ספנסר הייווד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספנסר הייווד
Spencer Haywood
הייווד חותם על כדורסל, 2006
הייווד חותם על כדורסל, 2006
לידה 22 באפריל 1949 (בן 69)
סילבר סיטי שבמיסיסיפי
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.03 מטר
מספר 24, 42, 31
מכללה טרינידד סטייט (1967-1968)
דטרויט מרסי (1968-1969)
דראפט בחירה מספר 30, 1971
באפלו ברייבס
היכל התהילה כשחקן (משנת 2015)
קבוצות כשחקן
1969-1970
1970-1975
1975-1979
1979
1979-1980
1980-1981
1981-1983
דנוור רוקטס (ABA)
סיאטל סופרסוניקס
ניו יורק ניקס
ניו אורלינס ג'אז
לוס אנג'לס לייקרס
קררה די ונציה
וושינגטון בולטס
הישגים כשחקן
ב-NBA:
אליפות ה-NBA‏ (1980)
4 הופעות במשחק האולסטאר (1972-1975)
2 בחירות לחמישיית העונה (1972-1973)
2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1974-1975)
ב-ABA‏ (1970):
MVP של העונה
השתתפות במשחק האולסטאר
MVP של משחק האולסטאר
חמישיית העונה
רוקי העונה
חמישיית הרוקיז של העונה
קבוצת כל הזמנים של ה-ABA
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבמקסיקו סיטי 1968ארצות הברית

ספנסר הייוודאנגלית: Spencer Haywood; נולד ב-22 באפריל 1949) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 12 עונות בליגת ה-NBA מעמדת הפאוור פורוורד. בשנת 2007 הועלתה גופייתו עם המספר "24" לתקרת אולמה הביתי של סיאטל סופרסוניקס, כהוקרה על תרומתו לקבוצה.[1] בספטמבר 2015 הוצג הייווד כחבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן.[2]

קריירת תיכונים ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייווד נולד בסילבר סיטי שבמדינת מיסיסיפי בשנת 1949, ובשנת 1964 עבר עם משפחתו לדטרויט, מישיגן. בשנתו האחרונה בתיכון מקומי, הוביל את קבוצתו לאליפות התיכונים של דטרויט. את לימודיו האקדמיים החל במכללת טרינידד סטייט שבקולורדו, בה קלע בעונתו היחידה 28.2 נקודות והוריד 22.1 ריבאונדים בממוצע למשחק. בשנת 1968, בעודו סטודנט, הוביל את נבחרת ארצות הברית למדליית זהב באולימפיאדת מקסיקו סיטי. בעונה הבאה עבר לאוניברסיטת דטרויט מרסי, והעמיד במהלכה 32.1 נקודות ו-21.5 ריבאונדים למשחק.[3]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנוור רוקטס (ABA)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים בלבד במכללות, החליט הייווד לעזוב את הלימודים ולפתוח בקריירה מקצועית. מאחר שחוקי ה-NBA לא איפשרו לשחקני מכללות לשחק בליגה עד שבני גילם יסיימו את 4 שנות לימודיהם, בחר הייווד להצטרף לדנוור רוקטס מליגת ה-ABA. בעונת הרוקי שלו ב-ABA, הוביל הייווד את הליגה בממוצע נקודות למשחק, עם 30, ובממוצע ריבאונדים למשחק, עם 19.5.[3] קבוצתו הודחה בשלב גמר המערב בפלייאוף, אך הדומיננטיות של הייווד זיכתה אותו בתואר רוקי העונה וכן בתואר ה-MVP של העונה. בכך הפך לשחקן הצעיר ביותר הזוכה בפרס ה-MVP, בגיל 21. הייווד זכה גם בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שקלע בו 23 נקודות, אסף 19 ריבאונדים וחסם 7 זריקות. את העונה סיים עם 986 סלי שדה, 1,637 ריבאונדים ו-19.5 ריבאונדים בממוצע למשחק, כולם שיאי ABA לשחקן בעונה אחת.

