פתיח טרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פתיח טרים
Fatih Terim
טרים, 2018
טרים, 2018
מידע אישי
לידה 4 בספטמבר 1953 (בן 70)
אדנה שבטורקיה
גובה 1.72 מטר
עמדה מגן
מועדוני נוער
1963–1969 אדנה דמירספור
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1969 - 1974
1974 - 1985
סה"כ 		אדנה דמירספור
גלאטסראיי 		125 (25)
327 (16)
452 (41)
נבחרת לאומית כשחקן
1975–1985 נבחרת טורקיה בכדורגל טורקיה 51 (2)
קבוצות כמאמן
1987–1989
1989 - 1990
1990 - 1993
1993 - 1996
1996 - 2000
2000 - 2001
2001
2002–2004
2005–2009
2011–2013
2013 - 2017
2017 - 2022 		אנקרגוצ'ו
גזטפה
נבחרת טורקיה הצעירה
נבחרת טורקיה
גלאטסראיי
פיורנטינה
מילאן
גלאטסראיי
נבחרת טורקיה
גלאטסראיי
נבחרת טורקיה
גלאטסראיי
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

פתיח טרים (בטורקית: Fatih Terim; נולד ב-4 בספטמבר 1953 באדנה) הוא כדורגלן עבר טורקי ששיחק בעמדת המגן, מזוהה במיוחד בתור מאמנה לשעבר של גלאטסראיי.

טרים, המכונה הקיסר (באיטלקית: Imperatore, בטורקית: İmparator), היה מהמאמנים הטובים ביותר בעולם בעשור הראשון של המאה ה-21. הוא אימן במספר מועדונים בטורקיה ובאיטליה, וכן את הנבחרת הטורקית בשלוש קדנציות שונות. הישג השיא שלו כמאמן הנבחרת היה ההעפלה לחצי גמר יורו 2008.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרים החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של אדנה דמירספור מעיר הולדתו. הוא התקדם לקבוצה הבוגרת בשנת 1969. בעקבות הקשיים הכלכליים במועדון, טרים היה לשחקן היחיד בקבוצה שקיבל שכר בסתר עבור שירותיו. שלוש שנים לאחר מכן התמנה לקפטן הקבוצה, והוסיף לשחק בשורותיה עד ל-1974.

באותה שנה חתם טרים בגלאטסראיי, שם שיחק בתפקיד הבלם. הוא שיחק בקבוצה 11 שנים, במהלכן לא זכתה הקבוצה באליפות טורקיה, אך הניפה שלוש פעמים את הגביע הטורקי. בין השנים 1980 ל-1985 שימש טרים כקפטן הקבוצה.

בשנת 1975 ערך טרים את הופעת הבכורה שלו בנבחרת טורקיה, במדיה שיחק עד לפרישתו מכדורגל. הוא שימש כקפטן הנבחרת ב-35 משחקים בינלאומיים, ובסך הכל ערך 51 הופעות בהן כבש שני שערים. בעת פרישתו היה לשיאן ההופעות בנבחרת, ולשיאן ההופעות כקפטן הנבחרת.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו שולב טרים בצוות המקצועי של גלאטסראיי, תחת המאמן יופ דרוואל. הוא החל את דרכו כמאמן ראשי בשנת 1987 בקבוצת אנקרגוצ'ו, שם אימן כ-18 חודשים עד שעבר לתפקיד המאמן בקבוצת גזטפה, אותה אימן במשך שנה. הוא לא זכה להצלחה משמעותית בשתי הקבוצות.

בשנת 1990 התמנה לעוזר מאמן נבחרת טורקיה, תחת המאמן הגרמני ספ פיונטק. במקביל אימן את נבחרת טורקיה הצעירה. בשנת 1993 החליף טרים את פיונטק בתפקיד מאמן הנבחרת הטורקית, והעפיל עימה לטורניר יורו 1996. הייתה זו ההעפלה הראשונה אי פעם של נבחרת טורקיה לטורניר יורו, ואף על פי שהפסידה בכל משחקיה בטורניר ולא כבשה כלל במהלכו, עצם ההפעלה נחשבה להישג משמעותי עבור הנבחרת.

