ערל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערל
(מקורות עיקריים)
Covenant of Abraham.JPG
טקס ברית מילה
מקרא ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ד
תלמוד בבלי מסכת יבמות, דף ע', עמוד א' ואילך
ספרי מניין המצוות

ספר המצוות, לאו קכ"ז

ספר המצוות, לאו קל"ה

ערל הוא כינוי בהלכה ליהודי שלא קיים את מצוות ברית מילה, ולא הסיר את עורלתו. מצוות ברית מילה היא אחת מהמצוות היסודיות ביהדות, ומצווים לקיימה ביום השמיני ללידת תינוק זכר.

אדם שבמזיד לא מל מתחייב כרת. אף אדם שלא נימול מחמת אונס כגון שמתו אחיו מחמת מילה או סיבה רפואית אחרת הפוטרת אותו ממצוות ברית מילה, נחשב ערל בדינים מסוימים.

בספרי הנביאים רווח השימוש ב'ערל' ככינוי לאומות העולם, ובייחוד לפלשתים. לעיתים השתמשו חז"ל בתלמוד ובמדרשים בלשון 'ערל' ככינוי לכלל גוים.

עונשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שבמזיד לא מל את עצמו, מלבד שביטל חיוב עשה של ברית מילה, הוא אף ענוש בעונש 'כרת', והיא המצוות עשה היחידה, מלבד ביטול קרבן פסח, שיש בה חיוב כרת על ביטולה.

עונש זה נזכר בתורה בפרשת לך לך לאחר שאלוהים מצווה את אברהם במצוות המילה:

וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

לדעת הרמב"ם אינו מתחייב בכרת אלא אם כן מל בעודו ערל, לעומת זאת סבור הראב"ד שכל יום שאינו מל מתחייב בכרת[1].

דיני ערל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערל, מלבד שביטל מצוות עשה ומתחייב בכרת, ישנם בתורה כמה דינים ואיסורים מיוחדים לערל:

קרבן פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם ערל נאסר עליו, באיסור לאו, לשחוט קרבן פסח ולאכול ממנו כמפורש בתורה:

...הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ... וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ

בתלמוד למדו שלא רק מילת עצמו מעכבת אותו מלעשות ולאכול את קרבן הפסח, אלא אף אם אחד מבניו או עבדיו הכנענים טרם נימול, נאסר בעשיית ובאכילת קרבן הפסח:

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ...

תרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל למדו בגזירה שווה מאיסור אכילת קרבן פסח לערל, שאף תרומה אסורה באכילה לכהן ערל, בין אם לא נימול במזיד ובין שלא נימול בשוגג או באונס, כפי שנזכר במשנה במסכת יבמות "הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה..." (משנה, מסכת יבמות, פרק ח', משנה א').

קדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לעניין שאר הקרובנות מבואר בראשונים שאין לערל לאכול מהם, וכך פסק ברמב"ם "כל הקרבנות בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אין אוכלין אותם אלא הטהורים בלבד המולין... והטומטום אסור לאכול בקדשים לפי שהוא ספק ערל..." (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י', הלכה ט').

קבלת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[2] למדו מהנאמר בספר יחזקאל שערל אף אסור לעבוד בבית המקדש, ואם עבד - עבודתו פסולה. וכך כתב ברמב"ם: "כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן... ערל, טמא, יושב...פסל"...

הזאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערל פסול להזאת מי חטאת של פרה אדומה לטהר טמאים, וכך פסק הרמב"ם בספרו "הכל כשירין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס וקטן שאין בו דעת, אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות והערל כשר להזות שאין הערל טמא"...

למול אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשונים כתבו שערל שלא מל מחמת אונס כגון שמתו אחיו מחמת מילה וכדומה ומפני זה מפחד למול את עצמו, מותר לו למול אחרים, אך ערל שמזיד לא מל עצמו נחשב כמומר לדבר אחד שהוא פסול לאותו הדבר. וכך פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' ב ס"ז): "מומר לערלות, דינו כמומר לעבירה אחת. ואם אינו ערל אלא מפני שמתו אחיו מחמת מילה, הרי הוא כשאר ישראל כשר".

יין נסך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"א קנב ע"ד) בשם רבינו מאיר (תשב"ץ קטן סי' שפ) דמשוך בערלתו אינו עושה יין נסך דניסוך אינו תלוי במילה שהרי משומד מהול הוא ועושה יין נסך במגעו וזה אף על פי שנמשכה ערלתו לבו לשמים. וכן כתב בספר ארחות חיים (סי' כג הלכות יין נסך אות ו) וכתוב עוד שם דאפילו משומד לערלות מותר כדאיתא בפרק הערל (יבמות עא.)".

אמנם הלבוש (יו"ד סי' ב ס"ז) כתב: "משומד לערלות שאינו מהול, שלא מלו אותו אבותיו וגם הוא אינו מל את עצמו, הרי הוא כמשומד לשאר עבירות, ואם מתו אחיו מחמת מילה ומיראה לא מלו אותו גם כן, וגם הוא עצמו נותן טעם שמתיירא מן המיתה, הרי הוא כשאר ישראל כשר".

קרבן ראיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בתחילת מסכת חגיגה הובאה דעת רבי עקיבא שפוטר ערל מלעלות לרגל ולהקריב עולת ראיה, וטעמו הוא שערל דינו כטמא.

ברכת כהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת המגן אברהם ערל אפילו לא מל במזיד כשר לנשיאת כפים, מאחר שאינו גורע יותר מבעל מום שפסול לעבודה במקדש אך כשר לישא את כפיו[3]. אמנם לדעת הפרי חדש ערל פסול לישא את כפיו, מאחר שעבודותו בבית המקדש פסולה.

משוך ערלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שמשך את ערלתו עד שנראה כאילו אינו מהול, מדאורייתא מותר בתרומה ובפסח, אך מדרבנן נחשב כ'ערל' לכל דבר, ואסור באותם הדברים שערל אסור 'קרבן פסח' וקדשים, וחייב למול שנית מדרבנן מפני שהוא נראה כערל[4].

לשון נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת נדרים מבואר שאדם שנדר מאנשים ערלים, מותר ביהודים אף שהם ערלים, ואסור בגויים אף שהם נימולים, מאחר שסתם לשון 'ערל' הכוונה לגויים והביאו לכך ראיות מהפסוקים כגון מה שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]