מי חטאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה מי חטאת הם מי מעיין שנשאבו בכלי וניתן עליהם אפר מהפרה האדומה, מטרתם היא לטהר בעזרת הזאה (התזה) באזוב, אדם או כלים הטמאים בטומאת מת, הטומאה החמורה ביותר. מי חטאת שנגע בהם אדם שלא לצורך טיהור מטמאים מהתורה, טומאה זו נקראת טומאת מי חטאת. החטאת היא הדרגה הכי גבוה במדרג הטהרות (מעל התרומה והקודש) ומעלות רבות קבעו חכמים בטהרתה, כיוון שעשייתה כשרה בטבול יום החמירו בה כדי שלא יבוא לזלזל בה.

הכנת מי חטאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להכין מי חטאת ראשית יש למלאות מים חיים - מים ממעיין, בעזרת כלי, כפי הכתוב בפסוק: "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי" (במדבר, י"ט, י"ז ). לאחר מילוי המים נותנים עליהם אפר, פעולה זאת של נתינת האפר נקראת 'קידוש מי חטאת' או בקיצור 'קידוש', לאחר הקידוש המים נקראים מי חטאת, מים מקודשים או מי נידה[1].

מילוי המים נעשה בכל כלי שהוא מכל חומר ועל ידי כל אדם טהור לחטאת, ולאו דווקא כהן. כאשר מעיין כולל גם את הנחלים הזורמים ממעינות וגם אגמים של מים מתוקים כמו הכנרת, שכולם נחשבים מים חיים הכשרים למילוי מי חטאת[2]

בין הזמן של מילוי המים ועד לזמן הקידוש אסור לעשות שום מלאכה שלא קשורה למים, ואם נעשתה מלאכה המים נפסלו לקידוש וממילא להזאה[3]. כאשר ניתן להעביר את המים למישהו אחר על מנת שהוא ישמור אותם, אבל אז אותו השומר לא יכול לעשות מלאכה, שהרי הוא נכנס במקום האדם הראשון והוא נהיה אחראי על המים, ואם יעשה מלאכה הוא יפסול את המים[4] כאשר ניתן לשים את המים במקום שמור אפילו למשך כמה שנים, כמו שכותב הרמב"ם על פי הפסוק "לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה" (במדבר, י"ט, ט' ) "בזמן שהם שמורים הם מי נידה ואם לאו פסולין" (רמב"ם פרה י' ד')[5]

דין נוסף הוא שאסור ליטול שכר על הקידוש ועל ההזאה, אלא אם כן זה שכר מינימום על הזמן שהוא השקיע כדי ללכת וכדומה. אבל על מילוי המים מותר ליטול שכר[6]

קידוש מי החטאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שמילאו את המים, נותנים אפר משריפת הפרה אדומה על המים בכמות שנראית על המים ואז מערבב את האפר במים, וזוהי פעולת הקידוש. כאשר נותנים את האפר צריך לשים אותו מכוחו של האדם ולא שנפל במקרה למים, וגם להתכוון לטהר את הטמאים, וכן אפר שנגע במים וקידש אינו יכול לקדש כבר מים נוספים[7]. וכן אם נתערבו מים נוספים לתוך המים המקודשים כל המים נפסלים, אפילו אם מה שנפל זה רק טל.

ההזאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת ההזאה נעשית על ידי לקיחת אזוב (זעתר) בעל שלושה קלחים, אגודות (קשורות) ביחד, ולהטביל אותם[8] במי החטאת על ידי אדם טהור לחטאת, ולהזות על הטמא - אדם או כלים שנטמאו בטומאת מת, ביום השלישי מאז שנטמאו וביום השביעי[9]. כאשר ההזאה צריכה להיעשות ביום. וכן כל מה שנגע בו מי החטאת שניתזו מהאזוב בין אדם ובין כלים נטהר, אפילו טיפה אחת מספיקה על מנת לטהר. כאשר צריך כוונה להזות על טמא על מנת לטהר אותו, אבל מי שמזים עליו לא חייב כוונה כדי להיטהר. פעולת ההזאה יכולה להתבצע אפילו על ידי קטן, כל עוד הוא מבין מה הוא עושה (שיש בו דעת) אך אשה אינה יכולה להזות[10].

מעלות טהרת החטאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר מעלות שעשו חכמים באדם שרוצה להיות טהור לחטאת כלומר בשביל להזות, למלאות מים לחטאת או אף לגעת במי החטאת או באפר הפרה[11].

