אלברטו זאקרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברטו זאקרוני
אלברטו זאקרוני
מידע אישי
שם מלא אלברטו זאקרוני
תאריך לידה 1 באפריל 1953 (בן 64)
מקום לידה מודולה שבאיטליה
קבוצות כמאמן
19831985
19851987
19871988
19881990
19901993
19931994
19941995
19951998
19982001
20012002
20032004
20062007
2010
20102014
2016
2017
צ'זנאטיקו
ריצ'יונה
בוקה סן לזארו
בראצ'ה לוגו
ונציה
בולוניה 1909
קוסנצה
אודינזה
מילאן
לאציו רומא
אינטר מילאנו
טורינו
יובנטוס
יפן
בייג'ינג גואואן
איחוד האמירויות
תרשים המערך הטקטי 3-4-3 שבו משתמש זאקרוני

אלברטו זאקֶרוֹניאיטלקית: Alberto Zaccheroni; נולד ב-1 באפריל 1953) הוא מאמן כדורגל איטלקי, המאמן את נבחרת איחוד האמירויות. הוא אימן בעבר את נבחרת יפן בכדורגל, והוביל אותה ב-2011 לזכייה בגביע אסיה בכדורגל. עוד בעברו, אימן זאקרוני מספר קבוצות מהבולטות בכדורגל האיטלקי ובהן: אינטר מילאנו, מילאן, יובנטוס ולאציו רומא.
זאקרוני ידוע בדבקותו במערך הטקטי 3-4-3 ששאר מאמני הכדורגל אינם מרבים להשתמש בו.

ראשית דרכו כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאקרוני נולד בעיירה מודולה שבנפת פורלי-צ'זנה. את קריירת האימון שלו החל בגיל צעיר יחסית וב-1983 החל לאמן בקבוצת החובבים של העיר הסמוכה צ'זנאטיקו. עד 1995 הוא אימן במספר קבוצות בליגות נמוכות. בשנה זו החל לאמן את אודינזה לאחר שזו העפילה לסרייה א', בתקופה שבה נודעה כקבוצה ה"מתנדנדת" בין שתי הליגות הגבוהות. בשלוש השנים בהן אימן את אודינזה היא שיפרה בעקביות את מיקומה בליגה, העפילה לגביע אופ"א וסיימה ב-1998 במקום השלישי בליגה האיטלקית.

המועדונים הגדולים בסרייה א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיו באודינזה הרשימו את המועדונים הגדולים באיטליה והוא הוחתם ב-1998 על ידי מילאן לאחר שנתיים בהן השיגה תוצאות מאכזבות. יחד עמו עברו למילאן שניים מכוכביו הגדולים באודינזה: הגרמני אוליבר בירהוף והדני תומאס הלווג. כבר בעונתו הראשונה הצליחה מילאן לזכות באליפות סרייה א' לאחר שהקדימה את פיורנטינה ולאציו. השנה שלאחר מכן הייתה פחות מוצלחת. מילאן הודחה מליגת האלופות בשלב מוקדם וסיימה במקום השלישי בליגה אך לא היוותה גורם במאבק האליפות. בשנה השלישית היה המצב גרוע אף יותר ולאחר שהודחה על ידי דפורטיבו לה קורוניה מליגת האלופות, פוטר זקארוני על ידי נשיא המועדון, סילביו ברלוסקוני והוחלף באביב 2001 על ידי צ'זארה מלדיני.

לאחר מספר חודשים הובא זאקרוני ללאציו כמחליפו של דינו זוף לאחר פתיחת עונה גרועה של המועדון הרומאי. למרות שהצליח להביא את לאציו למקום ה-6 בסיום העונה, מקום המקנה כרטיס לגביע אופ"א, הוחלף זאקרוני בסוף העונה על ידי רוברטו מאנצ'יני, כנראה על רקע אי הכללתם בסגל של שניים מכוכבי הקבוצה: גאיסקה מנדייטה וסטפאנו פיורה ובשל התבוסה 1:5 לרומא בדרבי הרומאי.

לאחר מספר חודשים שוב הוזעק זאקרוני להציל קבוצת פאר שהתדרדרה. הפעם הייתה זו אינטר מילאנו שאומנה לפניו על ידי הקטור קופר. למרות שהודחה מליגת האלופות בתבוסה ביתית משפילה 1:5 על ידי ארסנל, הצליח המועדון לסיים את הליגה במקום הרביעי שהקנה כרטיס לליגת האלופות. אולם, נשיא המועדון, מאסימו מוראטי, לא שוכנע ביכולותיו של זאקרוני והחליפו בסיום העונה ברוברטו מאנצ'יני.

