מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (1970)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
אוטובוס להסעת נוסעים בנמל התעופה במינכן

מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (1970), הייתה התקפת טרור, בה שלושה טרוריסטים, חברי ארגון הפת"ח, השליכו רימוני יד על נוסעי אל על בטיסה 435, ממינכן ללונדון. ההתנקשות בוצעה ב- 10 בפברואר 1970, בנמל התעופה פרנץ יוסף שטראוס במינכן שבגרמניה. בפיגוע נהרג ישראלי אחד ונפצעו 13 בני אדם מהם חמישה ישראלים. בין הפצועים הייתה השחקנית חנה מרון, אשר נפצעה קשה, וסכנה נשקפה לחייה. כן נפצע קברניט המטוס. בנוסעים היה גם השחקן אסי דיין.

האחראי על הוצאת הפיגוע לפועל, היה ד"ר עיסאם סירטווי, שלימים נרצח בידי פלסטינים, עקב העובדה שבחלוף הזמן, העז להביע עמדות המצדדות בפיוס עם ישראל[1].

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 10 בפברואר 1970, בשעה 8:30 בבוקר, המריא מנתב"ג (אז שדה התעופה לוד), מטוס בואינג 707 של חברת אל על, בדרכו מתל אביב ללונדון, בטיסה שכללה עצירת ביניים במינכן. המטוס על 52 נוסעיו, ו-11 אנשי הצוות שלו, נחת במינכן בשעה 13:28 בצהרים, וממנו ירדו 34 נוסעים. 18 נוסעים נוספים, המתינו בבית הנתיבות, כדי להצטרף לטיסה ללונדון.

בשעה 13:50 נקראו 18 הנוסעים ברמקול, להגיע אל שער היציאה כדי לעלות לאוטובוס שיסיעם למטוס. אל הנוסעים הצטרפו גם אנשי צוות המטוס. חלק מהנוסעים כבר ישב בתוך האוטובוס, כאשר אסי דיין וקברניט המטוס, אורי כהן, עמדו בשער. הם הבחינו בשלושת המחבלים, אשר קפצו לעומתם, האחד אוחז ברימון, השני באקדח, והשלישי מחפה מאחור. המחבלים נגשו אל הקברניט איימו עליו בנשקיהם, וציווהו לבל יזוז. אחד המחבלים צעק באנגלית: "יש לי רימון". הקברניט לא שעה להוראותיו של המחבל, נאבק בו, ניסה להוציא את הרימון מידיו, ולמנוע ממנו לשלוף את הנצרה. הרימון התפוצץ בידיו של המחבל וידו נקטעה. הקברניט נפצע ברגליו.

בינתיים ניסה נהג האוטובוס להרחיק את הרכב על נוסעיו מהזירה, אך המחבל נושא האקדח, נעמד מול האוטובוס, כשהוא שולף את האקדח ומכוונו אל הנהג, ובכך מנע מנהג למלט את האוטובוס על נוסעיו מהמקום. על פי הוראות המחבל, פתח הנהג את דלתות האוטובוס, ואיפשר לנוסעים לצאת החוצה. מחבל נוסף השליך רימון אל תוך האוטובוס. האנשים ששהו באוטובוס נשכבו על הרצפה, בעוד הנוסע 'אריה קצנשטיין' ביצע מעשה גבורה, הטיל עצמו על הרימון, והקריב את חייו, להצלת יתר הנוסעים, כל זאת לעיני אביו שהיה לידו. לימים קיבלה אלמנתו של קצנשטיין, מכתב מאת נשיא המדינה יצחק נבון בזו הלשון "הרשי נא לי להביע לך בזה בשמה של מדינת ישראל ובשמי, רגשי תודה כבוד ויקר לאישך המנוח אריה הי"ד, אשר נפל בהתקפת מחבלים שעה שחיפה בגופו על נוסעי אוטובוס אל על במינכן לפני יותר מעשר שנים"[2].

חנה מירון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנית חנה מרון, שנסעה ללונדון, לצורך מבחן בד, לתפקיד גולדה בסרט כנר על הגג, כבר יצאה מן האוטובוס, ועם תחילת ההתקפה היא נשכבה על הרצפה. כתוצאה מההתפוצצותו של אחד הרימונים רוסקה ברכה של השחקנית, והיא נפצעה בירכה ובשוקה. היא אושפזה בבית החולים 'רכטס דר איזר' שבמינכן, כשמצבה הוא קריטי, והיא בסכנת חיים. עם הזמן השתפר מצבה הכללי של מרון, אך נותר חוסר וודאות, בדבר היכולת להציל את רגלה שנפגעה קשות. על מנת לנסות ולהציל את הרגל, נלקח וריד מרגלה השנייה, והושתל ברגל הפגועה במטרה להזרים דם, למנוע נמק, ולהותיר את הרגל בחיים.

בסופו של דבר, לא נשאו המאמצים פרי, ורגלה של השחקנית נקטעה, בגובה עשרים ס"מ מתחת לברך.

אסי דיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם אסי דיין, נסע ללונדון לצורך מבחן בד לאותו סרט, לתפקיד של בחור רוסי הבא בברית הנישואים עם אחת מבנותיו של טוביה החולב. כאשר החלו ההתפוצצויות, הצליח דיין להימלט למשרד שהיה בסביבה, והוא לא נפגע. לאחר מכן ליווה דיין את מרון באמבולנס בדרכה לבית החולים. בעבר טענה מרון שדיין פשוט ברח, אך דיין, על אף שטען שאינו זוכר במדויק את רגע ההתפוצצות, דחה את הדברים מכל וכל. בראיון שהתקיים עם חנה מירון בשנת 2010, ביקשה להניח לעניין[3].

בהיותו בנו של שר הביטחון המכהן, הסתובבה שמועה, כי המחבלים התכוונו לחטוף באופן אישי את אסי. אך הוא מסר כי אפשרות זאת אינה הגיונית, וכי המחבלים לא יכלו להעלות על דעתם שהוא אחד הנוסעים בטיסה. עם זאת 'מאנפרד שרייבר', מפקד משטרת מינכן, לא לקח סיכונים מיותרים, והציב שמירה על דלת חדרו של דיין, ואף סירב למסור את שם המלון בו דיין מתאכסן.

אריה קצנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבלים: מוחמד חדידי (ירדני בן 27), עבד אל רחמן צאלח (ירדני בן 21), מוחמד אל חאנאפי (מצרי בן 24), חברי ארגון "רשות הפעולה לשחרור פלסטין" - ארגונו של ד"ר עיסאם סירטאווי, הפועל בשיתוף פעולה עם הפת"ח, הגיעו למינכן מעיראק, דרך פריז שם נחתו יום לפני הפיגוע.

"רשות הפעולה" היה ארגון רעשני וקיצוני, שהסתמך באופן מלא על תמיכה עיראקית. חוליית המחבלים שיצאה להתנקש בנוסעי אל על במינכן, כינתה את עצמה "יחידת עומר סירטאווי" על שמו של אחיו של עיסאם, טייס שנהרג שנה קודם לכן.

התנהלותם של המחבלים הייתה חובבנית ביותר, הם נראו לחוצים ביותר, ולא תפקדו כראוי. אחד מהם ניסה לברוח מהמקום עוד בהלך ההתקפה, והשני לא הצליח לתפעל את אקדחו. 'הלמוט גייסלר' ראש המטה המיוחד לחקירת שלוש פרשיות הטרור שהתרחשו בפברואר 1970 במינכן[4], מסר כי המחבלים מעולם לא טסו במטוס, ואף לא היו מודעים לנוהלים המחייבים נוסע, טרם שהוא עולה למטוס.

גם חנה מרון מסרה בעדותה, כי המחבלים נראו מבוהלים ומבולבלים.

