עוני בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עוני הוא מצב שבו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם, משפחה או קבוצה נאלצים להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתם הקרובה. המצב הראשון מכונה "עוני מוחלט" בעוד האחרון מכונה "עוני יחסי". בישראל מוגדר עוני יחסי באמצעות 'קו העוני' שהוא כ-50% מההכנסה החציונית.

דוח ממדי העוני והפערים החברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוח ממדי העוני והפערים החברתיים

עד סוף שנות ה-60 לא היה מחקר מסודר של היקף העוני במדינת ישראל. בשנת 1968 ערך יצחק קנב מהמוסד למחקר סוציאלי מחקר על היקף העוני בישראל, כחלק ממחקר עולמי[1]. כשנכנס ישראל כץ לתפקיד מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי הוא גרס שהמוסד צריך לספק מידע ממלכתי על העוני[2]. בסוף 1970 הצהיר רפי רוטר, הממונה על המחקר במוסד לביטוח לאומי כי המוסד מגבש קריטריונים למחקר העוני[3]. בתחילת 1971 פורסמו ממצאי המוסד לביטוח לאומי על פיהם העוני היה גדול בהרבה משחשבו, כי רוב העניים סירבו לפנות ולבקש עזרה ולהחשב מקרים סוציאליים[4]. בתחילת שנות ה-80 החל הביטוח הלאומי לפרסם סקירה שנתית שכלל נתונים על ממדי העוני בישראל[5]. החל משנת 1984 כללה הסקירה השוואה בינלאומית[6].

דוח ממדי העוני והפערים החברתיים (מכונה לרוב בקיצור "דוח העוני") הוא דוח שנתי המפורסם על ידי המוסד לביטוח לאומי. הדוח מודד פרמטרים רבים המתקשרים לעוני, הן בצד ההכנסות למשק בית (מתוקננות לגודל המשפחה), והן בצד ההוצאות והרכוש המוחזק בידיהם. מטרת הדו"ח להציג תמונה עכשווית של העוני בישראל, לזהות שינויים במצב העניים, במספרם, לזהות מגמות באי השוויון הכלכלי בישראל, לזהות את מקורותיהן ולהמליץ על השינויים הנדרשים למנוע החרפת העוני.

עוני יחסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שרמת החיים הכוללת בישראל עולה, דו"חות המוסד לביטוח לאומי מעידים על כך שהעוני בישראל לא הראה ירידה פרופורציונלית[7] וכי יותר ויותר ישראלים עובדים אך נשארים עניים בכל זאת[8]. בשנת 2010 הוגדרו 19.8% ממשקי הבית (לעומת כ-11% בממוצע במדינות ה-OECD),‏ 24.4% מהנפשות ו-35.3% מהילדים עניים על פי הגדרת המוסד לביטוח לאומי. שיעורים אלה מתרגמים ל-433,300 משפחות עניות (כ-1.77 מיליון נפשות), כולל 837,300 ילדים. כ-52% מהילדים החרדים ו-55% מהילדים הערבים מוגדרים עניים. כ-40% מהמשפחות העניות מגיעות ממשפחות עם מפרנס יחיד. עם זאת, קו העוני עצמו עלה ריאלית ב-3.6% בשנת 2010 ביחס לשנה שקדמה לה - קו העוני למשפחה בתי שתי נפשות עומד על הכנסה של 3,861 שקלים בחודש, למשפחה בת ארבע נפשות 6,178 שקלים ולמשפחה בת שש נפשות 8,205 שקלים[9].

עוני אבסולוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידת עוני במדדים מוחלטים אינה מקובלת בישראל - כמו ברוב מדינות העולם - כדבר שבשגרה, ולכן לא נאספים נתונים סדירים על שיעורי העוני המוחלט. במחקר שנערך במוסד לביטוח לאומי בשנת 2005,‏[10] יושמה מדידת העוני המוחלטת המקובלת בארצות הברית ('גישת אורשנסקי') על ישראל בשנים 1995–2002. התוצאות הראו שיעורים גבוהים מאוד של עוני, גבוהים אף יותר מאשר שיעורי העוני שנמדדו בשיטה היחסית. תחולת העוני בקרב משפחות, לפי מדד זה, הייתה 34%, לעומת תחולת עוני של 20% לפי המדד היחסי באותה שנה. בהתחשב בעלייה הדרסטית בתחולת העוני במדידה יחסית בעשור שחלף מאז ביצוע מדידה זו, קשה להניח שחלה ירידה בתחולת העוני המוחלט בישראל.

