מסימיליאנו אלגרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסימיליאנו אלגרי
Allegri with Milan players (cropped) - 2.jpg
אלגרי, 2012
מידע אישי
לידה 11 באוגוסט 1967 (בן 51)
ליבורנו שבאיטליה
שם מלא מסימיליאנו אלגרי
גובה 1.83 מטר
עמדה קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1984 - 1985
1985 - 1988
1988 - 1989
1989 - 1990
1990 - 1991
1991 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1997
1997 - 1998
1998
1998 - 2000
2000 - 2001
2001 - 2003
סך הכול:
קויופלי
ליבורנו
פיזה
ליבורנו
פאביה
פסקארה
קליארי
פרוג'ה
פדובה
נאפולי
פסקארה
פיסטוייסה
אליאנסה
7 (0)
29 (0)
2 (0)
32 (8)
29 (5)
64 (16)
46 (4)
41 (10)
21 (0)
7 (0)
46 (4)
18 (1)
32 (8)
374 (56)
קבוצות כמאמן
2003 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2006
2007 - 2008
2008 - 2010
2010 - 2014
2014 - 2019
אליאנסה
SPAL
גרוסטו
ססואולו
קליארי
מילאן
יובנטוס
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

מסימיליאנו אלגריאיטלקית: Massimiliano Allegri; נולד ב-11 באוגוסט 1967 בליבורנו) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת הקשר, וכיום מאמן קבוצת יובנטוס.

אלגרי רשם קריירת משחק בקבוצות שונות בליגות הבכירות באיטליה, והחל לאמן בשנת 2003 בליגות הנמוכות. לאחר שרשם הצלחה עם ססואולו בליגה השלישית, החל את דרכו כמאמן בסרייה א' בקליארי. ב-2010 עבר למילאן אותה אימן במשך שלוש עונות וחצי, ואותה הוביל לזכייה באליפות. החל מעונת 2014/2015 מאמן אלגרי את יובנטוס, אותה הוביל פעמיים לגמר ליגת האלופות (בשנים 2015 ו-2017) ולזכייה בארבעה דאבלים רצופים (בשנים 2015-2018).

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגרי החל את קריירת המשחק בעונת 1984/1985 בקבוצת קויופלי מהליגה החמישית. עונה אחר כך עבר לשחק בליבורנו מעיר הולדתו, ששיחקה אז בליגה השלישית. לאחר שרשם שש הופעות בלבד בשתי עונות, החל אלגרי להשתלב בהרכב הפותח בעונת 1987/1988 ולהפגין יכולת טובה, שהובילה אותו למעבר לפיזה מהסרייה א' עונה אחר כך. ההתנסות הראשונה של אלגרי בליגה הבכירה הסתיימה בכישלון, לאחר שרשם שתי הופעות ליגה בלבד וירד עם קבוצתו לסרייה ב'. לאחר עונה אחת בלבד בפיזה, חזר אלגרי לעונה נוספת בליבורנו, ששיחקה אז בליגה הרביעית.

לאחר עונה אחת בליבורנו, החל אלגרי להשתלב בליגות בכירות בכירות יותר. הוא שיחק בליגה השלישית במדי פאביה בעונת 1990/1991, ועונה אחר כך עבר לפסקארה מהסרייה ב'. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה היה לאלגרי תפקיד משמעותי בעלייתה של פסקארה לליגה הבכירה. אלגרי נותר בקבוצה בעונת 1992/1993 בסרייה א', והיה למלך השערים של הקבוצה בליגה עם 12 שערים, שהיו עבורו שיא קריירה אישי. עם זאת, הוא לא הצליח לסייע לפסקארה להישאר בליגה ולאחר עונה אחת חזרה הקבוצה לליגת המשנה מהמקום האחרון בטבלה.

