ארל מונרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארל מונרו
תאריך לידה 21 בנובמבר 1944
מקום לידה פילדלפיה שבפנסילבניה
עמדה גארד
גובה 1.91 מטר
מספר 33, 10, 15
מכללה אוניברסיטת וינסטון סיילם סטייט
דראפט בחירה מספר 2, 1967
בולטימור בולטס
קבוצות
1967 - 1971
1971 - 1980
בולטימור בולטס
ניו יורק ניקס
הישגים אליפות ה-NBA‏ (1973)
רוקי השנה (1968)
4 הופעות במשחק האולסטאר (1969, 1971, 1975, 1977)
חמישיית הרוקיז (1968)
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1990

ורנון ארל מונרואנגלית: Vernon Earl Monroe; נולד ב-21 בנובמבר 1944 בפילדלפיה, פנסילבניה) הוא כדורסלן עבר מקצועני אמריקאי, נודע בשל יכולות הכדרור הווירטואוזיות שלו ויכולת המסירה הגבוהה שלו. כונה "Earl the Pearl" ("ארל הפנינה") ו"ישו".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל צעיר היה מונרו אגדת מגרשים. חבריו לקבוצה בתיכון ג'ון ברטרם כינו אותו תומאס אדיסון בשל התנועות הרבות שהמציא.

מונרו עלה לגדולה במישור הלאומי בעת ששיחק כדורסל באוניברסיטת וינסטון סיילם סטייט מוינסטון-סיילם, צפון קרוליינה, ששיחקה באותה התקופה בליגת המכללות השנייה (דיוויז'ן 2). תחת המאמן חבר היכל התהילה קלרנס גיינס קלע מונרו 7.1 נקודות בממוצע למשחק בעונתו הראשונה בקבוצה, זינק ל-23.2 נקודות למשחק בעונתו השנייה, עלה ל-29.8 נקודות למשחק בעונתו השלישית, ואת שנתו האחרונה בקבוצה סיים עם 41.5 נקודות למשחק. ב-1967 זכה בתואר שחקן השנה של ליגת הדיוויז'ן II של ה-NCAA. באותה שנה גם הוביל את קבוצתו לאליפות הליגה.

בולטימור בולטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 נבחר מונרו, באותה התקופה כבר פעמיים אול אמריקן, על ידי הבולטימור בולטס, היום הוושינגטון ויזארדס, בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA, כבחירה השנייה בסך הכל. הוא זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA בתום עונה בה קלע 24.3 נקודות למשחק. במשחק השיא של אותה עונת רוקי קלע 56 נקודות במשחק נגד הלוס אנג'לס לייקרס. הישג זה הוא עודנו השלישי בטיבו בהיסטוריה לרוקי.

מונרו ושותפו לקבוצה, וס אנסלד הפכו במהרה לשילוב אימתני בבולטימור, ומונרו הפך לגיבור תרבות בשל מהירות ריצתו להתקפה מתפרצת ובשל זריקותיו בעלות האופי הקרקסי. בהקשר זה אמר מונרו:

Cquote2.svg

העניין הוא, אני לא יודע מה אני הולך לעשות עם הכדור, ואם אני לא יודע, אני די בטוח שהבחור ששומר עליי לא יודע גם כן.

Cquote3.svg

ב-6 בפברואר 1970 קבע מונרו שיא NBA כשקלע 13 נקודות בהארכה אחת, במהלך ניצחון במשחק שהסתיים לאחר שתי הארכות של קבוצתו נגד הדטרויט פיסטונס.

לאחר עונת 1970 - 1971 אמר סוכנו של מונרו, לארי פליישר, סיפר לבולטס על רצונו של מונרו לעבור לשחק בלוס אנג'לס לייקרס, שיקגו בולס או בפילדלפיה 76'. לאחר ארבעה משחקים בעונת 1971 - 1972 הוא נסע לאינדיאנפוליס על מנת לדון בהעברה לקבוצת האינדיאנה פייסרס ששיחקת אז בליגת ה-ABA. מאוחר יותר באותה העונה הועבר מונרו בטרייד לניו יורק ניקס.

ב-1 בדצמבר 2007 תלו הוושינגטון ויזארדס את גופייתו של מונרו וקבעו שאף שחקן לא ילבש את מספרו, 10, בעתיד.

