לדלג לתוכן

פוליטיקה של ארמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמל ארמניה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ארמניה
הרשות המחוקקת
אררט מירזויאן

יחסי החוץ של ארמניה

רפובליקת ארמניה היא רפובליקה דמוקרטית ריכוזית המבוססת מבחינה חוקית על חוקה בעלת הפרדת רשויות. ארמניה היא בעלת מערכת רב-מפלגתית עם בחירות פרלמנטריות אחת לחמש שנים. הרשות השופטת, היא מערכת המשפט של ארמניה, מחולקת לשני מוסדות עליונים: בית המשפט החוקתי הארמני ובית המשפט העליון הארמני. הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית של ארמניה, פרלמנט חד-ביתי אשר משורותיו נבחר ראש הממשלה. ראש ממשלת ארמניה הוא ראש הרשות המבצעת, בעוד נשיא ארמניה נושא בתפקיד הייצוגי בלבד של ראש המדינה.

חוקת ארמניה אומצה במשאל עם ב-1995, ארבע שנים לאחר השגת העצמאות של המדינה עם התפרקות ברית המועצות. החוקה מבססת את מעמדה של ארמניה כמדינה ריבונית, חוקתית ודמוקרטיה ייצוגית. לפי החוקה המקורית, ארמניה הייתה מבוססת על משטר נשיאותי למחצה, אך במשאל עם שנערך ב-2015 תוקנה החוקה והמערכת הפוליטית כך שהוסדר משטר פרלמנטרי.

חוקת ארמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אימוצה ב-1995, נערכו שתי סדרות תיקונים לחוקת ארמניה, האחת ב-2005 והשנייה ב-2015. החוקה מחולקת לתשעה פרקים: 1. יסוד השררה החוקתית, 2. זכויות אדם וזכויות האזרח הבסיסיות, 3. הנשיא של הרפובליקה, 4. הפרלמנט, 5. הממשלה, 6. הסמכות המשפטית, 7. ממשל מקומי עצמי, 8. אימוץ, תיקון ומשאל עם לחוקה, 9. סיכום והעברת סמכויות. החוקה כוללת 117 סעיפים[1]. כלל המערכת המנהלית מבוססת על החוקה, וזכויות האדם הקבועות בה נחשבות למתקדמות ביחס לשאר ארצות חבר המדינות. לפי החוקה, בפרלמנט מוקצים ארבעה מושבים לארבעהמיעוטים אתניים בארמניה: רוסים, יזידים, אשורים וכורדים[2].

הרשות השופטת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארמניה, מערכת השפיטה והצדק מנוהלות רק על ידי בתי משפט בהתאם לחוקה ולחוקי המדינה שמתווספים לה על בסיס פעילות הרשות המחוקקת. בארמניה פועלים בית המשפט החוקתי, בית המשפט העליון, בתי משפט לערעורים, ערכאה ראשונה של סמכות שיפוט כללית, כמו גם בית המשפט לעניינים מנהליים. ניתן להקים בתי משפט מיוחדים אחרים במקרים הקבועים בחוק. כל פעילות המשפט החוקתי מנוהל על ידי בית המשפט החוקתי, שמטרתו להבטיח את עליונות החוקה מעל לכל סמכות אחרת הקיימת במדינה. הערכאה העליונה של בתי המשפט והמערכת המשפטית בכללה בכל שאר הנושאים שאינם נוגעים לחוקה הוא בית המשפט העליון.

בית המשפט לשיפוט, בדרך של תיקון פעולות שיפוטיות במסגרת הסמכויות הקבועות בחוק, דואג ליישום אחיד של חוקים ושל פעולות משפטיות רגולטוריות אחרות, וכן פועל לשפיטה של הפרות יסודיות של זכויות האדם וחירויות האדם. עצמאותם של בתי המשפט והרשות השופטת עצמה מובטחת על ידי המועצה השיפוטית העליונה שהיא גוף ממלכתי עצמאי המורכב מעשרה חברים. חמישה חברים במועצה השיפוטית העליונה נבחרים על ידי האספה הכללית של השופטים, חמישה חברים נוספים - על ידי האספה הלאומית (הרשות המחוקקת).

בבחינת המשפט הבינלאומי, המערכת המשפטית הארמנית מחויבת להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, האמנה האירופית למניעת עינויים ויחס או ענישה לא אנושיים או משפילים (אנ') והאמנה האירופית לזכויות אדם. משרד המשפטים הארמני הוא הסוכנות המשפטית של הרשות המבצעת, והיא אחראית על שירות בתי הסוהר ושירות אכיפת החוק[3].

הרשות המחוקקת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרכב האספה הלאומית של ארמניה לאחר בחירות 2021:
בכחול כהה - הברית הארמנית,
בכחול בהיר - המצע האזרחי,
באדום - סיעת "יש לי כבוד".