  • דרגת טהרת החטאת היא הגבוה ביותר אף יותר מהקודש שהוא רביעי, החטאת נחשבת כחמישית והאחרונה במדרג הטהרה, וצריך טבילה מיוחדת בכוונה להיטהר לחטאת, ואפילו מי שכבר טהור לקודש חייב לטבול שנית.
  • כל אוכל (אף אם לא הוכשר) ומשקה נחשבים כטמאים לעניין חטאת, ואדם טהור לחטאת שנגע בהם בידיו נטמא כל גופו וצריך טבילה אך אם נגע בגופו לא נטמא.
  • כלים שראויים להיטמא בטומאת מדרס (כיסאות בגדים וכו') נחשבים כטמאים לעניין חטאת תמיד אלא אם טבלו אותם לשם חטאת, אפילו שהם טהורים לכל שאר העניינים. כלי כזה או אדם (שאינו טהור לחטאת) אם אדם רק הניד אותם (ללא מגע), הוא נטמא לעניין החטאת[12].
  • ולד הטומאה אף אל פי שבשאר הטומאות הוא אינו מטמא אדם או כלים לעניין חטאת הוא מטמא אדם וכלים[13].
  • כל מה שמטמא רק את הידיים לקודש מטמא לעניין חטאת את כל הגוף, ולא מספיקה טבילת ידיים כמו בקודש, אלא רק טבילת כל גופו מטהרת אותו לעניין חטאת.
  • מי שצירך לטבול על מנת להיטהר אפילו מדרבנן מטמא את אפר הפרה, ואת מי החטאת, ואת האדם הטהור לחטאת, גם במגע וגם במשא, ואת הכלים ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו, מטמא רק על ידי מגע ישיר בהם.
  • בטומאת החטאת אין דרגות כמו בשאר הטומאה שבהם בדרך כלל חומרת הטומאה יורדת ראשון עושה שני ושני עושה שלישי עד רביעי שהוא טמא אך אינו יכול לטמא יותר, אך טומאת החטאת אין לה גבול, דוגמה אם משהו (כלים מאכלים או אף אנשים) נגע באחד והוא נגע בשני והשני בשלישי וכן הלאה, כולם טמאים באותה המידה לעניין חטאת.
  • טהור לחטאת שהסיט טומאות שלא מטמאות בהיסט כמו שרץ שכבת זרע או כלי שנטמא במת אף ללא מגע נטמא לעניין חטאת.

למרות כל המעלות האלו כל אדם נאמן על טהרת החטאת, כמו למשל להגיד שכלי זה הוא טהור לעניין חטאת, כיוון שכולם נזהרים בה ויודעים את מעלתה וחומרתה. כמו שכותב הרמב"ם: "נאמר בתורה "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת"(במדבר יט, ט) כל ישראל ראויין לשָמְרָה"[14].

מקום טהור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שיש בו מי חטאת, אפילו כלי של חרס שאינו מטמא בצדדיו החיצונים אלא רק מתוכו, אם הונח על טומאה (כגון על גבי שרץ) ואפילו הונח על טומאה מדרבנן, המים נטמאו, שצריך להניחם במקום טהור כפי הכתוב בפסוק: "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר, י"ט, ט' ). וכן אם הכלי נמצא באוהל שיש שם מת אפילו אם הכלי מוקף צמיד פתיל נטמאו מי החטאת, כיוון שאין זה מקום טהור, אבל הכלי טהור[15].

טומאת מי חטאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי מעיין לאחר שנתנו בהם אפר ונעשו מי חטאת, מי שנוגע בהם או נושא אותם שלא לצורך נטמא מהתורה ונהיה ראשון לטומאה[16] ומטמא בגדים - מטמא בגדים או כלים שהוא נוגע בהם, כל עוד הוא נוגע במי החטאת[17], דין זה נלמד מהפסוק: "וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב." (במדבר, י"ט, כ"א). כאשר מי חטאת כבר עשו מצוותן כלומר הוזו על טמא, שוב הם לא מטמאים כלל כיוון שכל הטומאה באה רק משימוש שלא לצורך במי החטאת, הרי זה קל וחומר שאם מי שמזה טיהר את הטמא הוא בעצמו לא יטמא[18].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ו'
  2. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ו', הלכה ט'-טז. אך נהר שמעורב במי גשמים פסול למילוי מי חטאת.
  3. ^ אפילו למלאות עוד כלי אחר כדי לקדש אותו זה פוסל את המים שבכלי הראשון
  4. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ח', הלכה ב'
  5. ^ הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכה א'
  6. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ז', הלכה ב'
  7. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ט', הלכה ט'
  8. ^ בניגוד ללספג או לנגב כיוון שצריך לטבול את האזוב בתוך מי החטאת (הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכה י')
  9. ^ כאשר זה המינימום כלומר ניתן גם לחכות יותר משלושה ימים אבל לא פחות משלושה, וגם בין ההזאה שביום השלישי לשביעי זה מינמום וניתן לדחותה עוד הלכות פרה אדומה, פרק י"א, הלכה ב'
  10. ^ הלכות פרה אדומה, פרק י', הלכה ו'
  11. ^ הלכות פרה אדומה, פרק י"ג
  12. ^ כלים שאינם ראויים להיטמא מדרס מטמאים רק במגע ולא במשא
  13. ^ לכן אסרו על אדם שמקדש מי חטאת ללבוש נעליים לרגליו שמא יפול עליהם מים (וכל המשקין הם טמאים לעניין חטאת) ואז הם יטמאו את הסנדל והיא תטמא את האדם כמו שכתוב במשנה "הרי הוא אומר, מטמאיך לא טמאוני (המים אם היו נוגעים בי לא היו מטמאים) ואתה טמאתני (הסנדל שהוא כלי וטימא את האדם)" (מסכת פרה, פרק ח', משנה ב')
  14. ^ הלכות פרה אדומה, פרק י"ג, הלכה י"ב
  15. ^ הלכות פרה אדומה, פרק י"ד, הלכה א'
  16. ^ מי החטאת במקרה זה נחשבים אב הטומאה
  17. ^ אך אם אין בהם מספיק כדי להזות אז הם מטמאים רק במגע ולא במשא ואדם שנוגע בהם לא מטמא בגדים בשעת מגעו
  18. ^ הלכות פרה אדומה, פרק ט"ו, הלכה א'