילת הלילה עד חצות הלילה, היות שעל פי הקבלה, החצי הראשון של הלילה הוא זמן דין, ואין לבקש בו רחמים. אולם ישנם שכתבו שמותר לאמר סליחות מתחילת האשמורת התיכונה של הלילה, כלומר משעתיים לפני חצות[2], וכך נהוג במספר קהילות אשכנזיות. בסליחות הראשונות של האשכנזים, הנאמרות במוצאי שבת, רווח המנהג לאומרן דווקא בלילה, ולא לפני תחילת שחרית, ולכן קהילות נוספות נוהגות לאומרן לפני חצות הלילה.

זמן סיום אמירת הסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוב המנהגים, אמירת הסליחות שמחוץ לתפילה נמשכת עד ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, וביום הכפורים עצמו משולבים קטעי סליחות בתוך התפילות וביניהן. מנהג חסידות חב"ד שונה, ולפיו אומרים סליחות רק עד צום גדליה, כאשר הסליחות עד ערב ראש השנה נאמרות בנפרד מסדר התפילה, ואילו הסליחות ביום צום גדליה נאמרות כחלק מן התפילה, כמו בשאר הצומות. ובאר הרב מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), שלשיטתם התוספת בעבודת ה' שבדיבור תמה בר"ה, וממנו ואילך מוסיפים במעשה ובמחשבה.

תוכן הסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליחות מורכבות מפסוקים, תפילות וקטעי פיוט, הנעים במידה רבה סביב נוסח התחנון, הכולל: וידוי, שלוש עשרה מידות הרחמים, ונוסח נפילת אפים.

קטעי הפיוט נכתבו בימי הביניים. בין כותביהם נמצאים רבנים מפורסמים כרבי שלמה הבבלי, רבנו גרשום, רבי שלמה אבן גבירול, רש"י, רבי אלעזר מוורמייזא ועוד.

בכל נוסחי הסליחות, פותחים באמירת מזמור אשרי יושבי ביתך ובחצי קדיש, וחותמים בפיוט שומר ישראל ובקדיש תתקבל. הנוסח האשכנזי משמר תבנית קבועה המורכבת משלוש עשרה מידות, וידוי ופסוקים עם פיוטים מתחלפים מדי יום, בעוד שהנוסח הספרדי אינו משתנה. כמו כן, יש פיוטים הנאמרים רק בחלק מהעדות.

במספר קהילות בצפון אפריקה קיימים סדרי סליחות הכוללים פיוטים מתחלפים לימים שונים, כגון שפתי רננות של יהודי לוב וג'רבא שמכיל מעמדי סליחות לימי שני, חמישי ושבת (בשאר הימים נאמרות הסליחות הספרדיות הרגילות) וסליחות כפי מנהג גרדאיא באלג'יריה. בנוסף, קיימים בתוך האשכנזים הבדלים בין קהילות שונות לגבי סדר אמירת הפיוטים וימיהם (ידועים בעיקר נוסח פולין ונוסח ליטא). בנוסח איטליה היה קיים עד לתקופה האחרונה מנהג עתיק, לפיו נתונים הפיוטים (המהווים חלק מהסליחות) לבחירתו האישית של החזן, ברם בתקופה האחרונה נתקבע מעין נוסח אחיד של פיוטים בקהלות שעדיין שומרות על מנהג זה (בעיקר בערים מילאנו וטורינו)[3].

מעמדן של הסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שסדר הסליחות אינו כולל תפילת עמידה, הוא נתפס, מבחינה מסוימת, כתפילה בפני עצמה. שורש תפישה זו, בכך שהסדר נפתח באמירת "אשרי", בסופו נערכת נפילת אפיים, ולאחריו נאמר קדיש תתקבל הנאמר, בדרך כלל, אך ורק אחרי תפילת העמידה. אמנם, הרמב"ם התנגד לאמירת הקדיש אחרי הסליחות.[דרוש מקור]

פיוטים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשמה לך אדון הסליחות מכניסי רחמים
"הנשמה לך
והגוף פעלך (יצירתך)
חוסה על עמלך
הנשמה לך והגוף שלך
ה' עשה למען שמך
אתאנו(באנו) על שמך ה'
עשה למען שמך
בעבור כבוד שמך
כי אל חנון ורחום שמך"
"אדון הסליחות, בוחן לבבות,
גולה עמוקות, דובר צדקות,
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
הדור בנפלאות, ותיק בנחמות,
זוכר ברית אבות, חוקר כליות,
חטאנו לפניך – רחם עלינו."
"מכניסי רחמים,
הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים
משמיעי תפילה,
השמיעו תפילתנו לפני שומע תפילה"

הפיוט אדון הסליחות הוא הפיוט המפורסם ביותר בתרבות הישראלית, ומסמל עבור רבים את אווירת הסליחות ויום הכפורים. הפיוט מקובל בכל קהילות הספרדים, מיהדות מרוקו שבמערב ועד יהדות הודו שבמזרח. בנוסף, הפיוט מושר בנוסח איטליה ואף בנוסח חב"ד.[4]