לאחר טורניר היורו התמנה טרים למאמן קבוצת גלאטסראיי. הוא אימן אותה במשך ארבע עונות וזכה עימה בארבע אליפויות רצופות. בשתי העונות האחרונות הוסיפה הקבוצה גם זכיות בגביע. בעונת 1999/2000, בנוסף לשני התארים המקומיים, זכתה הקבוצה גם בגביע אופ"א, בהופעתה הראשונה אי פעם במשחק גמר אירופי, לאחר שגברה במשחק הגמר על ארסנל האנגלית בדו-קרב פנדלים לאחר 0-0 בתום הארכה. ארבע העונות המוצלחות של טרים בגלאטסראיי הפכו אותו למאמן המצליח בתולדות המועדון.

בעונת 2000/2001 התמנה טרים לתפקיד מאמן פיורנטינה האיטלקית, בחוזה לעונה אחת. הוא החל את דרכו בצורה מוצלחת והוביל את הקבוצה לגמר הגביע האיטלקי, אך התנגשויות חוזרות ונשנות בינו לבין הבעלים ויטוריו צ'צ'י גורי הובילו להודעה של המאמן כי לא יחדש את חוזהו בתום העונה, כבר בחודש ינואר[1]. מאותו הזמן חלה ירידה משמעותית ביכולתה של הקבוצה, שהובילה את טרים להתפטר מתפקידו עוד בטרם סיום העונה[2].

בקיץ שלקראת עונת 2001/2002 התמנה טרים למאמנה של מילאן[3]. הוא הטמיע בקבוצה את שיטת הטוטאל פוטבול שפיתח המאמן רינוס מיכלס, תוך שהוא מתבסס על יכולתו של שחקן הרכש אותו החתים בקבוצה, רוי קושטה. למרות היכולת ההתקפית הגבוהה של הקבוצה, היא נותרה פגיעה מאוד בחלק האחורי, מה שהוביל לסדרת תוצאות לא מוצלחת, בסיומה פוטר מתפקידו לאחר חמישה חודשים בלבד[4].

לקראת עונת 2002/2003 חזר טרים לגלאטסראיי[5]. בעיות פנימיות בהנהלת הקבוצה, קשיים כלכליים במועדון וחוסר היכולת להחתים שחקנים לפי דרישותיו של טרים, הובילו אותו לסיים את תפקידו במרץ 2004. לאחר מכן לקח תקופת הפסקה מאימון, תוך שהוא דוחה הצעות מאינטר מילאנו ורומא.

בקיץ 2005 שב טרים לקדנציה שנייה בנבחרת טורקיה, לקראת שלושת משחקיה האחרונים במוקדמות מונדיאל 2006[6]. טורקיה השיגה 7 מ-9 נקודות בשלושת המשחקים, מה שהקנה לה את המקום השני בבית ומקום בפלייאוף ההעפלה לטורניר. בפלייאוף הודחה טורקיה על ידי שווייץ, כשלאחר 4-4 בסיכום שני המשחקים, שווייץ עלתה בזכות שערי חוץ.

טרים הוביל את הנבחרת לטורניר הגדול הבא, יורו 2008. לאחר הפסד 0–2 לפורטוגל, הצליחה טורקיה להשלים מהפך מול שווייץ שתי דקות בתוך תוספת הזמן כדי לנצח 1–2, ולחזור מפיגור 0–2 לניצחון 2–3 ברבע השעה האחרונה של ההתמודדות מול צ'כיה, כדי להעפיל לשלב רבע הגמר. משחק רבע הגמר מול קרואטיה היה דרמטי במיוחד, כשקרואטיה עלתה ליתרון בדקה ה-119, דקה אחת לסיום ההארכה, אך טורקיה השוויתה שתי דקות בתוך תוספת הזמן של ההארכה וההכרעה עברה לדו-קרב פנדלים, בו ניצחה טורקיה. בחצי הגמר פגשה טורקיה את גרמניה, והפסידה לה 2–3. על אף שהעפילה עד לחצי הגמר, מתוך 490 הדקות של טורקיה בטורניר היא הובילה במשחק ב-13 דקות בלבד.