לאחר שנתיים בהן לא אימן, נקרא זאקרוני לאמן את טורינו לאחר שזו עלתה לסרייה א' אך פיטרה את מאמנה, ג'אני דה ביאסי, ערב פתיחת העונה. למרות פתיחה טובה, נכשלה טורינו בהמשך ונשיא המועדון, אורבנו קאירו, פיטר את זאקרוני בפברואר 2007.

לאחר שלוש שנים בהן לא אימן, הוחתם זאקרוני ב-2010 על ידי יובנטוס והחליף את צ'ירו פרארה לאחר שורת כישלונות של הקבוצה בפתיחת העונה. אחרי מספר הצלחות שוב הגיעו כישלונות. יובנטוס הודחה על ידי פולהאם מליגת האלופות וסיימה את הליגה במקום ה-7 המאכזב מבחינתה.

נבחרת יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010 נודע כי זאקרוני יחליף את הבוסני, איביצ'ה אוסים כמאמנה של נבחרתה הלאומית של יפן. בשל בעיה באשרה שלו ניהל את הנבחרת בשני המשחקים הראשונים בקדנציה של זאקרוני חלוץ העבר, הירומי הארה. במשחק השלישי, הראשון בניהולו של זאקרוני, זכתה יפן לניצחון היסטורי על נבחרתה של ארגנטינה 0:1. במפעל הראשון שלו כמאמן יפן, גביע אסיה שנערך בקטר ב-2011, הצליחה יפן לזכות בגביע (בפעם הרביעית בתולדותיה) לאחר שניצחה את אוסטרליה בגמר 0:1.
ביוני 2013 הצליחה נבחרת יפן להעפיל למונדיאל 2014 לאחר שגברה על אוסטרליה והייתה לנבחרת הראשונה (חוץ מהמארחת ) שהבטיחה את השתתפותה בטורניר גביע העולם שיתקיים בברזיל. ביוני 2014 התפטר זאקרוני מאימון הנבחרת, לאחר הדחתה של הנבחרת בשלב הבתים של המונדיאל.

נבחרת איחוד האמירויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2016, ארבעה חודשים לאחר שהוחתם בקבוצה הסינית בייג'ינג גואואן, פוטר זאקרוני על ידי המועדון הסיני בשל הישגים ירודים. ב-16 באוקטובר 2017, הוא חתם על חוזה אימון ל-16 חודשים עם נבחרת איחוד האמירויות.

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאמן קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאמן נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברטו זאקרוני בוויקישיתוף


נבחרת יפן - גביע אסיה בכדורגל 2011

1 קוואשימה | 2 אינואה | 3 איוואשמה | 4 קונו | 5 נגטומו | 6 אוצ'ידה | 7 אנדו | 8 מאצ'וי | 9 אוקזאקי | 10 קגאווה | 11 מָאֶדָּ | 12 מוֹרִיווָהקי | 13 הוֹסוֹגָּאי | 14 פֿוּג'ימוֹטוֹ | 15 טָ. הוֹנְדָּ | 16 קָשִיווָהגּי | 17 האסבה | 18 ק. הונדה | 19 לי | 20 נָגָּטָ | 21 נישיקאווה | 22 גונדה | 23 גונדה | מאמן: זאקרוני

יפןיפן
נבחרת יפן - גביע הקונפדרציות 2013

1 קוואשימה | 2 אינואה | 3 ג. סאקאי | 4 הונדה | 5 נגטומו | 6 אוצ'ידה | 7 אנדו | 8 קיוטאקה | 9 אוקזאקי | 10 קגאווה | 11 הוונאר | 12 נישיקאווה | 13 הוסוגוי | 14 נקאמורה | 15 קונו | 16 קוריהרה | 17 האסבה | 18 מאדה | 19 אינואי | 20 טקהאשִי | 21 ה. סאקאי | 22 יושידה | 23 גונדה | מאמן: זאקרוני

יפןיפן
נבחרת יפן - מונדיאל 2014

1 קוואשימה | 2 אוצ'ידה | 3 ג. סאקאי | 4 הונדה | 5 נגטומו | 6 מורישיגה | 7 אנדו | 8 קיוטאקה | 9 אוקזאקי | 10 קגאווה | 11 קאקיטאני | 12 נישיקאווה | 13 אוקובו | 14 אאויאמה | 15 קונו | 16 ימאגוצ'י | 17 האסבה | 18 אוסאקו | 19 אינואה | 20 סאיטו | 21 ה. סאקאי | 22 יושידה | 23 גונדה | מאמן: זאקרוני

יפןיפן