ניו יורק ניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 עבר מונרו בטרייד לניו יורק ניקס וייסד את מה שנודע כ-"Rolls Royce Backcourt", לצד עמיתו הראוותני לא פחות, וולט פרייזר. אם כי מלכתחילה היו שאלות ביחס ליכולת של מונרו ופרייזר לדור בכפיפה אחת כחברים לקבוצה, הצמד שילב כוחות בסופו של דבר והפך לאחד משילובי הגארדים היעיל ביותר בכל הזמנים, כשהובילו את הניקס לאליפות האחרונה שלהם עד כה, ב-1973. הצמד הזה הפך לאחד מהקווים האחוריים היחידים אי פעם שהוציא מתוכו שני שחקנים שזכו להיכלל בהיכל התהילה של הכדורסל, כששניהם אף נבחרים להיכלל ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.

לאחר שהשתתף ארבע פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA פרש מונרו ממשחק לאחר עונת 1980 בשל סדרה של פציעות בברכיו, פציעות שהטרידו אותו במשך כל הקריירה שלו. הוא שיחק 926 משחקים בקריירת ה-NBA שלו, קלע 17,454 נקודות בסך הכל (18.8 נקודות בממוצע למשחק) וחילק 3,594 אסיסטים. ב-1 במרץ 1986 תלתה הניו יורק ניקס את גופיית המשחק של מונרו וקבעה שאיש לא ילבש לעולם את מספרו בקבוצה, 15.

גם מונרו עצמו מודה שסגנון המשחק הזורם והחלק שלו היה ייחודי. בהקשר זה אמר:

Cquote2.svg

אתה יודע, אני צופה במשחקים וגם עכשיו אני לעולם לא רואה מישהו שמזכיר לי את עצמי, בדרך ששיחקתי.

Cquote3.svg

סטטיסטיקות NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1967/1968 בולטימור 82 36.7 .453 .781 5.7 4.3 24.3
1968/1969 בולטימור 80 38.4 .440 .76.8 3.5 4.9 25.8
1969/1970 בולטימור 82 37.2 .446 .830 3.1 4.9 23.4
1970/1971 בולטימור 81 35.1 .442 .802 2.6 4.4 21.4
1971/1972 בולטימור 3 34.3 .406 .722 2.7 3.3 21.7
1971/1972 ניו יורק 60 20.6 .436 .786 1.5 2.2 11.4
1972/1973 ניו יורק 75 31.6 .488 .822 3.3 3.8 15.5
1973/1974 ניו יורק 41 29.1 .468 .823 3 2.7 0.8 0.5 14
1974/1975 ניו יורק 78 36.1 .457 .827 4.2 3.5 1.4 0.4 20.9
1975/1976 ניו יורק 76 38 .478 .787 3.6 4 1.5 0.3 20.7
1976/1977 ניו יורק 77 34.5 .517 .839 2.9 4.8 1.2 0.3 19.9
1977/1978 ניו יורק 76 31.2 .495 .832 2.4 4.8 0.8 0.3 17.8
1978/1979 ניו יורק 64 21.8 .471 .838 1.2 3 0.8 0.1 12.3
1979/1980 ניו יורק 51 12.4 .457 .875 0.7 1.3 0.4 0.1 7.4
קריירה 926 32 .464 .807 3 3.9 1 0.3 18.8

שיאי קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

40 נקודות למשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונרו קלע 40 נקודות ומעלה למשחק לפחות תשע פעמים. ייתכן כי היו משחקים נוספים בהם קלע בדיוק 40 נקודות למשחק בשנים 1967 - 1968 ו-1968-1969.

נקודות יריבה משחק בית/משחק חוץ תאריך קליעות מהשדה ניסיונות קליעה מהשדה קליעות מקו העונשין ניסיונות קליעה מקו העונשין
56 לוס אנג'לס לייקרס משחק בית 13 בפברואר 1968 20 33 16 22
49 דטרויט פיסטונס משחק בית 24 בפברואר 1968 16 17 26
46 פילדלפיה 76' משחק בית 20 במרץ 1968 19 39 8
45 פילדלפיה 76' משחק בית 3 בפברואר 1968 17 11
44 סינסינטי רויאלס משחק חוץ 17 בפברואר 1968 16 12
42 סן פרנסיסקו ווריורס משחק חוץ 5 במרץ 1969 18 36 6
41 מילווקי באקס משחק חוץ 7 בפברואר 1969 17 7
41 שיקגו בולס משחק חוץ 21 במרץ 1969 20 33 1 3
40 סן פרנסיסקו ווריורס משחק בית 21 במרץ 1970 13 14 14