לקראת עונת 1993/1994, לאחר שתי עונות בפסקארה, חתם אלגרי בקליארי. לאחר שתי עונות בהן זכה למספר משמעותי של הופעות, ובהן סיימה קבוצתו במרכז הטבלה באיטליה, הגיע לקליארי המאמן ג'ובאני טרפטוני. אלגרי פתח את עונת 1995/1996 תחת טרפטוני, אך בחודש נובמבר ולאחר שרשם שתי הופעות ליגה בלבד באותה עונה, התאחד אלגרי עם ג'ובאני גלאונה, מאמנו לשעבר בפסקארה, כשחתם בפרוג'ה מהסרייה ב'. עד לסיום העונה היה אלגרי לחלק חשוב בקבוצה שסיימה שלישית בטבלה והעפילה לליגה הבכירה. בינואר 1997, לאחר חצי עונה בליגה הבכירה ובעקבות עזיבתו של גלאונה, עזב אלגרי את פרוג'ה וחתם בפדובה מהסרייה ב'. אלגרי סיים את העונה עם הקבוצה, ושיחק בה חצי עונה נוספת בליגת המשנה.

בינואר 1998, במהלך עונת 1997/1998, עבר אלגרי לתחנה האחרונה שלו בסרייה א' בקריירת המשחק, נאפולי, שם שיתף פעולה פעם נוספת עם גלאונה. נאפולי סבלה מעונה חלשה וסיימה את העונה במקום האחרון בטבלה כשבמאזנה שני ניצחונות בלבד. אלגרי נטל חלק בשבעה משחקי ליגה במדי נאפולי באותה עונה. בתום העונה חזר לפסקארה מהסרייה ב', שם שיחק במשך שתי עונות. משם המשיך לעונה אחת בפיסטוייסה מהסרייה ב', ובשנת 2003, לאחר שתי עונות במדי אליאנסה קלצ'ו, איתה עלה לליגה הרביעית, פרש ממשחק פעיל בגיל 36.

במרץ 2001 הורשע אלגרי בהטיית משחק הגביע האיטלקי של פיסטוייסה בה שיחק מול אטלנטה ב-20 באוגוסט 2000. יחד איתו הורשעו שישה כדורגלנים נוספים משתי הקבוצות. הוא נענש בהרחקה לשנה מהמגרשים, אך כחודשיים אחר כך ביטלה ועדת הערעורים את הרשעתם של הכדורגלנים המעורבים בפרשה, וכך הוסר העונש מעל אלגרי.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגרי החל את קריירת האימון באליאנסה קלצ'ו מהליגה הרביעית, במדיה שיחק בשתי העונות הקודמות, שהיו האחרונות שלו כשחקן פעיל. לאחר עונה אחת במרכז הטבלה התקדם אלגרי לליגה השלישית, שם אימן את SPAL במשך עונה אחת. לקראת עונת 2005/2006 התמנה לתפקיד מאמן גרוסטו מהליגה השלישית, פוטר מתפקידו לאחר שלושה חודשים אך הוחזר לתפקיד בחודשיים האחרונים של העונה. הוא פתח עמה את עונת 2006/2007, אך שוב פוטר לאחר חודשים ספורים בלבד.

לאחר שפוטר מגרוסטו הצטרף אלגרי לצוות האימון של מאמנו לשעבר ג'ובאני גלאונה באודינזה. עם זאת, הוא עדיין היה מחויב חוזית לגרוסטו, מה שנוגד את תקנון התאחדות הכדורגל האיטלקית, מה שגרר את הפסקת עבודתו לאחר מספר חודשים ולהשעיה בת שלושה חודשים, אותה ריצה בתחילת 2008.

ססואולו וקליארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2007/2008 התמנה אלגרי לתפקיד מאמן ססואולו מהליגה השלישית. אלגרי הוביל את הקבוצה לעונה מוצלחת ולמקום הראשון בטבלת הבית (הליגה השלישית התחלקה לשני בתים בני 18 קבוצות כל אחד). בזכות מיקומה בטבלה, עלתה ססואולו לליגת המשנה לראשונה בתולדותיה. בכך, היה לאלגרי חלק משמעותי בטיפוסה של הקבוצה לליגות הבכירות במדינה, שהסתיים בהעפלה לליגה הבכירה.