עם זאת, במדדים מסוימים של רמת חיים - ביכולת לרכוש סל צרכים חיוניים, בהכנסה הריאלית, בשיעור הבעלות על מוצרים בני קיימא או בתוחלת החיים - מצבם של העניים הוטב באופן משמעותי. בין השנים 2004–2008 חלה ירידה של 18.8% בתחולת העוני הנמדד לפי סף הכנסה ריאלית קבוע וירידה של 29% בתחולת העוני לפי מדד היכולת לרכוש סל צרכים חיוניים[11]. בין השנים 1997–2010 חלה עלייה בשיעור משקי-הבית בעשירון התחתון שבבעלותם מוצרים בני קיימא – מכונית (מ-12.7% ל-23.5%), מכונת כביסה (מ-80.5% ל-90.8%), מייבש כביסה (מ-9.1% ל-20.2%), מדיח כלים (מ-5.1% ל-8.5%), מזגן (מ-13.3% ל-49.2%), תנור מיקרוגל (מ-34.7% ל-68.2%), שואב אבק (מ-28.5% ל-38.2%), מקפיא עמוק (מ-6.7% ל-15.4%), טלפון סלולרי (מ-15.4% ל-86.6%), מחשב ביתי (מ-11.5% ל-49.3%) ושירותים, כגון מנוי לאינטרנט (מ-0.9% ל-37.8%). בין השנים 2001–2008 חלה עלייה בשיעור הבעלות על דירה בעשירון התחתון (מ-36.7% ל-41.3%).

קו העוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. בשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מהתפלגות רמת ההכנסות במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי ומפורסם בפרסום שנתי "ממדי העוני והפערים החברתיים - דוח שנתי".

תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).

על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 ישראל מובילה לרעה ביחס למדינות המערב במדד העוני. נכון לשנת 2017 קו העוני לזוג עומד על 5,216 ש"ח. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, בשנת 2016 חיו בישראל יותר מ-1.8 מיליון עניים. בהשוואה ל-2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות עלתה ב-2016 תחולת העוני בנפשות ובילדים. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3%, ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%. שיעור הקשישים החיים בעוני ירד מ-60.3% ל-58.7%. בשנה זו תחולת העוני של החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1%. חלקן של המשפחות העניות החרדיות מכלל המשפחות העניות מגיע ל-15%, שיעור גדול בהרבה מחלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה, שהוא 6%. 39% מקרב העניים הם ערבים, אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית הוא 20.9%[12]. עם זאת שיעור העוני אצל משפחות ערביות ירד מ-53.3% מקרב אוכלוסייה זו בשנת 2015 ל-49.4% בשנת 2016[13].

חישוב קו העוני מתבסס על סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו נשאלים כ-15 אלף ראשי משק-הבית על הכנסותיהם החודשיות השוטפות הכוללות הכנסות משכר עבודה, מנכסים, מקצבאות או מכל מקור אחר. במדידה המתבססת על סקר כזה יש הטיה מובנית כי חלק מן הנסקרים יעדיפו לא לדווח את המספרים האמיתיים לסוקרים, ולא להסגיר את כל מקורות ההכנסה (למשל, כסף שחור) ובכך להטות את התוצאות מטה לעומת רמת ההכנסות האמיתיות. בתחום הספציפי של הכנסות מפנסיה, נמצא כי יש פערים משמעותיים בין הנתונים המתקבלים מעיבוד נתוני סקר ההכנסות לבין הנתונים הרשמיים הנאספים מדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס הכנסה[14].

סיוע ממשלתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבטחת הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבטחת הכנסה

תמיכה כספית ישירה במשפחות עניות ניתנת באמצעות הבטחת הכנסה - תשלום מהמוסד לביטוח לאומי הניתן מתוקף חוק הבטחת הכנסה. הסכום שמשפחה זכאית לו כהבטחת הכנסה נקבע לפי גודל המשפחה והרכבה, על פי המפתח המפורט בטבלה הבאה.