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה שיא יריבה תאריך
נקודות 56 לוס אנג'לס לייקרס 13 בפברואר 1968
נקודות במחצית (שנייה) 37 לוס אנג'לס לייקרס 13 בפברואר 1968
נקודות בהארכה 13 דטרויט פיסטונס 6 בפברואר 1970
אחוזי קליעה מהשדה
קליעות מוצלחות מהשדה 20 לוס אנג'לס לייקרס 13 בפברואר 1968
קליעות מוצלחות מהשדה 20 שיקגו בולס 21 במרץ 1969
ניסיונות קליעה מהשדה 39 פילדלפיה 76' 20 במרץ 1968
קליעות מהעונשין, ללא החטאה 14—14 נגד סן פרנסיסקו ווריורס 21 במרץ 1970
קליעות מקו העונשין 17 דטרויט פיסטונס 24 בפברואר 1968
ניסיונות קליעה מקו העונשין 26 דטרויט פיסטונס 24 בפברואר 1968
ריבאונדים 17
אסיסטים 13

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה שיא יריבה תאריך
נקודות 39 (בשתי הארכות) ניו יורק ניקס 26 במרץ 1970
קליעות מוצלחות מהשדה 14 (בשתי הארכות) ניו יורק ניקס 26 במרץ 1970
קליעות מוצלחות מהשדה 14 ניו יורק ניקס 31 במרץ 1970
ניסיונות קליעה מהשדה 35 ניו יורק ניקס 27 במרץ 1969
קליעות מקו העונשין 13
ניסיונות קליעה מקו העונשין 15
ריבאונדים 9
אסיסטים 7
מספר דקות במשחק 54 (בשתי הארכות) ניו יורק ניקס 26 במרץ 1970

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2012 השיק מונרו חברת ממתקים חדשה: NBA Candy Store.
  • בשנים האחרונות משמש מונרו כפרשן של המדיסון סקוור גארדן וכנציב ה-New Jersey Urban Development Corporation.
  • מונרו פעיל במספר סוגיות קהילתיות, בהן מועצת הנשיא לכושר, ספורט ותזונה (President's Council on Fitness, Sports, and Nutrition), קולקטיב הנוער של קראון הייטס, בקרן לסיוע לספרות ובתוכנית הטניס לצעירים של הארלם. מונרו זכה לקבל אותות הוקרה רבים בעבור פעילויות קהילתיות ש"מחוץ למגרש" אלו, כולל the Harlem Professionals Inspirational Award, Most Outstanding Model for American Youth, YMCA Citizenship Award ו-Big Apple Sportsman of the Year Award.
  • מונרו שימש כדובר בשירות ה-American Heart Association, לצד עמיתו לקבוצה לשעבר, וולט פרייזר.
  • ב-2005 פתח מונרו מסעדה בניו יורק בשם "Earl Monroe's Restaurant & Pearl Club". עם זאת, מונרו ביטל מאז את זכויות הרישוי על שמו והמסעדה נקראת כעת The River Room.
  • מונרו, אחותו ואחיו אובחנו כולם כחולים בסוכרת מסוג 2.
  • מונרו משמש כדובר אתר האינטרנט Merck's Journey for Control שם הוא משמש כמקדם תזונה ידידותית לסוכרת ו"חודש מסעדת הסוכרת!" ("Diabetes Restaurant Month!").
  • מונרו הוא כעת הבעלים והמפעיל של חברת תקליטים משלו, Reverse Spin Records הממוקמת בניו יורק ומפיקה מוסיקת פופ, היפ הופ, דאנס ורית'ם אנד בלוז.
  • בסרטו של ספייק לי מ-1998, He Got Game, ג'ייק שאטלסוורת' (דנזל וושינגטון) מסביר לבנו ג'יזוס (ריי אלן) ששמו ניתן לו תחת השראה מכינויו של מונרו, "ג'יזוס".
  • מונרו הוא אב לבן, רודני.

חסויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1980 - 1981 נהנה מונרו מחסות מסחרית של חברת ג'ורדאש לליין חתום של נעלי כדורסל אשר נשאו את כינויו "פרל" ליד העקב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד