עיסאם סרטאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עיסאם סרטאווי
Issam Sartawi (1979).jpg
לידה 1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 10 באפריל 1983 (בגיל 48 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ברונו קרייסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עיסאם סרטאוויערבית: عصام السرطاوي; 193610 באפריל 1983) היה ממנהיגי הפת"ח. נרצח בפורטוגל במהלך כנס של האינטרנציונל הסוציאליסטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטאווי נולד בעכו[1] ובשנת 1948 נמלטה משפחתו לעיראק. סרטאווי למד רפואה בבגדאד ובארצות הברית ובעת מלחמת ששת הימים היה מנתח לב בארצות הברית. בעקבות המלחמה נסע לירדן, הצטרף לפת"ח והשתתף בקרב כראמה (1968). ב-1969 פרש מהפת"ח והקים את הארגון "ועד הפעולה לשחרור פלסטין", שנחשב לקיצוני יותר וביצע פיגוע נגד נוסעי אוטובוס אל על בשדה התעופה במינכן ב-1970[2]. סרטאווי ביקר את גרמניה המערבית על תמיכתה בישראל וטען שלא היה מבצע פעולת טרור על אדמת צרפת ויוון התומכות בפלסטינים[3]. ביוני 1970 הצטרף למזכירות משותפת של ששה ארגוני טרור, בה היו חברים גם יאסר ערפאת, ג'ורג' חבש ונאיף חוואתמה.

לאחר מכן הפך מנץ ליונה. ב-1971 חזר להיות פעיל בפת"ח[4]. בשנות השבעים נפגש עם שורה של פעילי שלום ישראלים ביניהם אורי אבנרי, מתי פלד ולובה אליאב[5]. בדצמבר 1977 שיבח את השיחות בין ישראל למצרים והכיר בזכויות העם היהודי בארץ ישראל[6], דברים מהם התנער דובר אש"ף[7]. בשנת 1979 נפגש באופן לא רשמי עם שגריר ארצות הברית בווינה[8] ועם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי[9] כיועצו האישי של ערפאת באירופה. בשנת 1980 נפגש עם נשיא צרפת[10]. באפריל 1981 התפטר מהמועצה הלאומית הפלסטינית בגלל סירובה לקבל ממנו דיווח על שיחות השלום שלו[11]. בתחילת 1983 אמר שאש"ף טועה בכך שאינה מכירה בישראל ואמר שאש"ף מוכנה להסתפק במדינה פלסטינית ביהודה שומרון ורצועת עזה, תוך ויתור על דרישותיה לגבי שטחה של ישראל[12]. בפברואר 1983 התפטר שוב מהמועצה הלאומית הפלסטינית על רקע עמדותיו המתונות[13]. במרץ 1983 קרא למשא ומתן ישיר עם ישראל[14].

ב-1979 קיבל בווינה יחד עם אליאב את פרס ברונו קרייסקי.

דעותיו המתונות עוררו עליו זעם בארגוני הטרור הפלסטיניים. באפריל 1983 הגיע לוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי במעמד משקיף[15], לאחר ששמעון פרס הסכים לנוכחותו ללא מעמד רשמי[16]. סרטאווי נרצח ב-10 באפריל 1983, בידי מתנקש שהיה ככל הנראה מארגונו של אבו נידאל, באלבופרה, פורטוגל במהלך כנס של האינטרנציונל הסוציאליסטי[17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עיסאם סרטאווי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עסאם סרטאווי באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ התוקפים במינכן - חברי ארגון המקבל רוב הסיוע מעיראק, דבר, 13 בפברואר 1970
  3. ^ א. דויטשקורן, מנהיג ארגון הפעולה: גרמניה שטח אויב, מעריב, 12 במרץ 1970
  4. ^ הסעיקה וחבאש מגנים את בורגיבה, דבר, 12 ביולי 1973
  5. ^ דני רובינשטייןמדיניות החוץ של לובה אליאב, דבר, 4 במרץ 1977
  6. ^ זאב בארט, סרטאווי מראשי אש"ף משבח שיחות קהיר, דבר, 13 בדצמבר 1977; המשך
  7. ^ דני רובינשטייןסרטאווי מוצע כנציג פלשתינאי, דבר, 14 בדצמבר 1977
  8. ^ מרדכי ברקאי, יאנג התפטר, דבר, 16 באוגוסט 1979
  9. ^ סרטאווי ייפגש עם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי, דבר, 4 באוקטובר 1979
  10. ^ אש"ף רכש בניין מפואר ברובע ה-16 בפאריס, מעריב, 25 בנובמבר 1980
  11. ^ אליהו אגרס, כשההיסטוריה חוזרת על עצמה, דבר, 29 בינואר 1982
  12. ^ יוסף פריאל, סרטאווי: אש"ף שוגה קשות, דבר, 8 בפברואר 1983
  13. ^ דן אבידן, סרטווי התפטר מהנהגת אש"ף, דבר, 21 בפברואר 1983
  14. ^ שאול צדקיה, סרטאווי קורא לחתור למו"מ ישיר עם ישראל, דבר, 8 במרץ 1983
  15. ^ מעמד נציגי אש"ף, דבר, 8 באפריל 1983
  16. ^ איך הוזמן סרטאווי, דבר, 10 באפריל 1983
  17. ^ מבקשים לקבור את סרטאווי בגדה, דבר, 11 באפריל 1983