על סף החירות, המועצה העליונה של ארמניה הסדירה כינוס ראשון בשנת 1990, וקבעה כי יוקם פרלמנט בן בית-אחד המונה 260 מושבים עם מערכת בחירות בשיטה הרובנית עם שני סבבים. באותה העת ארמניה עוד הייתה נתונה לברית המועצות. בפרלמנט החדש, שהחל לפעול ב-20 ביולי, המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הפאן-לאומית הארמנית היו המפלגות היריבות הגדולות. בהמשך הוקמו ועלו לשורות הפרלמנט מפלגות חדשות ומפלגות ישנות שהוקמו מחדש, בהן הפדרציה המהפכנית הארמנית[4].

עם הסדר החוקה ושינוי המערכת השלטונית, נקבע ב-2015 כי ארמניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת בית אחד בפרלמנט, הוא האספה הלאומית של ארמניה, המחולקת ל-107 מושבים. הבחירות בארמניה מתקיימות פעם ב-5 שנים, לפי 75 מחוזות בחירה בעלי גודל אוכלוסייה דומה[5]. כל רשימת מועמדים צריכה להכיל לפחות 30% נשים, וגילם המינימלי של המועמדים חייב להיות 25. המועמדים חייבים להיות אזרחים ארמנים, ותושבי המדינה בחמש השנים שקדמו לבחירות. אנשים המחזיקים בסמכות ציבורית או עובדי מערכת הביטחון לא יכולים להיות חברים בפרלמנט, אלא אם כן הם פורשים מתפקידם. רשימות המועמדים מתפרסמות כשלושה חודשים לפני הבחירות.

הפרלמנט מעביר חקיקות לפי שיטת הצבעת הרוב ואינו יכול להעביר חקיקות שלא עומדות בקנה אחד עם החוקה. הפרלמנט גם ממנה, מאז 2015, את נשיא ארמניה הייצוגי, וראש הממשלה וממשלתו מתמנים בהצבעה פרלמנטרית. בתוך הפרלמנט יש מספר ועדות קבועות וועדות זמניות שחברי הפרלמנט ממלאים את מושביהם. הוועדות הקבועות הן אלו המוצגות להלן: ועדת ההגנה והביטחון, הוועדה לעניינים כלכליים, הוועדה לאינטגרציה עם אירופה, הוועדה לענייני תקציב ומימון, הוועדה ליחסי חוץ, הוועדה לענייני בריאות וחברה, הוועדה למדע, חינוך, תרבות, נוער וספורט, הוועדה לענייני מדינה ומשפט ולהגנה על זכויות אדם, הוועדה למנהל טריטוריאלי, ממשל עצמי מקומי, חקלאות וסביבה[6].

הרשות המבצעת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושב הממשלה בכיכר הרפובליקה, ירוואן.

נשיא הרפובליקה הארמנית הוא ראש המדינה. הנשיא מקפיד, מתוקף היותו מייצג של הממלכתיות המדינית, על ציות מוחלט לדרישות החוקה. בעת הפעלת סמכויותיו, נשיא הרפובליקה מחויב להיות א-פוליטי, חסר נטיות אידאולוגיות והשפעות זרות ומבחינה אידיאלית מונחה אך ורק על ידי אינטרסים כלל-ארציים וכלל-לאומיים. נשיא הרפובליקה ימלא את תפקידיו באמצעות הסמכויות הקבועות בחוקה.

הממשלה היא הגוף העליון של הרשות המבצעת החל מהתיקונים לחוקה ב-2015. הממשלה, על סמך מצעה, פועלת לפתח וליישם את מדיניות הפנים והחוץ של המדינה ולהפעיל ניהול כללי של גופי מערכת המנהל הממלכתי. סמכויות הממשלה ייקבעו בחוקה ובחוקים הנוספים שמחוקקת האספה הלאומית. כל העניינים הנוגעים לסמכות המבצעת ואינם שמורים לגופי מנהל ממלכתיים או לגופי ממשל עצמי מקומיים אחרים יהיו נתונים בסמכותה של הממשלה. הממשלה מורכבת מראש הממשלה, סגני ראש הממשלה ושרי הממשלה.

המועמד שנבחר ברוב פרלמנטרי ימונה על ידי נשיא הרפובליקה, הממונה בידי הפרלמנט, כראש ממשלה. סגני ראש הממשלה והשרים ימונו על ידי נשיא הרפובליקה, לפי המלצת ראש הממשלה. בנוסף יש להעביר הצבעה פרלמנטרית לאשרור המינוי של הממשלה. ראש הממשלה יקבע במסגרת תוכנית הממשלה את כיווני המדיניות העיקריים של הממשלה, ינהל את פעילות הממשלה ויתאם את עבודתם של חברי הממשלה שבראשותו. מאז קבלת עצמאותה המחודשת ב-1991, בארמניה היו 16 ראשי ממשלה וארבעה נשיאים (לבון טר-פטרוסיאן, רוברט קוצ'ריאן, סרז' סרקיסיאן וארמן סרקיסיאן). שלושה ראשי ממשלה כיהנו גם כנשיאים. ב-1 בפברואר 2022, הנשיא סרקיסיאן התפטר מתפקידו בפתאומיות ולפי סדר הירושה הנשיאותית, אלן סימוניאן (אנ') התמנה לנשיא בפועל[7].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה של ארמניה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]