שיעורי הגמלה המוגדלת והסכומים הקובעים כאחוז מן השכר הממוצע
הרכב משפחה הגמלה כאחוז מן השכר הממוצע הכנסה השוללת גמלה
כאחוז מן השכר הממוצע
יחיד 25.0 38.0
הורה יחיד עם ילד 42.5 פחות נקודת קצבה 83.3
הורה יחיד עם 2 ילדים 52.5 פחות נקודת קצבה 100.0
זוג 37.5 54.5
זוג עם ילד 43.5 60.5
זוג עם 2 ילדים 49.5 66.5

הגמלה להבטחת הכנסה נקבעה בשלוש רמות: גמלה בשיעור רגיל ל"שוהים במערכת" בשנתיים הראשונות, גמלה מוגדלת לאלו ששוהים בה למעלה משנתיים וגמלה מוגדלת יותר למשפחות חד-הוריות, בהתאם לחוק משפחות חד-הוריות משנת 1992. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מזכה, נוסף על תשלומים ישירים מהביטוח הלאומי, בהנחות בארנונה, באגרת טלוויזיה, בנסיעה בתחבורה ציבורית, בשירותי בריאות ובשכר דירה. גמלת הבטחת הכנסה חייבת במס הכנסה.

מענק עבודה (מס הכנסה שלילי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מס הכנסה שלילי

מס הכנסה שלילי (המכונה גם "מענק עבודה") הוא מענק שהמדינה נותנת לעובדים בעלי הכנסה נמוכה, לשם עידוד השתתפות בשוק העבודה. הצורך במתן מענק נובע מכך שברמות ההכנסה הנמוכות, פטור ממס אינו משמעותי מאחר שהן לא מגיעות לסף המס. מס הכנסה שלילי נחשב על ידי תומכיו כרעיון חלופי לקצבאות שאינן מותנות בעבודה.

בישראל משולם המענק באמצעות רשות המיסים על פי נתוני שנת המס הקודמת למועד התשלום. מס הכנסה שלילי שולם לראשונה בישראל בשנת 2008, על פי נתוני שנת 2007. מס הכנסה שלילי משולם מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח-2008.

פינוי בינוי שכונות עוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיית משכנות העוני בישראל הייתה קיימת כבר עם קום המדינה, אך הניסיון הראשון להתמודד עם מצוקתן החל רק בשנות ה-60 עלתה בעיית שכונות העוני והמצוקה לתודעת החברה הישראלית, והיא נתפסה כבעיה לאומית. על מנת לטפל בבעיה, הוקם משרד השיכון, שהופקד על טיפול בנושא.

בשנת 1961 הוקמו חמש חברות עירוניות-ממשלתיות לפינוי שכונות עוני בערים הגדולות: בירושלים ("פרזות"), בתל אביב ("חלמיש"), בחיפה ("שקמונה"), וכן בפתח תקווה וברמלה-לוד.

כחלק מהגדרת תפקידן, נקבע כי עליהן לאתר אזורי שכונות מצוקה, לפנותם מתושבים ומבניינים ולדאוג למגורים חלופיים עבור המפונים. בשנת 1963 פורסם על ידי שר השיכון, יוסף אלמוגי, מסמך ממשלתי בנושא "תוכנית לבינוי ופינוי משכנות העוני בישראל". התוכנית הציעה פתרון מקיף וכולל בקנה מידה ארצי לטיפול ומיגור בשכונות העוני על בעיותיהן השונות. מטרת התכנית הייתה השבחת ערכי הקרקעות העירוניות המרכזיות, הבנויות בבנייה רעועה וצפיפות דלילה, תוך יצירת חידוש עירוני ושיפור תנאי הדיור לתושבים.

זמן קצר לאחר הקמת המשרד לבינוי ושיכון העבירה הממשלה את חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, ה'תשכ"ה-1965, שנחקק בעקבות מסקנות ועדת אלמוגי. על פי החוק, הוקמה "הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום" שתפקידה היה לטפל במצוקת הדיור ברחבי ישראל, וניתנו לה סמכויות לפנות שכונות עוני בכפייה, ללא הסכמת תושביהן. הרשות נכשלה במשימתה ופורקה בשנת 1975.

