צבי הירש רוזאניס
| לידה |
1733 ה'תצ"ג |
|---|---|
| פטירה |
נובמבר 1804 (בגיל 71 בערך) כ"ז בכסלו ה'תקס"ה לבוב,  גליציה,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה | לבוב |
| מדינה |
 האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום מגורים | בולחוב, לבוב |
| מקום פעילות | בולחוב, לבוב |
| תקופת הפעילות | סוף המאה ה-18 – 1804 |
| תחומי עיסוק | רבנות, דפוס |
| תלמידיו | שמשון בלוך |
| בני דורו | רבי אריה לייב הלר |
| חיבוריו | תשע שיטות |
| בת זוג | יהודית |
| אב | רבי ישכר בריש בן רבי יעקב יהושע פלק |
| אם | שפרה בת אריה לייבוש מבוטשאטש |
  | |
רבי צבי הירש רוזניס (בכתיב יידי: רוזאניש או ראזאניש; ה'תצ"ג, 1733 – כ"ז בכסלו ה'תקס"ה, 30 בנובמבר 1804), היה מחכמי גליציה, רבה של לבוב. אשתו, יהודית, הייתה בעלת בית דפוס יהודי נודע בז'ולקווה, ולאחר מכן בלבוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרבי ישכר בריש, אב"ד בפודהייצה ובנו של רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע"), ולשפרה בת אריה לייבוש מבוטשאטש שהיה "פרנס המדינה" של רייסין בוועד ארבע ארצות. בצעירותו עסק במסחר ובחכירה. נשא את רבקה (נפטרה בשנת ה'תקכ"ה).
החל את הרבנות שלו בבוליחוב בשנת ה'תקכ"ז (1767)[1].
בין השנים ה'תקמ"ב–ה'תקמ"ח נשא בזיווג שני את יהודית, שהייתה בעלת בית דפוס בז'ולקווה ולאחר מכן בלבוב[2].
אחר פטירתו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין מלבוב בשנת ה'תקמ"ז (1787), מילא את מקומו כרב העיר לשתי הקהילות[3], מכיוון שרבי יעקב משולם אורנשטיין - בנו של הרב הנפטר - היה צעיר מדי בכדי למלא את מקומו[4]. רבי צבי הירש ויתר על משכורתו מטעם הקהילה; נחשב כמי שתורה וגדולה התאחדו על שולחנו[5].
בל' בשבט ה'תקמ"ז (18 בפברואר 1787), הוצא חוק חדש בווינה המחייב את היהודים בשירות בצבא. משלחת מטעם יהודי גליציה, שכללה את רבי צבי הירש כנציג קהילת לבוב (יחד עם רבי יעקבקה לנדא, בנו של רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") ונציג קהילת ברודי, ועם מאיר שנייאר, נציג קהילת בוטשאטש), נסעה לווינה להשתדל להמיר את החיוב בתשלום כספי. ביוני 1790 (קיץ תק"ן) שוב נסעה אותה המשלחת לווינה, להשתדל עבור היהודים במספר מישורים: התרת חכירת בתי מזיגה בכפרים, דבר שנאסר על היהודים ב-1787; תשלום מס טירונים במקום שירות בצבא; חידוש הקמתם של בתי הדין הרבניים שבוטלו בפקודת המלכות, והחזרת סמכותם בענייני נישואין וגירושין; אוכל כשר לאסירים יהודים, ושחרורם מעבודה בשבתות וימים טובים, ועוד[6]. לאחר שתי פניות נוספות הוציא הקיסר לאופולד השני ב-28 ביולי, צו המאפשר ליהודים להעמיד תחתם טירונים מתנדבים, או לשלם 30 פלורינים בעבור כל גולגולת החייבת בשירות צבאי[7].
רבי צבי הירש נודע בהסכמות רבות שהעניק לספרים שנדפסו בדורו, רבים מהם בבית הדפוס שבבעלות אשתו יהודית. בין ספרים אלו נמנים הספרים "שנות אליהו" של הגאון מווילנה, "קצות החושן" של רבי אריה לייב הלר, וכן ספרים של רבנים מפורסמים מדורות שקדמו לו[8]. בולטת היא הסכמתו על הספר "אהבת דוד ויהונתן" - חיבור על פירושו של רבי יהונתן אייבשיץ לתלמוד, שניתנה למרות היריבות הקשה ששררה בינו לבין סבו ה"פני יהושע". עוד הסכמה בולטת היא הסכמתו להדפסת ספר הפולמוס כנגד החסידות "חרב חדה"[9][10].
נפטר בכ"ז בכסלו ה'תקס"ה[11] או תקס"א[12], ויש אומרים בו' בכסלו[13]. לא הותיר אחריו צאצאים[14].