לאחר הטורניר המוצלח הוארך חוזהו של טרים בנבחרת עד לשנת 2012. הוא הוביל את נבחרתו במוקדמות מונדיאל 2010, אך כשל בניסיונו להעפיל לטורניר, ועקב כך התפטר מתפקידו ב-11 באוקטובר 2009[7], כאשר אפסו סיכויי נבחרתו לסיים בין שתי הראשונות בבית.

טרים חזר לקדנציה שלישית בגלאטסראיי, תחת הנהלה חדשה, לקראת עונת 2011/2012[8]. טרים הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות רצופות, ובעונתו השנייה אף העפיל עם הקבוצה עד לרבע גמר ליגת האלופות, שם הודחה על ידי ריאל מדריד. לקראת סיום העונה היה מעורב טרים בתקרית במהלך משחק ליגה, בה זעם על מספר החלטות שיפוט ואיבד את עשתונותיו, תוך שהוא משתולל ומתפרץ בזעם על כל מי שניגש לעברו[9]. בעקבות התקרית ספג עונש חמור של הרחקה מתשעה משחקי ליגה[10].

ב-22 באוגוסט 2013, בעודו משמש כמאמן גלאטסראיי, מונה טרים בפעם השלישית לתפקיד מאמן נבחרת טורקיה, לקראת ארבעת משחקיה האחרונים במוקדמות מונדיאל 2014[11]. טרים הוביל את הנבחרת לשלושה ניצחונות והפסד אחד, במשחק האחרון, וטורקיה סיימה במקום הרביעי ולא העפילה למונדיאל.

בתחילת הקדנציה השלישית שלו בנבחרת עוד אימן טרים בגלאטסראיי, אך ב-24 בספטמבר 2013, לאחר שהוביל את הקבוצה לניצחון אחד ושלוש תוצאות תיקו בליגה הטורקית ולתבוסה 1–6 מול ריאל מדריד בשלב הבתים של ליגת האלופות, פוטר טרים מתפקידו על ידי הנהלת הקבוצה[12]. ההחלטה התקבלה לאחר פגישה בת שעתיים בין טרים להנהלה, שבסיומה התקיימה הצבעה על המשך דרכו. בהודעת המועדון נמסר כי טרים דחה את הצעת ההנהלה לחידוש חוזהו, שהיה אמור להסתיים בסיום העונה. טרים המשיך לשמש כמאמן הנבחרת הטורקית לקראת מוקדמות יורו 2016.

ב-26 ביולי 2014 נחנך אצטדיונה של קבוצת איסטנבול בשאקשהיר, ונקרא על שמו של טרים, אצטדיון פתיח טרים בשאקשהיר.

ב-10 בינואר 2022 פוטר מאימון גלאטסריי אחרי קדנציה שלישית במועדון. פוטר כשהקבוצה במקום ה-12 בליגה הטורקית.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן
תארים כמאמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פתיח טרים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טרים: סירבתי לליברפול וברצלונה, באתר ynet, 25 בינואר 2001
  2. ^ איטליה: פתיח טארים התפטר מאימון פיורנטינה, באתר ynet, 26 בפברואר 2001
  3. ^ פתיח טרים מונה למאמן מילאן, באתר וואלה!‏, 17 ביוני 2001
  4. ^ טרים פוטר ממילאן, אנצ'לוטי במקומו, באתר וואלה!‏, 6 בנובמבר 2001
  5. ^ פתיח טרים חוזר לגלאטסראיי, באתר ynet, 7 במאי 2002
  6. ^ פתיח טרים חוזר לאמן את נבחרת טורקיה, באתר nrg‏, 26 ביוני 2005
  7. ^ פתיח טרים התפטר מנבחרת טורקיה, באתר וואלה!‏, 11 באוקטובר 2009
  8. ^ הקיסר חוזר: פאתיח טרים סגר בגלאטסראיי, באתר ערוץ הספורט, 20 במאי 2011
  9. ^ צפו: פתיח טרים מאבד את העשתונות, באתר וואלה!‏, 8 באפריל 2013
  10. ^ גלאטסראיי: פתיח טרים הורחק מתשעה משחקים, באתר וואלה!‏, 11 באפריל 2013
  11. ^ פתיח טרים חוזר לאמן את נבחרת טורקיה, באתר וואלה!‏, 22 באוגוסט 2013
  12. ^ גלאטסראיי פיטרה את פתיח טרים, מאנצ'יני מועמד, באתר וואלה!‏, 24 בספטמבר 2013


