עלי סאלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עלי סאלםערבית: علي سالم, נולד: 1936), סופר ומחזאי מצרי הכותב בעיקר מערכונים, הומורסקות וסאטירות.

יצירתו של עלי סאלם כוללת 15 ספרים ו־27 מחזות (בנוסף כתב מספר מחזות שעדיין לא פורסמו). מחזהו הראשון פורסם ב־1966. מחזותיו כתובים בדרך-כלל בערבית מצרית מדוברת (ולא בערבית ספרותית), וגם ספריו והמאמרים שפרסם כתובים לעתים קרובות בשפה מעורבת - ספרותית ומדוברת. המחזות שלו מערבים מציאות ודמיון, ונכתבו בהשראת הווי החיים של השכבות הנמוכות והבינוניות בחברה המצרית, הכפרית והעירונית. בכולם יש ביקורת סרקסטית, אבל מרומזת, על השלטון במצרים, על אנשי החברה הגבוהה, וכן על תופעות בספרות ובאמנות המצרית. כמה ממחזותיו ומספריו מפורסמים מאוד בעולם הערבי כולו, ביניהם: "הפנטום של הליופוליס", "בית הספר למופרעים", "קומדיית אדיפוס", "האיש ששיטה במלאכים" ו"המזנון". כמה ממחזותיו תורגמו לאנגלית בידי עלי סאלם עצמו או בידי אחרים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי סאלם נולד בעיר דומיאט (دمياط) שעל שפך הנילוס. אביו היה שוטר, והצליח לפרנס את משפחתו בקושי. מגיל צעיר נאלץ עלי סאלם לסייע בפרנסת המשפחה, בעבודות מזדמנות. עם זאת, הוא זכה להשכלה וקרא ספרות ערבית ומתורגמת בעידודו של אביו, ממנו התייתם בגיל 21.

ב-1948 נהרג אחיו במלחמה עם ישראל, ומקום קבורתו לא אותר עד היום. ב-1952 התחוללה ההפיכה שביטלה את המלוכה והנהיגה במצרים שלטון רפובליקני בהנהגת גמאל עבד אל נאצר. עלי סאלם הושפע מאוד מהאווירה שיצרה ההפיכה, בייחוד מהתקווה כי היא תשפר את איכות חייהם של המעמדות הנמוכים, אולם במחזותיו הראשונים הוא הרבה לבקר את השלטון החדש על כך שאכזב ושקע בשחיתות. ב-1956 התגייס לצבא המצרי, אולם שוחרר כעבור 10 חודשים, משום שמשפחתו נותרה בלא מפרנס.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזהו הראשון של סאלם, שנכתב ב-1963 ופורסם ב-1966, נקרא "האנשים שברקיע השמיני" (الناس اللي في السماء الثامنة), והוא מתאר כוכב לכת הנשלט בידי מלך וצוות מדענים הרואים באהבה מחלה ודואגים לעקור את "בלוטת האהבה" מגופם של כל הילדים. בממלכה פורצת הפיכה בהנהגת שר הבריאות ואנשים מאוהבים. מחזותיו הבאים: "האיש ששיטה במלאכים" (الرجل اللي ضحك على الملائكة, 1966) ו"אתה הוא שהרג את המפלצת - קומדיית אדיפוס" (أنت اللي قتلت الوحش - كوميديا أوديب, 1970) כבר כוללים ביקורת ברורה וממוקדת על השלטון החדש, והמעמד הגבוה החדש שנוצר בעקבותיו. במחזה האחרון ניכרים הדים לתחושת האכזבה הקשה מהשלטון שרווחה במצרים, בעקבות מלחמת ששת הימים.

המחזה שהביא לעלי סאלם את הפרסום הרב ביותר בכל רחבי העולם הערבי נקרא "בית הספר למופרעים" (مدرسة المشاغبين). המחזה לא הועלה על הכתב, אלא הוקלט והופץ בווידאו. זוהי קומדיה המתארת מורה לפילוסופיה המגיעה לכיתה של מופרעים, ומנסה להשליט משמעת בשיטות רכות יותר מאלה הנהוגות בבית הספר בדרך כלל.

ביקורו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי סאלם תמך ביוזמת נשיא מצרים אנואר סאדאת לבקר בישראל ב־1977, והיה לאחד מאנשי הרוח הבודדים במצרים שתמכו בהסכם השלום. ב־1994, לאחר חתימת הסכמי אוסלו, החליט עלי סאלם לבקר בישראל. הוא לא תיאם את ביקורו מראש עם אישיות ישראלית או מצרית כלשהי. הוא חצה את הגבול במכוניתו, והחל לסייר ביישובים ישראליים, יהודיים וערביים. על מסעו לישראל אמר "זה לא היה מסע של אהבה, אלא ניסיון רציני להיחלץ משנאה". במהלך מסעו נפגש עם ששון סומך מאוניברסיטת תל אביב, שנחשב למומחה בעל שם עולמי בספרות הערבית, ועם תופיק זיאד, שהיה אז ראש עיריית נצרת וחבר כנסת. את רשמי הביקור סיכם עלי סאלם בספר "מסע לישראל" (رحلة إلى إسرائيل), שתורגם לעברית (בידי דוד שגיב) ולאנגלית, והפך לרב-מכר.

בספרו מתאר עלי סאלם את מסעו בפרטי פרטים, ומתעכב על תיאור ישראלים שפגש במקרה בדרכו, על שיחותיו איתם, ועל האווירה הכללית שקלט בישראל. הוא מתאר את האווירה הקשה ששררה בישראל בעקבות פיגועים שהתרחשו בעת מסעו, ואת החרדה שעוררה מכוניתו המצרית, הנושאת לוחיות זיהוי עם כיתוב ערבי, ביישובים יהודיים. הוא מתאר את ההבדלים התרבותיים שמצא בין היהודים בישראל לבין המצרים, וכותב בהערכה על הנכונות שמצא בישראל להיחשף לתרבות המצרית, לעומת החשש מהתרבות הישראלית שמצא במצרים. הוא מתאר גם את ביקורו ביישובים ערביים, ומתאר את הווי החיים של ערביי ישראל, וכן את מפגשיו עם יהודים ממוצא מצרי שעלו לישראל.

התגובות לביקורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורו של עלי סאלם בישראל חולל סערה בקהילה האינטלקטואלית במצרים, והביא לגל של מאמרים נגדו, מאמרים שעליהם השיב במאמרים משלו. בעקבות הביקור הוטל על עלי סאלם חרם במצרים. הוא לא הצליח למצוא מפיקים למחזות החדשים שכתב, ואף נעשה ניסיון לסלק אותו מאגודת הסופרים המצרים, ניסיון שלא צלח בשל בעיות פרוצדורליות. הוא הוסיף להתראיין ולפרסם מאמרים בזכות נורמליזציה עם ישראל, וביוני 2005 הוזמן לאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע לקבלת תואר דוקטור לשם כבוד. את התואר היה אמור להעניק לו הסופר הישראלי דויד גרוסמן. כשהגיע עלי סאלם למעבר הגבול בטאבה, אסרו עליו השלטונות המצריים לחצות את הגבול. הוא חזר לקהיר וניסה לעלות על טיסה לישראל, אולם השלטונות מנעו ממנו גם את האפשרות הזאת, והוא נאלץ להישאר במצרים. עלי סאלם הביע זעם רב על התקרית, וגם אוניברסיטת בן-גוריון הביעה מחאה. שלטונות מצרים לא מסרו סיבה ברורה למניעת עלי סאלם מלהגיע לבאר שבע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]