פרנק מייסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנק מייסלר, ספטמבר 2011

פרנק מייסלראנגלית: Frank Meisler; נולד ב-1929) הוא אמן, אדריכל, פסל, צורף ואמן יודאיקה יהודי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה "קינדר-טרנספורט - ההגעה" (2006) לזכר מבצע קינדר-טרנספורט, מחוץ לתחנת הרכבת ברחוב ליברפול, לונדון
האנדרטה "רכבת לחיים - רכבת למוות" (2008), פרט: קבוצת הפיסול המייצגת את "רכבת החיים", לזכר מבצע קינדר-טרנספורט. מוצבת מחוץ לתחנת הרכבת פרידריכשטראסה בברלין
האנדרטה "הרכבת לחיים - רכבת למוות" (2008), פרט: קבוצת הפיסול המייצגת את "הרכבת למוות" לזכר הילדים שנספו במחנות השמדה. מוצבת מחוץ לתחנת הרכבת פרידריכשטראסה בברלין
האנדרטה "הגירוש" (2009) בגדנסק, עיר הולדתו של מייסלר
(2009) לוחיות זיכרון בארבע שפות, באנדרטת קינדר-טרנספורט בגדנסק, פולין
האנדרטה "ערוץ מעבר לחיים" (2011), המוצבת בהוק ואן הולנד ליד העיר רוטרדם, עיר נמל בה ירדו הילדים מהרכבת ועלו על אוניה לכיוון בריטניה במהלך קינדר-טרנספורט
האנדרטה "ערוץ מעבר לחיים" (2011) בהוק ואן הולנד

פרנק מייסלר נולד בשנת 1929 בעיר דנציג (כיום גדנסק). בסוף אוגוסט 1939, כאשר היה בן 10, נמלט יחד עם 14 ילדים אחרים מהנאצים במסגרת מבצע ההצלה קינדר-טרנספורט; הילדים הובלו בקרון בקר מתחנת הרכבת פרידריכשטראסה, בברלין, ולאחר מכן באוניה דרך נמל הים בהולנד, עד לתחנת רחוב ליברפול בלונדון, בריטניה. שלושה ימים לאחר עזיבתו, הוריו נעצרו וגורשו לגטו ורשה, ומאוחר יותר נרצחו באושוויץ, דבר שנודע לו רק מספר שנים לאחר סיום המלחמה. בהגיעו ללונדון שהה אצל קרובי משפחתו, שתי דודותיו וסבתו. הוא למד בבית ספר תיכון אנגלי פרטי לבנים, הארו. לאחר מכן הוא התנדב להתגייס לחיל האוויר המלכותי. בסיום המלחמה למד אדריכלות באוניברסיטת מנצ'סטר, ולקח חלק בהקמת נמל התעופה לונדון הית'רו.

בשנת 1960 עלה לישראל והשתקע ביפו העתיקה. הוא החל לעסוק בפיסול כתחביב, ועם הזמן הפך תחביבו למקצוע, והוא הקים סטודיו ביפו העתיקה. כיום מייסלר פועל ויוצר מתוך הסטודיו שלו ביפו, ועובד על פרויקטים ברחבי העולם.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסלר עוסק בעבודותיו ביודאיקה, ובדמויות מחיי היהדות, התנ"ך והציונות. הוא צורף במתכות יקרות כגון ברונזה, כסף וזהב טהור.

פסליו נוצרים לרוב במהדורה מוגבלת, כשכל אחד יחיד ומיוחד. לאורך השנים הוזמנו ונרכשו עבודותיו על ידי ראשי ממשלה ואנשי ציבור בארץ ובעולם. עבודותיו הוצגו בתערוכות בתל אביב, האיים הקריביים, מוסקבה וקייב, וכן בתצוגת קבע בגלריות ביפו העתיקה. אנדרטאות ופסלים פרי יצירתו הוצבו במרחב הציבורי ברחבי העולם בירושלים, לוס אנג'לס, מיאמי, סנטו דומינגו, אנגליה, גרמניה, רוסיה, אוקראינה ופולין.