לאחר עונה אחת בססואולו, ובעקבות הצלחתו באותה העונה, זכה אלגרי לתפקיד ראשון כמאמן בסרייה א'. הוא התמנה לתפקיד מאמן קליארי, במדיה אף שיחק בעבר, לקראת עונת 2008/2009. אלגרי פתח את העונה ביכולת ירודה ובחמישה הפסדים רצופים, אך זכה לגיבוי מהנהלת הקבוצה. עד לאמצע העונה הצליח אלגרי לייצב את מצבה של הקבוצה בטבלה, ובעקבות כך הודיעה הקבוצה ב-9 בדצמבר על הארכת חוזהו של אלגרי לשנתיים נוספות, עד ליוני 2011. עד לסיום העונה הוביל אלגרי את קליארי למקום התשיעי בטבלה, מיקום הליגה הגבוה ביותר שלה מזה למעלה מעשור. המקום התשיעי נחשב היה להצלחה גדולה, וזאת בעקבות סגנון המשחק ההתקפי הנאה של קליארי שעזר לה להתגבר על מצבה הכלכלי הרעוע ועל המחסור בשחקנים בכירים.

אלגרי הצליח לשמר סגנון המשחק של קבוצתו גם בעונת 2009/2010, וזאת על אף עזיבתם של מספר שחקני מפתח. הצלחתה של הקבוצה באה לידי ביטוי בזימונם של שלושה משחקניה לסגל נבחרת איטליה במהלך כהונתו של אלגרי כמאמן הקבוצה. ב-13 באפריל 2010, לאחר רצף הפסדים של קבוצתו, פוטר אלגרי במפתיע מאימון הקבוצה, חמישה מחזורים בלבד לסיום העונה.

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 ביוני 2010 הותר חוזהו של אלגרי בקליארי, וזאת בעקבות פנייתה של מילאן שהתעניינה בו כמאמנה הבא. שמונה ימים אחר כך, ב-25 ביוני, התמנה אלגרי רשמית לתפקיד מאמן הקבוצה במקומו של לאונרדו לקראת עונת 2010/2011.

כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה, הוביל אלגרי את קבוצתו לזכייה באליפות איטליה, לראשונה מאז עונת 2003/2004. אלגרי הוביל את מילאן לשני ניצחונות בשני משחקי הדרבי של מילאנו בליגה באותה העונה, מה שסייע לו לכבוש את פסגת הליגה בפער שש נקודות מאינטר מילאנו. עם פתיחת עונתו השנייה בתפקיד, הוביל אותה לניצחון נוסף על אינטר, 2-1 שהבטיח לה זכייה בסופר קאפ האיטלקי. היה זה התואר היחיד של הקבוצה באותה עונה, לאחר שסיימה במקום השני בטבלה אחרי יובנטוס (לה גם הפסידה בחצי גמר קופה איטליה), והודחה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי ברצלונה.

פרישתם של מספר שחקני מפתח לקראת עונת 2012/2013, השלישית של אלגרי בתפקיד, הובילה לפתיחת עונה מהוססת מצדה של מילאן, שצברה שמונה נקודות בלבד בשבעת מחזורי הפתיחה. אלגרי עמד בפני סכנת פיטורים בשלב מוקדם של העונה, אך מילאן החליטה לשמור עליו בתפקיד. אלגרי הצליח לייצב את מצבה של הקבוצה ולשפר אותה משמעותית, תוך שהוא מפיק את המיטב משחקניה הצעירים של הקבוצה, דוגמת סטפן אל שעראווי ומתיה דה שיליו, וכן ממריו באלוטלי שהגיע בחלון ההעברות ממנצ'סטר סיטי, על אף תדמיתו כשחקן בעייתי. אלגרי הוביל את מילאן לנסיקה מהמקום ה-16 בטבלה ועד למקום השלישי, אותו כבשה במחזור הסיום, שהבטיח לה השתתפות בפלייאוף ההעפלה לליגת האלופות

על אף השמועות על פיטוריו הצפויים, פתח אלגרי עם מילאן את עונתו הרביעית בקבוצה, עונת 2013/2014. העונה האירופית של הקבוצה נפתחה היטב, עם העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות על חשבון פ.ס.וו. איינדהובן. עם זאת, לא כך היה הדבר בליגה. מילאן לא הצליחה לצבור תאוצה ונותרה במרכז הטבלה. ב-13 בינואר 2014, כשמילאן ניצבה במקום ה-11 בלבד, פוטר אלגרי מתפקידו לאחר שלוש עונות וחצי[1], והוחלף בקלרנס סידורף.

יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 ביולי 2014, לקראת עונת 2014/2015, התמנה אלגרי לתפקיד מאמן האלופה יובנטוס במקומו של אנטוניו קונטה, שהתפטר מתפקידו לטובת אימון נבחרת איטליה[2]. על אף הביקורות שליוו את המינוי, אלגרי הוביל את יובנטוס לעונה מוצלחת בכל החזיתות. הוא הוביל אותה לזכייה באליפות איטליה, שהייתה השנייה שלו כמאמן, והרביעית ברציפות של הקבוצה. יובנטוס זכתה בתואר בפער משמעותי של 17 נקודות מרומא, תוך שהיא סופגת שלושה הפסדים בלבד במהלך כל העונה, והשלימה זכייה בדאבל לאחר שזכתה בקופה איטליה עם ניצחון 2-1 בגמר על לאציו בהארכה. הייתה זו הזכייה העשירית של יובנטוס בגביע, והראשונה מאז 1995. היא הייתה לראשונה שמגיעה לעשר זכיות בגביע האיטלקי. בנוסף, הוביל אלגרי את קבוצתו להצלחה אירופית, והעפיל עמה לגמר ליגת האלופות 2015, הופעתה הראשונה בגמר מזה 12 שנים. יובנטוס הדיחה בשלבי הנוקאאוט את בורוסיה דורטמונד, את מונקו ואת אלופת אירופה המכהנת ריאל מדריד, והעפילה למשחק הגמר שם הפסידה 3-1 לברצלונה.

בפתיחת עונת 2015/2016 הוביל אלגרי את יובנטוס לזכייה בסופר קאפ האיטלקי עם ניצחון 2-0 על לאציו, כחודש לאחר שהאריך את חוזהו במועדון לשתי עונות נוספות. עם זאת, פתיחת העונה של הקבוצה בליגה הייתה קשה, ולאחר עשרה מחזורים ניצבה יובנטוס במקום ה-12 בלבד. אלגרי הוביל את יובנטוס להתאוששות מהמשבר עם רצף של 24 ניצחונות ליגה ב-25 משחקים, שהובילו אותה לזכייה שנייה תחת אלגרי וחמישית ברציפות באליפות איטליה. אלגרי אף הוביל את קבוצתו לדאבל שני ברציפות, עם ניצחון על קבוצתו לשעבר מילאן 1-0 בהארכה בגמר הגביע. שבועיים קודם לכן, האריך המאמן פעם נוספת את חוזהו במועדון, עד לשנת 2018[3].

בשל הצלחתו עם המועדון הוא זכה במירב הפעמים בתואר מאמן השנה באיטליה, פרס "ספסל הזהב", שהוענק לו 4 פעמים. לאחר שזכה באליפות חמישית כמאמן יובנטוס, ב-17 במאי 2019 יובנטוס הודיעה שאלגרי יעזוב את המועדון בסיום העונה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן
יובנטוס
תארים אישיים

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1984/1985 קויופלי איטליהאיטליההליגה האיטלקית החמישית 7 0
1985/1986 ליבורנו איטליהאיטליההליגה האיטלקית השלישית 4 0
1986/1987 2 0
1987/1988 23 0
1988/1989 פיזה איטליהאיטליהסרייה א' 2 0
1989/1990 ליבורנו איטליהאיטליההליגה האיטלקית הרביעית 32 8
1990/1991 פאביה איטליהאיטליההליגה האיטלקית הרביעית 29 5
1991/1992 פסקארה איטליהאיטליהסרייה ב' 33 4
1992/1993 איטליהאיטליהסרייה א' 31 12
1993/1994 קליארי איטליהאיטליהסרייה א' 20 3
1994/1995 24 1
1995/1996 2 0
1995/1996 פרוג'ה איטליהאיטליהסרייה ב' 26 7
1996/1997 איטליהאיטליהסרייה א' 15 3
1996/1997 פדובה איטליהאיטליהסרייה ב' 15 0
1997/1998 6 0
1997/1998 נאפולי איטליהאיטליהסרייה א' 7 0
1998/1999 פסקארה איטליהאיטליהסרייה ב' 19 0
1999/2000 27 4
2000/2001 פיסטוייסה איטליהאיטליהסרייה ב' 18 1
2001/2002 אליאנסה קלצ'ו איטליהאיטליההליגה האיטלקית הרביעית 4 0
2002/2003 איטליהאיטליההליגה האיטלקית החמישית 28 8
סך הכול בקריירה 374 56

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסימיליאנו אלגרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]