על מצבתו נכתב: ”אהה ליום תוכחת, איך נגדע קרן צבי ונשבר מקל צבי תפארה, פאר הדור והדרו, ה"ה אדונינו מורינו ורבינו, הגאון המפורסם, איש אמת ונקי כפיים, שלשלת היוחסין, מו"ה צבי הירש אב"ד דפה"ק לבוב והגליל. במ"ח ס' תשע שיטות למהר"ץ רוזאניש, בן הגאון הגדול המפורסם, מוה"ר ישכר בריש, בהגאון הגדול מופת הדור, נשיא ארץ ישראל, בעמ"ה ספר פני יהושע”.
את מקומו אחריו ברבנות לבוב, מילא רבי יעקב משולם אורנשטיין (ה"ישועות יעקב"), בנו של רבי מרדכי זאב.
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספרו היחיד שהודפס בחייו: תשע שיטות - על סוגיות הש"ס (מכיל תשעה קונטרסים, בהם: "משרת ענבים", "אמתלא" ועוד). הודפס בבית דפוס של אשתו בשנת ה'תק"ס. בסוף הספר נוסף קונטרס "חזקת אבהתא" מחידושי אביו.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין תלמידיו נמנה שמשון בלוך.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק אלפסי, רבי צבי הירש רוזאניש - בעל "תשע שיטות" בתוך "תשעים שרים", חלק ב', ירושלים תשנ"ז, עמ' 514.
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ד' ירושלים תש"נ, עמ' 779.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגה"ק רבי צבי הירש רוזאניש זי"ע - בעל "תשע שיטות", בעלון "עלים לתרופה".
- רבי צבי הירש רוזאניש, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים נתן דמביצר, "תולדות הגאון הגדול מו"ה צבי הירש ראזאניש אבד"ק לבוב והגליל", בתוך: כלילת יופי, חלק א', קרקוב תרמ"ח, דף ק"נ, עמוד א', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); דוד הלחמי, רבי צבי הירש רוזאניש, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קצ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); יצחק אלפסי, "רבי צבי הירש רוזאניש - בעל 'תשע שיטות'", בתוך תשעים שרים, חלק ב', ירושלים תשנ"ז, עמ' 514, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים). וראו שם שדברי מאיר וונדר, לפיהם רבנותו הראשונה הייתה בקאלוש שבגליציה, הם מוטעים ומסתמכים על סיפור שאירע בעת ששהה רבי צבי הירש רוזאניש בקאלוש, אך למעשה לא כיהן בה כאב"ד. להרחבה על אותו הסיפור, ראו: זכרונות דב בר מבוליחוב, מהדורת ווישניצר, ברלין תרפ"ב, עמ' 84.
- ^ בתו של אהרן מדפיס - נכדו של אורי פייבוש הלוי, שניהל בית דפוס באמסטרדם ובז'ולקווה. בזיווג ראשון נישאה לדוד בן מנחם מן, בשנת תקמ"ד העבירה את בית הדפוס שלה ללבוב. ראה נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ז'ולקיב, ספר ז'ולקיב עמ' 105, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי קרקוב תרמ"ח, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, קרקוב תרמ"ח, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, קרקוב תרמ"ח, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו: ערים ואמהות בישראל, ירושלים תשט"ו, כרך ו', עמ' 144.
- ^ ספר בוטשאטש, תל אביב תשט"ז, עמ' 56, באתר אוצר החכמה.
- ^ לרשימת הספרים שהודפסו בבית הדפוס של יהודית, ראו: אהרן יעקב ברנדווין, מנהגי בית אליק - אליק וחכמיה, ניו יורק תשל"ו, עמ' 776, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ על פי אפרים דיינרד בספר התרגום שלו לחרב חדה - "זאת תורת הקנאות" באתר אוצר החכמה.
- ^ יש אומרים שגם הטיל חרם על שחיטה בסכינים מלוטשים כמנהג החסידים, ראה יצחק אלפסי, רבי צבי הירש רוזאניש - בעל "תשע שיטות" בתוך "תשעים שרים", חלק ב', ירושלים תשנ"ז, עמ' 519, ומאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ד' ירושלים תש"נ, עמ' 779
- ^ הרב ראובן מרגליות בהלולא דצדיקיא, לבוב תרפ"ט עמ' 9.
- ^ לפי גבריאל סוכסטוב, מצבת קודש, חלק ב', לבוב תרכ"ג, אות ק"כ.
- ^ שלמה בובר, אנשי שם, קרקוב תרנ"ה, עמ' 198.
- ^ אלעזר אליעזר ליפא גארטינהויז, אשל הגדולים, ניו יורק תשי"ח עמ' ר"ז, באתר אוצר החכמה.