מיצירותיו:

  • אנדרטה לזכר דוד בן-גוריון בישראל.
  • בית הכנסת לזכר השואה במוסקבה, רוסיה (1995–1998) - מייסלר עיצב את פנים בית הכנסת ויצר את הפסלים "ירושלים", "שבטי ישראל" ו"תורה".
  • "Kaliningrad Death - March" (מוות קלינינגרד - מרץ) ברוסיה (2011) - אנדרטה לזכר אלפי קורבנות צעדת המוות בינואר 1945, שהתרחשה בסמוך למכרות הענבר הגרמני בפלמניקן (Yantarny), כיום במחוז קלינינגרד. האנדרטה עשויה אבן ונישאת לגובה של כ-7 מטרים. היא מתארת ידיים ועליהן מספרים שקועקעו על אסירי מחנה ההשמדה אושוויץ, המושטות למעלה ומסמלות את האסירים שטבעו וניסיונם להגיע למעלה ולהלחם על החיים, ובמרכז אש דולקת (כמעין נר נשמה). בסיס האנדרטה בנוי משני משולשים זה על גבי זה, ובצדדים תלויים שישה לוחות ברונזה ובהם תמונות המתארות את הקושי והסבל מחיי היום-יום במחנות. מאז הצבתה נפגעה האנדרטה מספר פעמים מונדליזם והשחתה.

אנדרטאות להנצחת מבצע ההצלה קינדר-טרנספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסלר, שהיה בין הילדים שניצלו במסגרת מבצע ההצלה קינדר-טרנספורט, נבחר לעצב ולתכנן את סדרת האנדרטאות לזכר המבצע. האנדרטאות מנציחות את האירועים וסיפורי החיים של הילדים, שהשתנו בין השנים 1938-1939. ארבע האנדרטאות עשויות ברונזה חומה בוהקת, ומתארות קבוצות של ילדים בגודל טבעי עומדים על במה מבטון, ובשלושתן מופיעים פסי רכבת. דמויות הילדים הצעירים שעומדים בקבוצה לפעמים מתרכזות סביב דמות ילד "בוגרת" יותר, והן מציגות מציאות אבסורדים של ילדים קטנים עם מזוודות גדולות שיוצאים למסע אמיץ לבדם, כאשר חסרונם של ההורים, "הנוכחים-נעדרים", צורם. במהלך ההכנות ליצירת הפסלים ביצע מייסלר עבודה היסטוריונית בכך שחקר את בגדי הילדים, המזוודות, התיקים, כלי הנגינה, הצעצועים, השיער והתסרוקות, כדי להתאימם לרוח התקופה של סוף שנות השלושים.

הרעיון ליצירת אנדרטת ההנצחה הראשונה החל בבריטניה, כאשר במהלך ארוחה בה נכח הנסיך צ'ארלס הוא הביע את רצונו בפני מייסלר להקים אנדרטה לציון 70 שנים לקינדר-טרנספורט, כדי להוקיר את הילדים שהגיעו ללונדון והיוו בבגרותם חלק חשוב בהיסטוריה של בריטניה.

האנדרטאות הוצבו ברחבי אירופה לפי תחנות דרך מרכזיות במסעם של ילדי הקינדר-טרנספורט:

