חיים נתן דמביצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

הרב חיים נתן דֶמביצֶר (בכתיב יידי: דעמביצער; בקיצור: רח"נ; י"ז בתמוז ה'תק"פ, 29 ביוני 1820[1] - א' בכסלו ה'תרנ"ג, 20 בנובמבר 1892) היה רב פולני. ראב"ד קרקוב, מומחה להיסטוריה של עם ישראל וההיסטוריון של הקהילה היהודית בלבוב ושל ועד ארבע ארצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למיכלה[2] ולרב יקותיאל זלמן דמביצר, סוחר מלומד מצאצאי הרמ"א. אחיו הבכור היה הרב משה יעקב דמביצר[3] והוא היה השני מבני המשפחה. אביו נפטר בשנת ה'תקצ"ג עוד לפני היותו בר מצווה, ואמו גידלה לבדה את שבעת ילדיה. למרות זאת סירבה אמו לעצת קרובים לשלוח את בניה ללמוד מלאכה, והעדיפה לחיות בצמצום ולדאוג שילמדו תורה[4].

בשנת ה'תר"א נישא לבתו של הגביר משה דייטשר. לפני הגיעו לגיל 25 נסמך לרבנות בידי רבי שלמה קלוגר, רבי דוב בער מייזלס ורבי צבי הירש חיות. עם רבנים אלו שמר על קשר תורני והחליף עמם מכתבים. במהלך לימודיו נתקל בכרוניקה ההיסטורית "צמח דוד" של רבי דוד גנז, שעוררה בו את העניין בהיסטוריה יהודית ובביוגרפיות של חכמי ישראל, לדברי פייבל הירש וטשטיין הוא מצא את הספר לאחר תקופה בת שנתיים שבה הזניח את לימודיו בשל מחלה והספר הניע אותו לשוב ולשקוע בלימודיו[5]. הוא היה המתווך בין חיות לשי"ר בזמן המריבה הספרותית שפרצה ביניהם[6].

במחלוקת הגדולה בין רבה של קרקוב רבי דוב בער מייזלס, לרב שאול לנדא, מחלוקת שפרצה בשנת 1732, והגיעה למלוא עוזה בין השנים 1851-1855, צידד ברב שאול לנדא, אף שרד"ב מייזלס היה בין הרבנים שהסמיכו אותו לרבנות. בשיא המחלוקת הוקמו בעיר שני בתי-דין מקבילים, והיא הסתיימה רק לאחר פטירתו של הרב לנדא (1854) ועזיבתו של הרב מייזלס את העיר בשנה שלאחריה לטובת רבנות העיר ורשה[7][8].

בשנת ה'תר"ט, 1849, התמנה כדיין בבית הדין של קרקוב, ומ־1856, ה'תרט"ז, כיהן כראב"ד קרקוב. בשנת ה'תרי"ב, 1852, הדפיס בלבוב קונטרס בשם "מגיני ארץ ישראל" ובו מכתבים בדבר כספי הנדבה לעניי ארץ ישראל[9]. בשנת ה'תרי"ט כתב והדפיס בברסלאו את גילוי הדעת "מודעא לבית ישראל" של הרבנים האוסרים את השימוש במצות מכונה שבראשם עמד אז הרב שלמה קלוגר[10][11].

במהלך שהותו בגרמניה בשנת ה'תרל"ד, 1874, חבר ללאופולד צונץ, היינריך גרץ ודוד קאופמן, שלמדו ממנו בתחום התמחותו[12]. לאחר הדפסת ספרו של יחיאל מתתיהו צונץ על תולדות רבני קראקא "עיר הצדק"[13] ב־1874, נדפס ב־1878 ספר תגובה בשם "מפלת עיר הצדק"[14], עליו היה חתום הרב יואל דמביצר (נפטר 1879), אחיו של רח"ה דמביצר. יש הסבורים שכותב התגובה היה רח"נ דמביצר עצמו שבחר להעלים בצורה זו את שמו.

ב־1882 הדפיס את הגהותיו לספרו של ראבי"ה, בשם "לוית חן". לספר זה הוסיף מבוא רחב העוסק בתולדות בעלי התוספות.

הוא נפטר בקרקוב בראש חודש כסלו ה'תרנ"ג, 20 בנובמבר 1892[15], לאחר מחלה קצרה במהלכה המשיך לעבוד על השלמת ספרו כלילת יופי, חלק ב'[16]. היו לו שש בנות ושני בנים שמתו עליו בצעירותם[17].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב דב מנדלבוים, מפתח לספר כלילת יופי להרב ר' חיים נתן דמביצר, עם תולדות חייו ורשימת חיבוריו... עם מבוא מאת הרב ד"ר יצחק לוין. ניו יורק: המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, (דפוס האחים שולזינגר), תשכ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך במקורות האנציקלופדיים (להלן "קישורים חיצוניים"), אך ראו פ.ה. וועטשטייןתולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 1 בדצמבר 1892 הכותב ששמע מפיו שנולד בי"ז בתמוז ה'תקפ"ה (3 ביולי 1825).
  2. ^ בתו של הרב משה ספרא בנו של רבי אשר לעמיל, רבה של אייבשיץ.
  3. ^ אף הוא ראב"ד קראקא, מחבר "מימי הדעת", (למברג, תרכ"ו), באתר HebrewBooks. וקראקא תרנ"ו.
  4. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 16 בדצמבר 1892
  5. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 29 בדצמבר 1892
  6. ^ לפי ערכו באוצר ישראל, והמקור המצוין שם.
  7. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 1 בפברואר 1893
  8. ^ בקרקוב היהודית הזכירו אז בצער את דברי רבי אילעא בר יברכיה: "שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה, אחד מת ואחד גולה" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ט, עמוד א').
  9. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 15 בינואר 1893
  10. ^ בתגובה ל"קול קורא" זה, הדפיסו הרבנים המתירים את המנשר "ביטול מודעה", שני הקונטרסים נדפסו מאוחר יותר יחד בדפוס צילום.
  11. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 2 במרץ 1893; המשך
  12. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 15 במאי 1893
  13. ^ יחיאל מתתיהו צונץ, ‏עיר הצדק, למברג, תרל"ד, באתר HebrewBooks.
  14. ^ יואל דמביצר, ‏מפלת עיר הצדק, וינה, תרל"ח. ספר תגובה לטענות נגד "עיר הצדק" יצא זמן קצר אחר כך - א.ב.ן. י.ל.ר, ‏מענה, ברודי: ורבר, תרל"ח, באתר HebrewBooks.
  15. ^ פ.ה. וועטשטיין, שר וגדול נפל בישראל, המגיד, 25 בנובמבר 1892
  16. ^ מכתבים, אוסטריה-אונגריה, המגיד, 18 בנובמבר 1892
  17. ^ פ.ה. וועטשטיין, תולדות חיים נתן דימביצר ז"ל, המגיד, 15 באפריל 1893