קאפ-האיטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קאפ-האיטיין
Cap-Haïtien
מראה העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Haiti.svg  האיטי
מחוז נורד
נפה קאפ-האיטיין
ראש העיר ז'אן רנו
שטח 53.5 קמ"ר
תאריך ייסוד 1670
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

190,289‏  (נכון ל-2013)
3,600 נפש לקמ"ר (נכון ל-2013)
קואורדינטות 19°45′0″N 72°12′0″W / 19.75000°N 72.20000°W / 19.75000; -72.20000קואורדינטות: 19°45′0″N 72°12′0″W / 19.75000°N 72.20000°W / 19.75000; -72.20000
קאפ-האיטיין עולה באש, ציור משנת 1793
קאפ-האיטיין
קאפ-האיטיין

קאפ-האיטייןקריאולית האיטית: אוקפ (Okap) או קפאיסיה (Kapayisyen), בצרפתית: Cap-Haïtien, בשמותיה הקודמים קאפ פרנסיס, קאפ הנרי, ולה קאפ) היא עיר בצפון-מזרח האיטי, המשמשת כבירת מחוז נורד, ומדורגת במקום השביעי במדינה לפי מספר התושבים בה.

בתקופה הקולוניאלית הייתה לעיר חשיבות רבה, והיא שימשה כבירת המושבה הצרפתית סן דומנג (Saint-Domingue). בשנת 1770 החליפה פורט-או-פרנס את קאפ-האיטיין כבירת המושבה. לאחר מרד העבדים בהאיטי, שימשה העיר כעיר הבירה הראשונה של ממלכת צפון האיטי, תחת שלטונו של הנרי קריסטוף.

בשל המרחק הרב מפורט-או-פרנס הבירה, יחד עם תשתיות התחבורה הרעועות במדינה, הופכת העיר לעתים קרובות לבסיס למהפכנים ותנועות מחאה נגד הממשלה. לדוגמה בין ה-5-29 בפברואר 2004, נכבשה קאפ-האיטיין על ידי חמושים שהתנגדו לשלטונו של הנשיא ז'אן-ברטראן אריסטיד[1].

העיר שוכנת כ-19 קילומטרים צפונית מהעיירה ההיסטורית מילו שבה ארמון סנסוסי החרב. כ-28 קילומטרים דרומית לעיר שוכנת מצודת לה פרייר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך אלפי שנים ישבו באזור עמים ילידים, שהיגרו לשם ממרכז ודרום אמריקה. במאה השש עשרה יישבו את האי הכובשים הספרדים, המחלות הזיהומיות שהביאו עימם המתיישבים החדשים, גרמו להידלדלות מהירה של האוכלוסייה המקומית.

בשנת 1492 ייסד כריסטופר קולומבוס על החוף הסמוך לעיר, את היישוב הראשון שלו בעולם החדש. חורבות היישוב שנקרא לה נבידד (La Navidad), התגלו על ידי ארכאולוגים בשנת 1977[2].

בתחילת המאה השמונה עשרה כבשו הצרפתים מידי הספרדים חצי מהאי היספניולה, שם נטעו מטעים גדולים של קני סוכר במישורים הצפוניים, ויבאו אלפי עבדים אפריקאים. קאפ-פרנסיס הייתה לעיר חשובה בתקופה הקולוניאלית הצרפתית באי, והיא שימשה כבירת המושבה סן דומנג, מאז היווסדה בשנת 1711 ועד לשנת 1770, אז הועברו מוסדות השלטון לפורט-או-פרנס שבדרום-מערב האי.

בשנת 1807, התפצלה האיטי לשני חלקים, החלק הדרומי בהנהגת אלכסנדר פסיון, והחלק הצפוני תחת שלטונו של הנרי קריסטוף. קריסטוף, שחשש שיתנקשו בחייו, הקים יחד עם תומכיו את ממלכת צפון האיטי, והוא קרא לעיר הבירה על שמו; קאפ-הנרי. קריסטוף, חולה וחושש מהפיכה, התאבד ב-8 באוקטובר 1820, בנו ויורשו ז'אק ויקטור הנרי, אז בן שש עשרה, נרצח על ידי המהפכנים עשרה ימים לאחר מכן. ז'אק פייר בויאר, אז מנהיג הדרום, הצליח לאחד בין חלקי המדינה ללא קרב.

מרכז העיר שוכן בין המפרץ להרים ממזרח וממערב, אזורים אלו מלאים בשכונות עוני. מרבית הרחובות צרים ומסודרים כרשתות, שריד לכיבוש האמריקאי בהאיטי בין השנים 1915-1934.

אסונות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעידת האדמה בקאפ-האיטיין, 1842[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 1842 פקדה את האי רעידת אדמה שהיקפה מוערך ב-8.1 בסולם ריכטר. באסון נהרסו ערים רבות בהאיטי וברפובליקה הדומיניקנית השכנה, וכחמשת אלפים ושלוש מאות בני אדם נהרגו‏[3]. אחד המבנים שחרבו בעיר הוא ארמון סנסוסי שלא הוקם שוב.

רעידת האדמה בהאיטי, 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רעידת האדמה בהאיטי (2010)

בעקבות האסון שהתרחש ב-12 בינואר 2010, נהרסו מתקני הנמל הימי הגדול במדינה בפורט-או-פרנס, שימש הנמל בעיר להעברת סיוע הומניטרי למדינה.

תשתיות מעטות בקאפ-האיטיין נפגעו מהרעש, ותושבים רבים מרחבי המדינה התיישבו בעיר. שדה התעופה המקומי שנפגע, תוקן על ידי חיילים צ'יליאנים המשתייכים לכוח האו"ם במדינה. כמה מאות חיילים מכוח המשימה של האו"ם להאיטי (UNSTAMIH), מוצבים בעיר.

לאחר האסון הקימה ישראל יחידת מיון וטראומה בעיר‏[4].

נמל לבאדי (Labadee), אתר נופש סמוך לקאפ-האיטיין המוחכר לחברת הספנות רויאל קריביאן אינטרנשיונל, נהרס ברעש, ושוקם לאחר מכן. במסגרת השיקום, נבנה מזח בטון חדש, המאפשר לספינות גדולות במיוחד לעגון באתר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת נוטרדאם בקאפ-האיטיין

קאפ-האיטיין ידועה כמרכז המונומנטים היסטוריים הגדול במדינה, יחד עם החופים הציוריים והשקטים שבה, הפכו אותה ליעד תיירותי חשוב לבני המעמד הגבוה במדינה. קאפ-האיטיין השוכנת בצפון היציב מושכת גם תיירים בינלאומיים, החוששים מחוסר היציבות בדרום האי.

בעיר שפע מבנים הבנויים בסגנון האדריכלות קולוניאלית הצרפתית שנשתמרו היטב. במהלך ההפיכה במדינה, ולאחריה, עזבו צבעוניים רבים לניו אורלינס שבלואיזיאנה, שהייתה אז בשליטת צרפת. כתוצאה מכך יש לשני הערים קווי דמיון רבים בסגנון האדריכלי.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית תענוגות של רויאל קריביאן עוגנת בלבאדי

לבאדי (Labadee) הוא אתר נופש השוכן כשישה קילומטרים צפונית-מערבית למרכז קאפ-האיטיין, ומשמש לחניות ביניים קצרות לקרוזים של חברת רויאל קריביאן אינטרנשיונל. האתר מוחכר לרויאל קריביאן עד לשנת 2050, ומניב את החלק הגדול מתיירות במדינה משנת 1986. האתר מעסיק כשלוש מאות מקומיים, מאפשר לכמאתיים נוספים למכור את מרכולתם באתר. כמו כן נהנית ממשלת האיטי מתמלוגים של שישה דולרים מכל תייר המבקר באתר‏[5].

