פריץ דרייפוס
 | |
| לידה | 23 במאי 1910 |
|---|---|
| פטירה | 22 בפברואר 1974 (בגיל 63) |
| מדינה |
ישראל  |
  | |
פריץ דרייפוס (Dreyfuss; 23 במאי 1910, בוואריה, גרמניה – 22 בפברואר 1974, תל אביב) היה רופא פנימי ישראלי, מנהל מחלקה פנימית א' בבית החולים הדסה ירושלים, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים איכילוב, פרופסור מן המניין לרפואה פנימית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב, ממקימי בית הספר לרפואה בתל אביב, דקאן בית הספר ללימודי המשך ברפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב (1962-67).
בין התעניינותו ועיסוקיו של דרייפוס: קרדיולוגיה, המטולוגיה ורפואה פסיכוסומטית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרייפוס נולד בעיר פירת שבבוואריה, גרמניה. אביו, ד"ר אלברט דרייפוס, היה רופא כללי. דרייפוס למד רפואה בווירצבורג, מינכן ופרנקפורט, וסיים את לימודיו בבזל.[1]
ב-1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה דרייפוס לארץ ישראל. התיישב בירושלים. עבד במחלקתו של הפרופ' יוליוס קליברג תחילה כמתנדב ולאחר מספר חודשים כאיש סגל. בשנת 1947 יצא דרייפוס לארצות הברית, לניו יורק, השתלם בבית החולים מונטפיורי (אנ'), בבית חולים הפרסביטריאני באוניברסיטת קולומביה (אנ') ובית החולים מאונט סיני. עם חזרתו של דרייפוס לארץ, התמנה בשנת 1950 למנהל בפועל של מחלקה פנימית. בשנת 1955 הועלה לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1962 לפרופסור מן המניין. בשנת 1952 התמנה דרייפוס למנהל מחלקה פנימית א' שהייתה בעלת אוריינטציה קלינית ובה הושם הדגש על הכיוון הפסיכו-סומטי של הרפואה הפנימית[2]
בשנת 1956 ייסד דרייפוס ביחד עם פרופ' דוד בירנבאום, פרופ' יוליוס קליברג, פרופ' הרמן שטייניץ וד"ר ברנדשטטר את החברה הישראלית לגסטרואנטרולוגיה. בשנת 1962 מונה דרייפוס למנהל מחלקה פנימית ב' (60 מיטות אשפוז) בבית החולים איכילוב בתל אביב. בשנות ה-60 הראשונות חבר לחיים שיבא, אנדרה דה-פריס, אפרים סיני ושמואל שור, להקמת בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב.[3]. משנת 1962-1967 מונה דרייפוס לדקאן בית הספר ללימודי המשך ברפואה, ומשנת 1971-1974 ראש החוג לרפואה פנימית.
דרייפוס נפטר מסרטן ב-22 בפברואר 1974[4], נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. היה נשוי לעדינה[5] ולהם שלושה בנים, בנו גדעון רופא פנימי.
ממחקריו של דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרייפוס וצוותו התמקדו במחקרם בשטחי הקרדיולוגיה, ההומאוסטאזיס, חקר הפקקת והאימונולוגיה הקלינית. המחקר הקרדיולוגי התבסס סביב למחלה הקורונרית תוך תשומת לב לגורמים פסיכוסוציאלים וביוסטטיסטים. כמו כן נחקרה התנהגות טסיות הדם במצב האוטם הטרי של שריר הלב ולאחריו, ובשבץ מוחי.
למחלקה הייתה מסונפת מעבדת מחקר ומעבדה משותפת של המחלקה לאלקטרוניקה של מכון ויצמן בראשותו של הפרופ' א. פריי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרפואה, גיליון 90, 2 במאי 1975, עמוד 445
- "מרכז רפואי עירוני ממשלתי (איכילוב, הדסה, בית היולדות ע"ש אשרמן) תל אביב-יפו". ספר השנה 1971–1972, הוצאת המחלקה ליחסי -ציבור של בתי החולים העירוניים-ממשלתיים, העורך: אריה תורג'מן (מחלקה פנימית ב' - מנהל פרופ' פריץ דרייפוס), עמודים 134-138.
- מעבודות המחקר של פרופ' פ. דרייפוס באתר PubMed
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אינגה דויטשקרון ואברהם פלג, "אתה יכול לומר: אבי הביא את הנרי לעולם", מעריב, 31 במרץ 1974
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 172
- ^ "שעורי אנטומיה" מתוך ספרו של הפרופ' יוסף שנקר "רופא נשים"
- ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, דבר, 11 באוגוסט 1965.
- ^ פריץ דרייפוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ עדינה דרייפוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
| בקרת זהויות |
|
|---|
- רופאים פנימיים ישראלים
- סגל אוניברסיטת תל אביב: רפואה
- סגל המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי
- סגל מרכז רפואי הדסה
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: רפואה
- רופאים יהודים גרמנים
- אנשי העלייה החמישית
- רופאים פנימיים ביישוב
- אימונולוגים ישראלים
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- גסטרואנטרולוגים ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1910
- ישראלים שנפטרו ב-1974