מנדוסה (פרובינציה)
| |||
 | |||
| כרמים בעמק אוקו, על רקע הרי האנדים | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | קוז'ו | ||
| רשות מחוקקת |
legislature of Mendoza  | ||
| נפות בפרובינציה | 18 | ||
| ערים בפרובינציה | 18 | ||
| בירת הפרובינציה | מנדוסה | ||
| תאריך ייסוד |
1812 | ||
| שטח | 148,827 קמ"ר | ||
| גובה | 875 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
אקונקגווה | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 2,086,000 (2020) | ||
| ‑ צפיפות | 10.6 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 32°53′55″S 68°50′47″W / 32.898611111111°S 68.846388888889°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.mendoza.gov.ar/ | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
מנדוסה (בספרדית: Mendoza) היא פרובינציה באזור הקוז'ו במערב ארגנטינה. היא גובלת בפרובינציית סן חואן בצפון, בסן לואיס במזרח, בלה פמפה בדרום-מזרח, בנאוקן בדרום ובצ'ילה במערב. מנדוסה היא אחת הפרובינציות המאוכלסות בארגנטינה, ובשנת 2001 התגוררו בה למעלה ממיליון וחצי תושבים. הפרובינציה קרויה על שם עיר הבירה שלה, מנדוסה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במזרח הפרובינציה מתנשאות כמה מהפסגות הגבוהות בהרי האנדים, ובהן ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה כולה, אקונקגווה, הממוקם בקצה הצפון-מערבי של הפרובינציה, וגובהו 6,960 מ' מעל פני הים. פסגות גבוהות נוספות כוללות את ההרים טופונגאטו (6,570 מ'), סן חוסה (5,856 מ'), טופונגאטיטו (5,682 מ'), מאיפו (5,323 מ') וסוסנאדו (5,189 מ'). תוואי הקרקע נעשה מישורי יותר ככל שמתקדמים מזרחה, ואולם בדרום הפרובינציה מתנשאים שני הרים נוספים הקוטעים רצף זה, נוואדו (3,810 מ') ופָּז'וּן (3,680 מ').
מספר נהרות מרכזיים זורמים במנדוסה, ובהם דסגואדרו, המהווה את גבולה של הפרובינציה עם סן לואיס, אטואל הזורם במקביל לו בדרום הפרובינציה (ונשפך אליו בלה פמפה). מספר נהרות זורמים מהרי האנדים מערבה ונשפכים לדסגואדרו, ובהם מנדוסה, טוּנוּזָ'אן ודִיאָמָנְטֶה.
האקלים בפרובינציה יבש, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 150 ל-350 מ"מ. משרע הטמפרטורות בין היום ללילה קיצוני.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על כך שהאזור היה מיושב כבר לפני כ-4,000 שנה. בעת הגעת הספרדים, במאה ה-16, התגוררו באזור עמי הווָרְפֶּה והפּוּאֶלְצֶ'ה.
ב-1551 הגיע לאזור פרנסיסקו ויאגרה, שנשלח בידי פדרו דה ואלדיביה מקוסקו, והגיע דרך צ'ילה. הוא שהה במקום עם חייליו במחיצת בני הווארפה במהלך החורף, ושב לצ'ילה. ב-1561 הגיע פדרו דל קסטיו, כבש את השטח וסיפח אותו למלכות המשנה של פרו. ב-2 במרץ הוא ייסד את העיר מנדוסה, או בשמה המלא: סיודד דה מנדוסה דל נואבו ואיה דה לה ריוחה (Ciudad de Mendoza del Nuevo Valle de La Rioja), על שמו של מושל צ'ילה, גארסיה אורטאדו דה מנדוסה.
לאחר הקמתה של מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה ב-1776, סופחה אליה מנדוסה, בה התגוררו באותה העת כ-30 אלף תושבים. ב-1782 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו, אך היא פורקה כבר ב-1783, והחל מאותה שנה הייתה מנדוסה חלק מהאינטנדנסיה של קורדובה וטוקומאן. ב-1813 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו מחדש, והיא כללה את מנדוסה, סן חואן וסן לואיס של ימינו. ב-1814 מונה חוסה דה סן מרטין למושל קוז'ו, וב-1817 השלים את כיבוש קוז'ו מידי הספרדים, בדרכו לשחרורן של צ'ילה ופרו. ב-1 במרץ 1820 פורקה האינטנדנסיה ל-3 פרובינציות נפרדות - סן חואן, סן לואיס ומנדוסה. ב-14 בדצמבר 1854 הייתה מנדוסה לפרובינציה הראשונה בארגנטינה שמכוננת לעצמה חוקה.