חטיפות לצורך מיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבלים נעצרו בגרמניה, והיו צפויים להיות מואשמים ברצח, ובניסיון לרצח[5]. המשפט נדחה מספר פעמים, תוך ביקורת ציבורית על סחבת ונקבע לסתיו 1970[6]. לבסוף שוחררו המחבלים בעסקת חילופי שבויים לאחר חטיפת שלשה מטוסים אמריקאים בדצמבר 1973[7].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשת הממשלה, גולדה מאיר, הזהירה את מדינות ערב, כי ישראל לא תשלים עם פגיעה בנתיבי האוויר המוליכים אליה, ותעשה את מלוא חובתה כדי להגן עליהם. ראשת הממשלה קראה לקהיליה הבינלאומית, לשים קץ לפיראטיות ולטרור האווירי[8].
  • שר המשפטים יעקב שמשון שפירא אמר כי "ממשלת ישראל תדע להשיב על ההתנקשויות בחו"ל, ולא בדיבורים". הצהרתו זאת של השר, נאמרה בעת דיון בכנסת על הצעת חוק של חבר כנסת שמואל תמיר לפיה בתי המשפט בארץ יהיו רשאים להעניש, כל מי שפוגע בישראלים, או ברכוש ישראלי בחו"ל[9].
  • דובר משרד החוץ הישראלי, בהגיבו להודעת מיניסטר החוץ הסורי כי סוריה תסייע לארגוני הטרור בכל האמצעים, אמר כי סוריה נושאת באחריות למעשי התוקפנות כנגד ישראל[10].
  • נשיא 'הוועד הצרפתי לסולידריות עם ישראל', גנרל מארי-פייר קניג, (שנפטר באותה שנה). הודיע כי מדינות הנותנות מחסה לטרוריסטים ערביים יואשמו בהשתתפות בפשע. עוד אמר, כי יש לנקוט אמצעים דחופים לביטחונם של הנוסעים. ומעל הכל אמר כי יש להעניש את הפושעים ללא רחם[11].
  • סופר דבר במערב גרמניה, ראובן עשור, מסר כי עיתוני מערב גרמניה, הוקיעו את ההתנקשות, ותבעו את ענישת התוקפים בכל חומרת הדין[12].
  • ארגון חברות התעופה הבינלאומי יאט"א, קרא להגדיר שוד אווירי, כפשע בינלאומי. זאת כדי לאפשר להעמיד לדין, כל חשוד שייתפס בחשד שכזה, בכל מקום שייתפס, וללא צורך בהליכי הסגרה[13].
  • ב-31 ביולי 1970, כתב אפרים קישון בטורו הסאטירי חד גדיא שבעיתון מעריב, את הפיליטון "ספינת המצורעים". המתאר בצורה הומוריסטית, את גורלם של הישראלים שנאלצו, בעקבות הפיגועים של אותם ימים, להידחק לפינות נידחות של שדות התעופה, בעוד שערבים המשיכו להתהלך כ"ג'נטלמנים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוך קימרלינג ויואל מגדל, פלסטינים: עם בהיווצרותו, כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1999, עמוד-תמונות 14
  2. ^ אריה קצנשטיין, באתר הגבורה באתר הגבורה
  3. ^ מרדכי חיימוביץ, הזיקנה היא באסה. גועל נפש, באתר nrg‏, 5 בפברואר 2010
  4. ^ מלבד מתקפת הטרור בשדה התעופה, התרחשו במינכן בפברואר 1970, שני אירועי טרור נוספים.
    1. הוצת בית אבות יהודי, ונספו שבעה מדייריו.
    2. 3 ערבים חמושים, הורדו בשדה התעופה במינכן, ממטוס יוגוסלבי, שהגיע מפריז, והובלו לחקירה
  5. ^ מעריב, יום ראשון, 26 ביולי 1970, עמוד 2
  6. ^ דבר, יום שני, 24 באוגוסט 1970, עמוד 3
  7. ^ J.Sibley, Few Arab Terrorists Are Punished For Hijackings And Killings, New York Times, DEC 20th 1973, Archive
  8. ^ דבר, יום שלישי, 24 בפברואר 1970
  9. ^ מעריב, יום חמישי, 12 בפברואר 1970 - "מדוכן הכנסת" מדורו של יהושע ביצור
  10. ^ דבר, יום ראשון, 15 בפברואר 1970, עמוד 2
  11. ^ דבר, יום ראשון, 1 במרץ 1970, עמוד 11
  12. ^ דבר, יום חמישי, 12 בפברואר 1970, עמוד 8
  13. ^ דבר, יום שלישי, 10 במרץ 1970, עמוד 2