פרויקט שיקום שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרויקט שיקום שכונות

בישראל הפכו שכונות רבות לשכונות מצוקה או שנבנו ככאלה מלכתחילה, בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה הכפילה את אוכלוסייתה בעקבות עלייה רבה של אוכלוסייה יהודית ענייה שנושלה מרכושה הן במהלך השואה, הן ביציאה ממדינות הגוש המזרחי והן במדינות ערב. חלק מהעולים שוכנו בצפיפות בבתים שננטשו על ידי פליטים פלסטינים ואחרים שוכנו בבניינים חדשים וזולים שנבנו בחיפזון, או שהמתינו במעברות עד שנבנו להם דירות כאלה.

לשיקום שכונות אלה והעלאת רמת החיים של תושביהן הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין ב-1977 על פרויקט שיקום שכונות, שבמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל. במסגרת הפרויקט שופצו בין השנים 1977–1985 כ-45,000 יחידות דיור, כ-35% מיחידות הדיור שהוגדרו כדורשות שיקום. כ-13,000 יחידות דיור הורחבו[15].

הפרויקט התבסס על שלושה מרכיבים:

  1. שיקום תשתיות פיזיות בבתים ובמרחב הציבורי בשכונות השיקום.
  2. השקעות בחינוך, ברווחה, בבריאות ובארגון קהילתי.
  3. הימנעות מפינוי תושבים מבתיהם ושיתופם בקבלת החלטות, שלא כנקבע בחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום.

על ריכוז הפרויקט הופקד משרד הבינוי והשיכון, ועל ניהולו הופקדו אגפים במשרד. לצד משרד השיכון השתתפו בניהול הפרויקט וביצועו משרדי ממשלה נוספים, שחבריהם התרכזו לצוות הבין-משרדי לשיקום שכונות.

עמותות לסיוע כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לסיוע הממשלתי פועלות בישראל עמותות רבות המעניקות בדרכים שונות סיוע כלכלי לנזקקים. דוגמאות לדרכי הסיוע:

  • העמדת הלוואות בתנאים נוחים. דוגמה: הגמ"ח המרכזי - קרן הלוואות בקהילה החרדית שהוקמה בשנת 2002 ובה התורם מכספו לקופת הגמ"ח מקבל זכות קדימה לקבל בעתיד הלוואה נוחה ומענק עבור נישואי צאצאיו בהתאם לגודל תרומתו.
  • חלוקת מזון: דוגמאות: לקט ישראל - עוסק באיסוף עודפי מזון טריים וחלוקת לנצרכים, ופרויקט כרובית הפועל בהכנת וחלוקת מזון לנזקקים לקראת החגים בישראל.
  • הדרכה כלכלית. דוגמה: פעמונים - עוסקת בפעילות חינוך, הדרכה והסברה בתחומי כלכלת המשפחה, ליווי משפחות לשם בניית תקציב מאוזן ותוכנית החזר חובות ארוכת טווח

הוועדה למלחמה בעוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוועדה למלחמה בעוני בישראל

הוועדה למלחמה בעוני בישראל' או ועדת אלאלוף היא ועדה שהקים שר הרווחה מאיר כהן בשנת 2013 לשם המלצה על דרכים להתמודדות עם העוני והגברת שוויון ההזדמנויות בישראל. בראש הוועדה עמד אלי אלאלוף.

הוועדה הציבה לעצמה את המטרה לגבש תוכנית לצמצום היקף העוני וחומרתו (עומק העוני) עד לרמה המקובלת במדינות ה־OECD בתוך 10 שנים על פי שלושה קריטריונים:[16] שיעור המשפחות החיות בעוני, שיעור הילדים החיים בעוני ועומק העוני.