ב-20 במרץ 1861 פקדה את מנדוסה רעידת אדמה חזקה. העיר מנדוסה נחרבה כמעט לגמרי, והוקמה מחדש במרחק של כקילומטר ממיקומה הקודם. ב-1885 הושלמה הקמתה של מסילת ברזל שקישרה את הפרובינציה עם בואנוס איירס, ואפשרה שינוע מהיר יותר של היין שיוצר בה לנמל בואנוס איירס. התפתחות תעשיית היין הביאה לפיתוח מואץ בפרובינציה בראשית המאה ה-20, ומהגרים רבים זרמו אליה, ובהם איטלקים, ספרדים, יהודים וערבים.
בשנות השישים של המאה ה-20 עלה כוחה של המפלגה הדמוקרטית, בהנהגתו של פרנסיסקו גבריאז'י. מפלגה זו, בעלת השקפות שמרניות קמה ביוזמתם של בעלי אדמות שהתנגדו לרפורמות שהנהיג נשיא ארגנטינה חואן פרון, ושבמסגרתן הוקצו יותר משאבים לערים על חשבון המגזר הכפרי. גבריאז'י נבחר למושל הפרובינציה ב-1961 והודח במהלך ההפיכה הצבאית שאירעה בארגנטינה ב-1966. הממשל הצבאי עצמו מינה אותו מחדש למושל ב-1970. בקדנציה החדשה שלו הנהיג גבריאז'י קו תקיף נגד האופוזיציה, והשתמש במשטרה לדיכוי מתנגדים. בנוסף, החל לגלות מעורבות בענייני חוץ, ותמך במורדים שפעלו נגד נשיא צ'ילה, סלוודור איינדה. בעקבות הפגנות נגדו ב-1972 נאלץ להתפטר.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 התגוררו במנדוסה כמיליון ו-580 אלף בני אדם, מה שהופך אותה לפרובינציה החמישית בגודלה בארגנטינה. הבירה מנדוסה היא העיר הרביעית בגודלה בפרובינציה, ומתגוררים בה כ-111 אלף תושבים, אך במטרופולין שלה מתגוררים כ-60% מתושבי הפרובינציה, כ-849 אלף בני אדם. מבחינה מינהלית מחולקת הפרובינציה ל-18 דפרטמנטוס.
הערים הגדולות במנדוסה הן:
- גוּאָיְמָזֶ'ן (כ-223 אלף תושבים)
- גוֹדוֹי קרוס (כ-182 אלף תושבים)
- לאס אֶרָס (כ-182 אלף תושבים)
- מנדוסה (כ-111 אלף תושבים)
- סן רפאל (כ-105 אלף תושבים)
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלתה של מנדוסה היא החמישית בגודלה בארגנטינה, והתמ"ג בשנת 2006 נאמד בכ-13.8 מיליארד דולרים. בממוצע, מדובר בכ-8,720 דולר לנפש, שיעור דומה לממוצע הארצי בארגנטינה.
מנדוסה מפורסמת בתעשיית היין שלה, ומדי שנה מיוצרים ב-1,200 היקבים שבה למעלה ממיליארד ליטר יין, שהם כ-70% מהתוצרת בארגנטינה כולה. תעשיות בולטות נוספות כוללות שימורי פירות, זיקוק נפט וצמנט.
תעשיית הדבש אף היא ענף בולט בפרובינציה, שבה כ-30 אלף כוורות. הגידולים החקלאיים הנפוצים בפרובינציה כוללים תפוחים, אגסים, עגבניות, בצלים, שזיפים, זיתים, דובדבנים וחבושים.
כ-14% מרזרבות הנפט של ארגנטינה מקורן במנדוסה, ומחצבים נוספים כוללים אורניום וסיד.
בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את ארגנטינה בראשית המאה ה-21 וצניחת שער הפסו, הפכה הפרובינציה ליעד אטרקטיבי יותר לתיירים, ומאז 2002 חל גידול מתמיד במספר התיירים הפוקדים אותה. התיירות מבוססת על אתרי סקי (הבולט שבהם לאס לניאס), תיירות יין, וכן מטפסי הרים המעפילים לפסגת האקונקגווה.
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1997 צולם בעיירה הקטנה אוספז'אטה (Uspallata) הסרט המפורסם "7 שנים בטיבט" בכיכובו של בראד פיט. בסרט ניתן היה להבחין בנופים ההרריים המרהיבים ביופיים, בחלקם מושלגים ובחלקם מדבריים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנדוסה (בספרדית)- מנדוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |