ואלרי ז'יסקר ד'אסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
Valéry Giscard d’Estaing
Valéry Giscard d’Estaing 1978.jpg
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, ינואר 1978
לידה 2 בפברואר 1926
קובלנץ, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 2020 (בגיל 94)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת  צרפת
מקום קבורה Authon עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הגוליסטית
בת זוג אן-איימו ז'יסקר ד'אסטן
שושלת משפחת ז'יסקר ד'אסטן
אב אדמונד ז'יסקר ד'אסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מיי בארדו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לואי ז'יסקר ד'אסטן
Valérie-Anne Giscard d'Estaing
Henri Giscard d'Estaing
Jacinte Giscard d'Estaing עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא צרפת ה־3 (ברפובליקה החמישית)
27 במאי 19742 במאי 1981
(7 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס קרל הגדול (29 במאי 2003)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • צלב המלחמה 1939-1945
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי
  • מדליית רובר שומאן (1993)
  • פרס הפליטים ננסן (1979)
  • פרס אוולד פון קלייסט (2014)
  • prix Trop Virilo (2009)
  • ראש מסדר לגיון הכבוד
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (28 ביוני 1978)
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1963)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (21 באפריל 1975)
  • מסדר הפיל (12 באוקטובר 1978)
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • מסדר פרו מריטו מליטנזי
  • אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש (1962)
  • צווארון מסדר הנסיך אנריקה (21 באוקטובר 1978)
  • הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש (14 באוקטובר 1975)
  • מסדר ההצטיינות של הסן
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (1 באוקטובר 1973)
  • הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1965)
  • Honorary member of the Athens Academy (1979)
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Valéry Giscard d'Estaing signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ואלרי ז'יסקר ד'אסטןצרפתית: Valéry Giscard d’Estaing;‏ 2 בפברואר 19262 בדצמבר 2020) היה פוליטיקאי צרפתי מימין-מרכז המפה הפוליטית, הנשיא השלישי של הרפובליקה הצרפתית החמישית מ-27 במאי 1974 ועד 21 במאי 1981. בשנת 2003 נבחר לכהן כחבר באקדמיה הצרפתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואלרי ז'יסקר ד'אסטן נולד בשנת 1926 בקובלנץ שבגרמניה, שהייתה באותה עת בשליטת צרפת (אנ'). אביו היה עובד מדינה בכיר ואמו הייתה בתו של הפוליטיקאי ז'אק בארדו (Jacques Bardoux).

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית והשתתף בשחרור פריז. בשנת 1948 עבד במשך כשנה כמורה במונטריאול שבקנדה. למד באקול פוליטקניק וב-École nationale d'administration. בשנים 1955–1956 נמנה עם צוותו של ראש ממשלת צרפת אדגר פור.

בשנת 1956 נבחר לאספה הלאומית. הוא הצטרף למפלגת המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים. בשנת 1959, בתחילת הרפובליקה הצרפתית החמישית, כשראש מפלגתו, אנטואן פינאי, מונה לשר הכלכלה והאוצר, מונה ז'יסקר ד'אסטן למזכיר לענייני אוצר. בינואר 1962 מונה ז'יסקר ד'אסטן לשר הכלכלה והאוצר[1]. לאחר מספר חודשים החליטה מפלגת השמרנים בה ז'יסקר ד'אסטן היה חבר לפרוש מהממשלה. אולם ז'יסקר ד'אסטן ושלושה שרים אחרים סירבו להשמע להוראת מפלגתם ונותרו בממשלה[2]. בעקבות זאת הם הקימו את מפלגת הרפובליקנים העצמאיים שהייתה מפלגת לווין של המפלגה הגוליסטית. כשר אוצר תמך ז'יסקר ד'אסטן בסחר חופשי בינלאומי כאמצעי לצמצום הפערים בין מדינות עשירות לעניות[3] ופעל לקידום השוק האירופי החופשי. מנגד, הביע ז'יסקר ד'אסטן דאגה מהתגברות השקעות אמריקניות בצרפת ופעל לצמצם את ה"תלות" באמריקנים[4] ולשנות את שיטת ההתחשבנות בין מטבעות המדינות השונות[5]. בינואר 1966 לאחר ניצחון דחוק של דה גול בבחירות, הועזב ז'יסקר ד'אסטן מהממשלה[6], על רקע חילוקי דעות שהיו לו עם ראש הממשלה ז'ורז' פומפידו[7], ומשהשמועות שפומפידו עצמו יועזב וז'יסקר ד'אסטן יחליפו[8], לא התממשו.

בשנת 1974, לאחר מותו הפתאומי של הנשיא ז'ורז' פומפידו, הציג ז'יסקר ד'אסטן את מועמדותו לתפקיד נשיא צרפת. הוא התמודד מול פרנסואה מיטראן וז'אק שבאן-דלמאס. בסיבוב הבחירות הראשון הגיע למקום השני, לאחר מיטראן, אך בסיבוב השני גבר על מיטראן ברוב קטן ונבחר לנשיא.

תקופת נשיאותו התאפיינה בגישה ליבראלית יותר לנושאים חברתיים, כגון גרושין, מניעת היריון, הפלות, קידום ניסיונות לערוך מודרניזציה לצרפת ולמוסד הנשיאות, חניכת מפעלי תשתית רחבי היקף כגון רשת רכבות ה-TGV המהירות, והמעבר לשימוש באנרגיה גרעינית כמקור האנרגיה העיקרי של צרפת. עם זאת, הפופולריות שלו נפגמה כתוצאה מהשפל הכלכלי שבא בעקבות משבר האנרגיה העולמי בשנת 1973, שסימן את סופן של "שלושים שנות התהילה" של צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. בנוסף, עמד ז'יסקר בפני התנגדות פוליטית משני צידי הספקטרום הפוליטי: פרנסואה מיטראן מהצד השמאלי שאוחד מחדש, וז'אק שיראק, ששיקם את המחנה הגוליסטי וקרנו עלתה באגף הימני. כל אלו, יחד עם יחסי ציבור גרועים, העצימו את חוסר הפופולריות שלו לקראת סוף כהונתו, והוא כשל בניסיונו להיבחר מחדש בשנת 1981.

ז'יסקר ד'אסטן תמך בפדרציה אירופית, ולאחר שהגביל את מעורבותו בפוליטיקה הלאומית עם תבוסתו בבחירות, הפך מעורב באיחוד האירופי.

נפטר ב-2 בדצמבר 2020 כתוצאה מסיבוכי מחלת נגיף קורונה 2019.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואלרי ז'יסקר ד'אסטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
ז'ורז' פומפידו
נשיא צרפת
19711981
הבא:
פרנסואה מיטראן