הוועדה הגישה המלצות במגוון נושאים[17]. באוקטובר 2014 הודיע השר כהן, כי התקצוב ליישום המלצות הוועדה ב-2015 יעמוד על 1.7 מיליארד ש"ח, כ-42% בלבד מהתקציב השנתי עליו המליצה הוועדה. רוב התקציב הזה מקורו במשאבים קיימים במשרדי הממשלה ולא בתוספת תקציב ממשרד האוצר[18]

יישום החלטות ועדת אלאלוף בתקציב 2015
תחום תקצוב נדרש על פי ההמלצות תקצוב בפועל
רווחה 2.5–3.0 מיליארד ש"ח 517 מיליון ש"ח
חינוך 300–350 מיליון ש"ח 140 מיליון ש"ח[19]
דיור 1.63 מיליארד ש"ח 110 מיליון ש"ח
תעסוקה 2.3 מיליארד ש"ח 515 מיליון ש"ח
בריאות 500–560 מיליון ש"ח 0

בנובמבר 2016 פרסם מרכז טאוב דו"ח על יישום ההמלצות שנתיים וחצי לאחר פרסומן. המחקר העלה כי ההקצבות בפועל למימוש ההמלצות היו 1.9 מיליארד ש"ח בשנה מתוך 7.4 מיליארד ש"ח הנדרשים לכך. הפער נובע מאי יישום ההמלצה בדבר הגדלת קצבת הבטחת הכנסה ומהקצאה נמוכה מהנדרש ליישום המלצות אחרות כדוגמת הגדלת מענק עבודה ושיקום הדיור הציבורי[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עוני בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 274 אלף נפש חיים במצוקה, דבר, 27 באוקטובר 1968
  2. ^ פ. סבר, על המלחמה בעוני, על המשמר, 30 באפריל 1969
  3. ^ המוסד לביטוח לאומי חוקר את רמת העוני, מעריב, 25 בנובמבר 1970
  4. ^ עוד 32 אלף משפחות - מתחת ל"קו העוני", מעריב, 14 בינואר 1971
  5. ^ יוסף אלמוגי, הפער הכלכלי מתרחב, דבר, 26 בנובמבר 1981
    נחום פסה, יותר עשירים, יותר עניים, דבר, 30 בינואר 1983
    אהרן גבע, 150 אלף מתחת לקו העוני, דבר, 14 בינואר 1983
  6. ^ אזרחים עניים במדינה עניה, מעריב, 25 בפברואר 1986
  7. ^ יעל ברנובסקי, דו"ח: רמת החיים עלתה, העניים נשארו עניים, באתר ynet, 14 בפברואר 2008
  8. ^ Poverty report shows poor are working, and staying in poverty, Haaretz (04:51 21/02/2008), accessed 18 August 2008
  9. ^ מירי אנדבלד, נתנאלה ברקלי, דניאל גוטליב ואלכסנדר פרומן, דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים, המוסד לביטוח לאומי, נובמבר 2011
  10. ^ דניאל גוטליב ורועי מנור, "בחירת מדד עוני כיעד למדיניות ישראל: 1997 עד 2002. 2005
  11. ^ ירדן גזית, דו"ח מצב העניים בישראל, מכון ירושלים לחקר שווקים, נובמבר 2011
  12. ^ בפתחה של שנת 2019 כ-9.0 מיליון תושבים במדינת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ‏31 בדצמבר 2018
  13. ^ אמיר אלון, 1.8 מיליון עניים, 840 אלף מהם - ילדים. דו"ח העוני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2017
  14. ^ אלי ציפורי, ‏הישראבלוף של מדדי העוני שמתבססים על סקרי הלמ"ס, באתר גלובס, 3 בפברואר 2018
  15. ^ Efraim Ben-Zadok (editor), Local Communities and the Israeli Polity , SUNY Press, 1993, page 130
  16. ^ אודות הוועדה, אתר הוועדה למלחמה בעוני
  17. ^ דוח הוועדה למלחמה בעוני
  18. ^ ליאור דטל, שר הרווחה: מסקנות ועדת העוני יתוקצבו ב-2015 ב-1.7 מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2014
  19. ^ בסכום עליו הצהיר שר הרווחה כלול תקצוב של קייטנות בחופש הגדול בעלות 130 מיליון ש"ח-פעולה שלא נכללת בהמלצות הוועדה
  20. ^ עומרי אפרים, דוח: "הממשלה אימצה רק חצי מהמלצות דוח העוני", באתר ynet, 22 בנובמבר 2016