בנימין לאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין לאו
הרב בנימין לאו
הרב בנימין לאו
לידה 20 באוקטובר 1961 (בן 57)
י' בחשוון ה'תשכ"ב
תל אביב, ישראל
מקום פעילות ירושלים
השתייכות ציונות דתית
תפקידים נוספים רב בית כנסת הרמב"ן; ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד; ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
רבותיו הרבנים יהודה עמיטל, אריה בינה

הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו (נולד בי' בחשוון ה'תשכ"ב, 20 באוקטובר 1961) הוא רב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים, ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב לנפתלי לאו-לביא, אחיו הגדול של הרב ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי לישראל. אמו, ג'וּן, היא ילידת בריטניה, בת למשפחת אייזנמן-ברויאר. אחיו, עמיחי לאו לביא, היה דראג קווין[1], וכיום הוא רב קונסרבטיבי בארצות הברית[2].

גדל ברמת גן ולמד בבית הספר סגולה בבני ברק ובישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא. לאחר מכן למד בישיבת הר עציון והתגייס לשירות צבאי מלא בחטיבת גולני.

הרב לאו סיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד באוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטור שלו, בהדרכתו של פרופ' דניאל שפרבר, עסקה בשיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף.

עם נישואיו לנועה בשנת 1985 עבר לאו לקיבוץ סעד ושימש כמחנך בתיכון המשותף בקבוצת יבנה. בתוך כך השלים את לימודי הרבנות בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. בין השנים 19932000 שימש כרב הקיבוץ סעד. במהלך שנים אלו יצא עם משפחתו לשליחות בת שנתיים בלונדון כרב תנועת בני עקיבא באירופה. כיהן כר"מ בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים למשך שנה אחת.

החל משנת 1998 ועד לשנת 2012 לימד לאו בבית מורשה בירושלים, וכיהן כראש בית המדרש, לצדו של הרב ד"ר יהודה ברנדס. בשנת 2000 הקים את בית המדרש לנשים בבית מורשה ועמד בראשו במשך חמש שנים. בשנת 2005 הקים את בית המדרש לצדק חברתי בשיתוף עם ארגון "במעגלי צדק" (אשר היה מבין מייסדיו) מתוך מגמה להכניס לשיח התורני סוגיות מתחומי החברה בישראל. פרסם מאמרים בכתב העת "אקדמות" בהוצאת בית מורשה.

בשנת 2000 עבר לגור בירושלים והחל משנת 2002 משמש כרב קהילת רמב"ן בשכונת קטמון. בעבר שימש כרב בתי הספר הימלפרב ופלך בעיר. בשנת 2013 החל את עבודתו במכון הישראלי לדמוקרטיה כאחראי על פרויקט זכויות אדם ביהדות בשטח. במסגרת זו עסק בליווי מדיניות ציבורית במשרדי ממשלה ובארגונים חברתיים בתחומים הקשורים לפרויקט. הרצה בישיבה החילונית של בינ"ה.

בין השנים 20072009 פרסם טור בימי שישי במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ". הרב לאו הופיע בימי שישי בערוץ הראשון בתוכנית פרשת שבוע יחד עם אבי רט.

הוא מרבה להתראיין בכלי התקשורת בתחומי דת ומדינה.

מאז דצמבר 2014 עומד הרב לאו בראש מיזם "929 - תנ"ך ביחד", מיזם ללימוד התנ"ך, פרק אחד כל יום. הוא ייסד את המיזם יחד עם העיתונאית גל גבאי ובתמיכת סגן שר החינוך דאז אבי וורצמן[3].

ב-2018 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[4].

הרב לאו נשוי לנועה, מרכזת תוכנית יועצות ההלכה במדרשת נשמת ובתו של ידידיה כהן, ואב לשישה.

פעילותו והשקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הלימוד שלו מבוססת על שילוב של עולם התורה הקלאסי עם עולם המחקר האקדמי, שילוב המתבטא בסדרת הספרים "חכמים" שכתב, שבה מחוברים המקורות התלמודיים להקשר ההיסטורי, ובשיעורי התנ"ך שהוא מעביר מדי שבת בבית כנסת הרמב"ן. הוא עוסק רבות בניסיון לקרב בין הציבור החילוני לדתי. פסיקת ההלכה שלו מקלה יחסית. תוכנית ההלכה בבית מורשה, שבראשה הוא עומד, מיועדת לגברים ולנשים ועוסקת ביחס בין ההלכה והמודרנה.