מאמני מילאן
קילפין (1900–1908) • אנגלוני (1906–1907) • קאמפריו (1910–1911) • הנציבות הטכנית (1911–1914) • גידו מודה (1915–1922) • אופנהיים (1922–1924) • פוצו (1924–1926) • מודה (1926) • בורגס (1926–1928) • קוניג (1928–1931) • באנאס (1931–1933) • ויולה (1933–1934) • באלונסיירי (1934–1937) • גארבוט (1937) • באנאס ופלסנר (1937–1938) • ויולה (1938–1940) • בוסיני וערה (1940–1941) • מאגנוצי (1941–1943) • סאנטאגוסטינו (1943–1945) • באלונסיירי (1945–1946) • ביגוגנו (1946–1949) • זאיזלר (1949–1952) • גרן (1952) • ספרונה (1952–1953) • גוטמן (1953–1954) • בוסיני (1954) • פוריסלי (1954–1957) • ויאני (1957–1960) • טודסצ'יני (1960–1961) • רוקו (1961–1963) • קרניליה (1963) • לידהולם (1963–1966) • רוקו, סילבסטרי וקאטוצו (1966–1973) • מלדיני (1973–1974) • טרפטוני (1974) • ג'יאגנוני (1974–1975) • רוקו (1975) • באריסון (1975–1976) • טרפטוני (1976) • מרקיורו (1976–1977) • רוקו (1977) • לידהולם (1977–1979) • ג'יאקומיני (1979–1981) • גאלביאטי (1981) • ראדיס (1981–1982) • גאלביאטי (1982) • זאגטי (1982) • קאסטנגר (1982–1984) • גאלביאטי (1984) • לידהולם (1984–1987) • קאפלו (1987) • סאקי (1987–1991) • קאפלו (1991–1996) • טבארס (1996) • מוריני (1996–1997) • סאקי (1997) • קאפלו (1997–1998) • זאקרוני (1998–2001) • טאסוטי ומלדיני (2001) • טרים (2001) • אנצ'לוטי (2001–2009) • לאונרדו (2009–2010) • אלגרי (2010–2014) • סידורף (2014) • אינזאגי (2014–2015) • מיכאילוביץ' (2015–2016) • ברוקי (2016) • מונטלה (2016–2017) • גאטוזו (2017–2019) • ג'אמפאולו (2019) • פיולי (2019–)
נבחרת טורקיה – יורו 1996

1 עדנאן • 2 רספ • 3 אלפאי • 4 ודאט • 5 טוגאי • 6 אטרורול • 7 האמי • 8 אוגון • 9 שוקור • 10 אוגוז • 11 אורחאן • 12 פארוק • 13 ראחים • 14 סאפט • 15 טייפון • 16 סרגן • 17 עבדוללה • 18 עריף • 19 טולונאי • 20 בולנט • 21 זבנר • 22 רושטו • מאמן: טרים

טורקיהטורקיה
נבחרת טורקיה – יורו 2008

1 רושטו • 2 סרבט • 3 בלטה • 4 זאן • 5 אמרה בלוזוגלו • 6 טופאל • 7 אאורליו • 8 ניהאט • 9 שנטורק • 10 קרדניז • 11 מטין • 12 זנגין • 13 אמרה גונגור • 14 טוראן • 15 אמרה אשיק • 16 בורל • 17 טונג'אי • 18 קאזים • 19 אקמן • 20 סריאוגלו • 21 ארדינץ' • 22 אלטינטופ • 23 דמירל • מאמן: טרים

טורקיהטורקיה
נבחרת טורקיה – יורו 2016

1 באבאדז'אן • 2 סמיח • 3 בלטה • 4 צ'אליק • 5 נורי • 6 צ'להאנולו • 7 גקהאן • 8 סלצ'וק • 9 קנק • 10 ארדה • 11 שאהן • 12 אונור • 13 קויבאשי • 14 אוגוזהאן • 15 טופאל • 16 אוזאן • 17 בוראק • 18 ג'אנר • 19 יונוס • 20 שאן • 21 מור • 22 שאנר • 23 הארון • מאמן: טרים

טורקיהטורקיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פתיח_טרים&oldid=36894715"