ספי שאומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים-יוסף שאומן
סא"ל ספי שאומן ז"ל.jpg
לידה 21 בנובמבר 1952
ג' בכסלו תשי"ג
נהרג 9 ביוני 1982 (בגיל 29)
י"ט בסיוון תשמ"ב
כינוי ספי
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19711982
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

חיים-יוסף (ספי) שאומן (ג' בכסלו תשי"ג, 21 בנובמבר 1952 - 9 ביוני 1982) היה סגן-אלוף בצה"ל. לחם כמפקד גדוד שריון במלחמת לבנון הראשונה, ונהרג מאש כוחותינו בעת שגדודו כבש את הכפר עין א-תינה בלבנון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספי שאומן נולד בתל אביב לעדינה ולישראל, ניצולי השואה, מגורשי קפריסין שהגיעו ליפו בפברואר 1949. סבו וסבתו מצד אביו, רבקה וחיים-יוסף שאומן, נספו בשואה. ספי ואחותו רבקה נקראו על שמם. הוא קיבל חינוך דתי לאומי, למד בבית הספר היסודי הממלכתי דתי עציון בתל אביב, ובישיבת נחלים של בני עקיבא. נודע בנעוריו בחיבתו לספורט, בעיקר במשחקי כדור; והתבלט בכושר מנהיגות.

התגייס לצה"ל בנובמבר 1971, לחיל השריון. עבר מסלול איש צוות, קורס מפקדי טנקים וקורס קציני שריון. במלחמת יום הכיפורים שירת כמפקד מחלקה בגדוד 195 של חטיבה 401, תחת פיקודו של המח"ט דן שומרון. לחם במסגרת גדודו בקרבות בלימה באזור המעברים גידי ומיתלה, ובקרבת המעוזים "כפיר" ו"המזח". במהלך הקרבות נפצע ואושפז בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, אולם כעבור זמן קצר חזר והצטרף ליחידתו.

לאחר המלחמה המשיך לשרת בחיל השריון, ובמקביל השלים תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים, בהצטיינות, באוניברסיטת בר-אילן. מונה על ידי מפקד הגדוד, דני יתום, למפקד פלוגה בחטיבה 401, ולאחר מכן לקצין ההדרכה של עוצבת סיני (אוגדה 252), ולמפקד מדור בבית הספר לשריון. קיבל את הפיקוד על גדוד שריון בחטיבה 500, והועלה לדרגת סגן-אלוף, והוא בן 27 בלבד.

בעקבות הערכה רבה שזכה לה כמג"ד, מונה לפקד על גדוד ההדרכה המוביל של חיל השריון, גדוד הקק"ש. גדוד זה שימש אז להכשרת מפקדי המחלקות לכל חיל השריון, ובעת חירום כל אנשי הצוות שלו היו הצוערים חניכי הקורס, ורוב המפקדים בו היו המדריכים בקורס.

אביו של ספי שאומן, ישראל שאומן, אומר קדיש בעיקול הכביש בו נהרג בנו, סמוך לכפר עין א-תינה שבלבנון[1].

לחימת הגדוד במלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב ג'זין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב ג'זין

כמפקד גדוד הקק"ש, הוביל ספי שאומן את הגדוד בימים הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה. ב-8 ביוני 1982 פיקד שאומן על הגדוד בכיבוש העיירה ג'זין בדרום לבנון. הכוח הסורי באזור העיירה תוגבר בלילה שלפני הקרב, וכלל גדוד שריון, שני גדודי חי"ר, ושני גדודי קומנדו. על גדוד הקק"ש הוטל לכבוש את העיירה ואת סביבתה בנוהל קרב קצר, ללא תכנון מספיק, וללא סיוע חיל רגלים או ארטילריה. למרות זאת, כבש הגדוד את העיירה ואת סביבתה בתוך מספר שעות, ועם מספר מועט יחסית של נפגעים.