האתר מקושר לעיר באמצעות כביש. בין האטרקציות באתר: שוק מקומי, חופים, מתקני ספורט מים, גלישה זוויתית ועוד.

Vertières[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל ז'אן-ז'ק דסאלין בעיר

אתר בו נערך קרב Vertières, הקרב האחרון במרד העבדים, התרחש ב-18 בנובמבר 1803. שבעת אלפי חיילי הצבא הצרפתי שנותרו בהאיטי, נסוגו לאחר התקפות המורדים בראשות ז'אן-ז'ק דסאלין (Jean-Jacques Dessalines), והממשלה המהפכנית הכריזה על עצמאותה.

במהלך הקרב האחרון אחד ממובילי המאבק, פרנסואה קפויס (François Capois) שנודע כקפויס-לה-מורט (Capois-La-Mort), הפך לגיבור המהפכה, לאחר שהמשיך ללחום למרות קליעים שהרגו את סוסו והעיפו את כובעו. מאז, הפך ה-18 בנובמבר לחג לאומי בהאיטי.

מצודת לה פרייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצודת לה פרייר

מצודת לה פרייר הידועה גם טירת הנרי קריסטוף שוכנת בפסגת הר בונה א ל'אווק, כ27 קילומטרים דרומית לקאפ-האיטיין וכ-8 קילומטרים דרומית לעיירה מילו. המבצר הוא המבצר הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי, ובשנת 1982 הוכרזה כאתר מורשת עולמית יחד עם ארמון סנסוסי הסמוך‏[6].

המצודה נבנתה בין השנים 1805 ו-1820 על ידי הנרי קריסטוף, מנהיג במרד העבדים, ומלך צפון האיטי בהמשך. המצודה נחשבת כסמל לאומי בהאיטי.

בואיס סאיימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואיס סאיימן (Bois Caïman) שוכן כ-1.9 קילומטרים דרומית לעיר, באתר בוצעו טקסי וודו תחת עץ פיקוס בתחילת מרד העבדים. המקומיים מאמינים כי האתר בעל כוחות מיסטיים.

מורן רוז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורן רוז' (Morne Rouge) שוכן כ-5 קילומטרים דרומית לקאפ האיטיין. באתר מטע קני סוכר בשם "Habitation Le Normand de Mezy", שבו הועבדו כמה מהעבדים אשר הובילו את המרד נגד הצרפתיים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאפ טאפ

שדה התעופה המקומי הקרוי על שם נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס, הוא שדה התעופה השני בגודלו בהאיטי. בעיר גם נמל ימי, השני בגודלו במדינה.

  • הכביש הלאומי מס' 1 - מקשר את קאפ-האיטיין עם פורט-או-פרנס, ועוברת דרך רצועת החוף והעיר סינט-מארק.
  • הכביש הלאומי מס' 3 - מקשר אף הוא את קאפ-האיטיין עם פורט-או-פרנס, דרך הרמה המרכזית והערים מיריבלאיס (Mirebalais) והינצ'י (Hinche).

התחבורה הציבורית מוגשת באמצעות מוניות, אופנועים, וטאפ טאפ; אוטובוסים, מיניבוסים וטנדרים צבעוניים הנעים על גבי מסלול קבוע.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקאפ-האיטיין שלוש ערים תאומות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאפ-האיטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 42 הרוגים בשישה ימי קרבות בהאיטי, באתר וואלה!, 11 בפברואר 2004
  2. ^ Puerto Real באתר Florida Museum of Natural History
  3. ^ Haiti: Cap-Haitien Earthquake, 1842 באתר findthebest.com
  4. ^ רונן מדזיני, סיוע ישראלי להאיטי: תרופות נגד כולרה, יוקם בי"ח, באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2010
  5. ^ LABADEE באתר הוושינגטון פוסט, 21 בינואר 2007
  6. ^ National History Park – Citadel, Sans Souci, Ramiers באתר אונסק"ו