  • בריטניה (2006) - "Kindertransport - the arrival" (קינדר-טרנספורט - ההגעה) - הוצבה מחוץ לתחנת הרכבת ברחוב ליברפול בלונדון, התחנה אליה הגיעו כ-12,000 ילדים, מהם כ-10,000 יהודים וכ-2,000 נוצרים. בתחנה זו קיבלו הילדים מהשלטון הבריטי מעמד של פליטים וכך ניצלו מהנאצים. האנדרטה מהווה מעין ניגוד בין הפעילות וההמולה של ההמון הפוקד מדי יום את התחנה, בין הילדים הניצבים במרכזה בתנוחה סטטית, והבעות פניהם נעות בין התרגשות ואופטימיות לבין חשש וזהירות. קבוצת הפיסול מכילה דמויות של חמישה ילדים בגודל טבעי, העומדים על משטח גבוה דמוי רציף רכבת ומתחתיו מסילת רכבת ממתכת, לרגליהם מונחים מזוודות וכלי נגינה, ואחת מהם היא ילדה היושבת על מזוודה ומחזיקה בובת דובון. הם לבושים בקפידה, על צווארם תלוי פתק עם מספר אותו חויבו לענוד לאורך המסע מכיוון שהיווה מעין תעודת זהות ואישור כניסה לבריטניה. על הרציף משני צדדיו הוצבו 16 לוחות ברונזה, ועל כל אחד מצוין שם של תחנת מוצא ממנה יצאו ילדי הקינדר-טרנספורט.
  • גרמניה (2008) - "Trains to life - trains to death" (רכבות לחיים - רכבות למוות) - הוצבה מחוץ לתחנת הרכבת פרידריכשטראסה בברלין, תחנת המוצא של הילדים במסעם. באנדרטה מפוסלים שבעה ילדים העומדים על רציף רכבת, מחולקים לשתי קבוצות פיסול, העומדות בגבן זו אל זו, כך שהן מייצגות ניגודים וגורלות שונים - לחיים ולמוות. בקבוצה אחת נראים שני ילדים זקופים ודינמיים, לבושים היטב ובידיהם מזוודות, ומתחתם ברציף נכתב בלוחית קטנה במספר שפות "הרכבת לחיים", כלומר קבוצה זו מייצגת את הילדים שניצלו באמצעות רכבת הקינדר-טרנספורט. בקבוצה השנייה נראים חמישה ילדים בעלי תנוחה סטטית, בגדיהם בלויים ועליהם טלאי צהוב, לרגליהם מזוודות ריקות ותכולתם מפוזרת, מבטם נראה מלנכולי ומושפל או תועה בחלל, ועל הרציף מתחתם נכתב "הרכבת למוות" - החמישה מייצגים ילדים בשואה שלא זכו לעלות לרכבת קינדר-טרנספורט והובלו ברכבות למחנות ההשמדה. מייסלר בחר להקים אנדרטה זו מבלי להציג רק את מבצע ההצלה ולהתעלם ממיליון וחצי ילדים שלא שרדו בשואה.
  • פולין (2009) - "The departure" (הגירוש) - הוצבה בגדנסק (דנציג לשעבר) עיר הולדתו של מייסלר, בתחנת הרכבת בה ראה את הוריו בפעם האחרונה. באנדרטה קבוצת ילדים הדומה לזו שבאנדרטה ברחוב ליברפול שבלונדון, שני בנים ושלוש בנות, העונדים על צווארם כרטיס עם מספר; הדמויות עומדות על במת בטון דמוי רציף ומתחתיו פסי רכבת, הבמה מוקפת ב-16 לוחיות הכוללות את שמות הערים מהם יצאו משלוחי הקינדר-טרנספורט. אחד מהבנים מנופף בידו לשלום לקרוביו ולארץ מולדתו. עמידתם חופשית והם נראים יוצאים למסע ארוך אל עתיד לא ידוע, ומבטאים ביטחון ואומץ.
  • הולנד (2011) - "Channel crossing to life" (ערוץ מעבר לחיים) - הוצבה בהוק-ואן-הולנד שליד העיר רוטרדם, עיר נמל ימי בה ירדו הילדים מהרכבת ועלו על אוניה לכיוון בריטניה. בתחנה זו נפרדו מהליווי הצמוד של אנשי האס אס המאיימים, שליוו אותם לאורך המסע באירופה הנאצית, ועלו על האוניות בדרך לחופש. קבוצת הפיסול מורכבת משישה ילדים הדומים לילדים באנדרטאות האחרות, עומדים על במת בטון, חמישה מהם צופים לכיוון הים ומאחוריהם יושב אחד מהם לצד מזוודתו ונראה שקוע בהרהורים, ולידו זרוק עיתון חדשות גרמני.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הוענקה למייסלר על ידי האקדמיה הצ'כית לאמנויות יפות מדליית הזהב על שם "פרנץ קפקא" להישג אמנותי. ב-2002 הוענקו לו שני תוארי דוקטור לשם כבוד, מהאקדמיות הרוסית והאוקראינית לאמנויות יפות. ב-2012 הוענק לו על ידי שגריר גרמניה בישראל "צלב ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה" עבור תרומתו ליחסים בין גרמניה לישראל.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוטוביוגרפיה של פרנק מייסלר, "על הוויסלה מול מזרח" (On the Vistula Facing East), יצאה לאור בשנת 1996, על ידי אנדרה דויטש, לונדון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Footsteps of Memory: Frank Meisler' Kindertransport Memorials. Prism: An Interdisciplinary Journal for Holocaust Educators. 5, 91-96.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק מייסלר בוויקישיתוף