הפיוט מכניסי רחמים עורר פולמוס סוער, שכן הוא כתפילה אל המלאכים, דבר המנוגד לדברי רבי יודן בתלמוד הירושלמי: "רַבִּי יודָן אָמַר...לא יִצְוַוח, לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַּבְרִיאֵל, אֵלָא לִי יִצְוַוח, וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד." (ירושלמי ברכות ט א), וכן לעיקר האמונה החמישי לפי הרמב"ם. לעומת המתנגדים, התומכים מסתיעים בכך שהתפילה מופיעה כבר בסדר רב עמרם גאון, וכן במאמרי חז"ל דוגמת "למה יוצאין לבית הקברות...וחד (ואחד האמוראים) אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים" (תענית טז א), וכן "ויעלו בנגב...הלך ונשתטח על קברי אבות...אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" (סוטה לד ב). התומכים באמירתו, מחלקים בין בקשה מהמתים או המלאכים עצמם, שאסורה, לבין הבקשה שיבקשו מהבורא רחמים, ובפיוט, שיכניסו את תפילותינו. אחרים[5], טענו שבתפילה זו הכוונה לבקשה מהבורא עצמו, בדרך מכובדת: "אינו אלא דרך שפלות ועבדות שמדבר אל המלך, ליועציו לדבר למלך שהוא בוש לקרוב אל המלך ואין זה דרך אמצעי כלל".

הפולמוס לא הוכרע, וגם בימינו, יש האומרים אותו ויש הנמנעים מאמירתו.

סליחות במועדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשכנזים נוהגים לומר סליחות גם בתעניות הקבועות בלוח העברי, ובתענית בה"ב, וסליחות אלו נאמרות כחלק מהתפילה. גם הספרדים מוסיפים בצומות קטעים רבים לתחנון, אולם הם מכנים תוספת זו "תחנון לצום גדליה", וכדומה. ההשלכה המעשית לשינוי תפיסתי זה, היא בצום גדליה, כאשר אומרים סליחות לפני התפילה (למעט מנהג חב"ד הנ"ל). האשכנזים, המכנים גם את התוספת שבתפילה "סליחות", אינם אומרים אותה, שכן כבר אמרוה לפני התפילה. אבל הספרדים, אומרים סליחות לפני התפילה, וגם מאריכים את התחנון שבתפילה.

כמו כן, נהוג בקהילות רבות, בייחוד אשכנזיות, לומר סליחות בערב ראש חודש, יום המכונה יום כיפור קטן. יש מהמתענים בימי השובבי"ם, המוסיפים בתענית זו סליחות ותחנונים.

ביהדות פולין נהגו לומר סליחות בכ' בסיוון על פי תקנת הש"ך ווועד ארבע ארצות לזכר גזרות ת"ח ות"ט. מנהג זה השתמר מחוץ לפולין רק בחסידות בעלז. יום זה נקבע כיום תענית כבר בזמן הראשונים עקב עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171 ואף אז נקבעו סליחות ליום זה[6].

בעבר היו מוסיפים ברכות בתפילת שמונה עשרה בתעניות מיוחדות[דרושה הבהרה] כגון תענית על עצירת הגשמים.[דרוש מקור] כמו כן, בכל תענית ציבור היו אומרים פסוקי ותפילות סליחה[7]. כמו כן בקהילות אירופה היו מנהגים שונים על פיוטי סליחות במועדים מיוחדים, כמו השבת השנייה של ספירת העומר או בשבתות של ימי בין המצרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלעד פורטל, אילת השחר - דיואן לימי הסליחות, פיוטי הסליחות שחוברו בצפון אפריקה בין השנים 2001-1391, הדסים, תשע"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: הרב שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק שישי עמוד 13 המציין כי "המנהג בלונדון ואמשטרדם שנוהגים לומר סליחות קצר ומלוקט בערבית, מזה שאומרים באשמורת. ואומרים אותו קודם קדיש תתקבל...". ראו גם: הרב דוד די סולה פול, סידור כפי מנהג הספרדים באמריקא עם תרגום אנגלי, ניו יורק, 2001 עמוד 392
  2. ^ שלום פרלוב, ‏משמרת שלום, ורשה, תרס"א, סי׳ מא, באתר HebrewBooks
  3. ^ מנחם עמנואל הרטום, מחזור מנהג איטלייאני, כרך ב: ראש השנה, שלוש רגלים, סליחות, ירושלים תשס"ה עמוד 953.
  4. ^ אדון הסליחות באתר הפיוט והתפילה.
  5. ^ שו"ת מהר"י ברונא, רע"ה.
  6. ^ ראו כאן.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל', עמוד ב', וכן: תנא דבי אליהו זוטא פרק כ"ג.[דרושה הבהרה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.