ספי שאומן הצעיר (משמאל) עם חברו, ליאור יונתן (בנו של המשורר נתן יונתן), שנהרג במלחמת יום הכיפורים

קרב עין א-תינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב קמ"ט-קק"ש

למחרת הקרב על העיירה ג'זין, ב-9 ביוני 1982, הוטל על שני גדודים מחטיבה 460 לכבוש את הכפר עין א-תינה, ששוכן על הכביש הראשי מאצבע הגליל אל בקעת הלבנון ולעבר כביש ביירות-דמשק. גדוד הקמ"ט נערך מדרום לכפר, וגדוד הקק"ש ביצע איגוף עמוק דרך ציר הררי קשה למעבר טנקים, ותקף את הכפר מצפון. בתוך דקות חצה הכוח את הכפר, וראשוני הטנקים בפיקוד שאומן נעצרו ביציאה הדרומית מהכפר[2]. מפקד החטיבה, חגי כהן, פקד על שאומן לעמוד במקומו, כדי לתאם את החבירה עם גדוד הקמ"ט שמדרומו. כוח הטנקים של שאומן היה חשוף לירי מאחור, מכוחות אויב שנותרו בכפר, שלא ניתן היה להתגבר עליהם בהיעדר חי"ר מסייע. שאומן ביקש מהמח"ט אישור לצאת מהכפר, והאישור ניתן לו[3]. אולם התיאום עם גדוד הקמ"ט לא בוצע כהלכה, ובחשכה שירדה על הכפר טעו ראשוני הטנקים בזיהוי, וירו זה על זה. מן הירי נהרג כל צוות הטנק המוביל, של מפקד הפלוגה, למעט נהג הטנק. המג"ד שאומן פיקד על הקרב מטנק הסמג"ד, אבי אשכנזי. הסמג"ד עקף את הטנק הפגוע, וספג אף הוא אש מכוחות צה"ל. ירי מקלע פגע במפקד הגדוד, ספי שאומן, שעמד חשוף בתא הטען-קשר, והרגו במקום. הנהג של טנק המ"פ. רם אלון, שהיה בעצמו צוער בקורס הקצינים, רץ לפנים תחת אש מקלעים ורימון שהושלך לעברו, לטנק סמוך של כוחותינו, טיפס עליו, והביא להפסקת הירי[4].

הגדוד התארגן במהלך הלילה בפיקוד הסמג"ד, ולמחרת סרק את הכפר בסיוע כוחות חיל רגלים. התברר שהכוח הסורי נסוג צפונה, ובכך נפתחה הדרך הראשית לעבר כביש ביירות-דמשק.


הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ואחות. אחותו, רבקה ודמני-שאומן, היא סגן-יו"ר המועצה להשכלה גבוהה ובעבר שימשה כראש בית הספר ללימודי מוסמכים בסמינר הקיבוצים. אלמנתו נישאה בשנית, ליצחק פרנקנטל, ולהם ילד משותף, הדר יוסף, על שמו של שאומן.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכון ל-2013 נקראים שמונה ילדים על שמו של ספי שאומן.
  • מרכז ההדרכה החדיש בבסיס חטיבה 460 קרוי על שמו, וכן המרכז הפדגוגי בישיבת נחלים, בה למד.
  • המלחין עודד זהבי, בעבר פקודו של שאומן, הקדיש לזכרו יצירה למקהלה שכתב, בשם "ראה שמש", המבוססת על פיוט מאת רבי שלמה אבן גבירול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהוד יערי וזאב שיף, מלחמת שולל, שוקן, 1984, עמ' 183
  • אלישיב שמשי, איפה אני נמצא, לעזאזל?, מערכות, 2001, פרק ראשון
  • דם ודובדבנים, פרק מהתוכנית "מבט שני" של הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, ששודר ב-6 ביוני 2012, במלאת 30 שנה למלחמה; במאי: אייל תבור

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספי שאומן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל שש, סא"ל במילואים ואביו של דרור שש שנהרג באותה תקרית, הציע לאביו של ספי שאומן לנסוע לאתר הקרב. הוא סיפר לאב, שבשיחה האחרונה עם בנו דרור, אמר לו הבן: "אם אסיים את הקורס ואהיה קצין - תיגש אל המפקד ספי ותאמר לו תודה. הוא התעקש שאסיים את הקורס."
  2. ^ אביחי בקר"יש לי קשר עין עם משולש טובלנו, השטח ריק מאויב", באתר הארץ, 4 בפברואר 2002.
  3. ^ המח"ט חולק על כך שנתן את האישור. ראו קרב קמ"ט-קק"ש.
  4. ^ צל"ש הרמטכ"ל, באתר הגבורה הוענק לנהג הטנק, רם אלון, על כך שהפסיק את אש כוחותינו על הטנק של ספי שאומן.