סיאטל סופרסוניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לחוקי ליגת ה-NBA, חתם הייווד ב-1970 על חוזה בסיאטל סופרסוניקס מה-NBA, מה שהוביל לפרשה משפטית מתוקשרת שהגיעה עד בית המשפט העליון של ארצות הברית. פסק הדין, שניתן רק במרץ 1971, הכריע לטובתו של הייווד והסופרסוניקס ובעקבותיו הוכנס לחוקת ה-NBA "סעיף המצוקה" (Hardship Case). החוק למעשה מאפשר לשחקני מכללות לעזוב ל-NBA לפני שסיימו את לימודיהם, בתנאי שיוכיחו כי הם נמצאים במצב כלכלי קשה שמחייב אותם להתפרנס באופן מיידי.[4]

באמצע עונת 1970/1971, בתום ההליכים המשפטיים, הצטרף הייווד לסופרסוניקס, בשורותיה שיחק עד סוף עונת 1974/1975. מבחינה אישית, תקופתו בסיאטל הייתה הטובה ביותר בקריירה. לאורך תקופה זו העמיד הייווד ממוצעים של 24.9 נקודות ו-12.1 ריבאונדים למשחק, נבחר ארבע פעמים לחמישיות העונה (פעמיים לחמישייה הראשונה ופעמיים לשנייה), השתתף בארבעה משחקי אולסטאר ובעונתו האחרונה אף הוביל את הקבוצה לשלב הפלייאוף, לראשונה בתולדות המועדון.

ניו יורק ניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עונת 1975/1976 נשלח הייווד בטרייד לניו יורק ניקס, שם שיתף פעולה עם הכוכבים וולט פרייזר, ארל מונרו ובוב מקאדו. תפוקתו של הייווד נחלשה בתקופתו בניקס, שלא צלחו את הסיבוב השני בפלייאוף למרות הסגל המרשים שהציגו.

ניו אורלינס ג'אז[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונת 1978/1979 הועבר הייווד בטרייד לניו אורלינס ג'אז. במדי הג'אז חזר הייווד להציג יכולת טובה, כשקלע 24 נקודות למשחק עד סיום העונה.

לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 1979/1980 שלחו הג'אז את הייווד ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לכוכב העולה אדריאן דאנטלי. עונתו בלייקרס הייתה החלשה ביותר בקריירה, והוא קלע במהלכה 9.7 נקודות למשחק בלבד. לקראת סוף העונה התברר כי השחקן התמכר לסם הקוקאין, ובמהלך סדרת הגמר אליו הגיעו הלייקרס הושעה הייווד על ידי מאמן הקבוצה, לאחר שנרדם במהלך אימון כתוצאה ממצבו הבריאותי. באותה סדרת גמר ניצחו הלייקרס את פילדלפיה 76' בתוצאה 4-2, ובכך זכה הייווד באליפות ה-NBA בפעם היחידה בקריירה.

קררה די ונציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הבאה הושעה הייווד מליגת ה-NBA לעונה אחת, בעקבות השימוש בסמים אסורים, וחתם בשורות קררה די ונציה האיטלקית, בה שיתף פעולה עם חבר היכל התהילה דראז'ן דליפאגיץ'.[3]

וושינגטון בולטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונות 1982-1983 חזר ל-NBA כשחתם כשחקן חופשי בוושינגטון בולטס. במהלך עונת 1982/83 נחתך הייווד מסגל הבולטס והודיע על פרישה ממשחק. ממוצעי הקריירה של הייווד ב-NBA, לאורך 12 עונותיו בליגה, עומדים על 20.3 נקודות, 10.3 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים ו-1.1 חסימות למשחק.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 נישא לדוגמנית אימאן וב-1978 נולדה להם בת. ב-1987 התגרשו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספנסר הייווד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]