הרב לאו תובע מהציבור הדתי השתלבות אזרחית מלאה במדינת ישראל על כל מערכותיה. כתוצאה מהשקפה זו הוא תופס את "ההסדר" כמסגרת שנועדה ליחידים המצטיינים בלימוד התורה. הוא רואה חשיבות בלימוד במערכת החינוך הממלכתית.

בתקופת ההתנתקות הופיע בפני חיילי צה"ל שעברו הכנה מנטלית לקראת הפינוי על מנת לשכנעם שלא לסרב פקודה וכדי לתאר להם את השקפת עולמם של המתיישבים. זאת אף על פי שהתנגד לתוכנית וטען כי "תהליך קבלת ההחלטה של ראש הממשלה על ההתנתקות היה חד צדדי ולא דמוקרטי". בסרט וידאו שהוצג בפני החיילים הביע את השקפת עולמו במילים: "אני לא דתי בגלל שאני ציוני ואני לא ציוני בגלל שאני דתי. אני גם וגם, וזה מה שיוצר את כל התסבוכת הזו". את הנוער שפעל והפגין כנגד התוכנית בדרכים בלתי חוקיות תיאר בדוא"ל ששלח ליונה גודמן, מזכ"ל בני עקיבא בעבר, כ"אוסף נערים ונערות מוסתים על ידי קומץ שחצנים, שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית"[5]. בליל תשעה באב התשע״ב (2012) חזר בו מהמילים הקשות. נמנה עם החותמים על העצומה המתנגדת לכל סוג של סרבנות פוליטית.

בפברואר 2012, כשהרב אלישיב אושפז בבית החולים ונאבק על חייו, פרסם הרב לאו בדף הפייסבוק שלו קריאה "להתפלל שהרב אלישיב ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף", בהסתמכו על המסופר על שפחתו של בית רבי שבשוכבו על ערש דווי התפללה למותו[6]. בעקבות הסערה שעוררו דבריו בכלי התקשורת החרדיים, אמר כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי המסר בדבריו היה "לא לומר לקב"ה ולדרוש ממנו תעשה כך או אחרת, אלא תעשה הטוב בעיניך"[7].

בינואר 2013 ביקר את אגודת אפרת: "האגודה לוחמת נגד כל סוגי ההפלות והופכת כל הפלה לרצח. ... במהלך המלחמה הזו נגרמים נזקים רבים לנשים, לזוגות ולמשפחות. מקרים שבהם ההלכה הסבירה הייתה מתירה הפלה אך העמדה הקתולית של אגודת אפרת משפיעה על דעת הקהל הדתי ואינה מאפשרת כל דיון ענייני בנושא." בתגובה הכחישה האגודה כי אמרה אי פעם שהפלה היא רצח[8][9].

במאי 2013 כתב, על רקע פרשת נשות הכותל, שהתעטפות בטלית והנחת תפילין בידי נשים אינה איסור הלכתי ואף מוכרת מהמקורות, אך אין הוא תומך בשום הפגנה או הפגנה שכנגד ברחבת הכותל המערבי[10].

בנובמבר 2014 קרא למאבק על זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית[11]. באוגוסט 2016, בעקבות פרסום סקר על התמיכה בנישואים אזרחיים, אמר שיהודים רבים "בוחרים בנתיבי מילוט מהרבנות רק בגלל ששוללים מהם את אפשרות הבחירה. פתיחת המסלול החלופי ישחרר את סיר הלחץ הזה ויחזיר הרבה צעירים יהודים לנישואים בדרכי אבותם [...] כל זה בלי לדבר על אותם רבבות שאינם יכולים להינשא ברבנות כלל ושעבורם נישואים אזרחיים הם הכרח"[12].

בינואר 2018 אמר שהוא מעודד בעלי נטייה חד מינית להקים זוגיות, ואף הגיע לברך בחתונה של זוג הומואים, בנימוק שהבדידות מגדילה את הסיכוי שיתאבדו[13].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ממרן עד מרן, 2005, הוצאת ידיעות ספרים. הספר, המבוסס על עבודת הדוקטורט של הרב לאו, מנתח את שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף. הספר נכתב בתיאום עם הרב ומקורביו, וקיבל את הסכמתו.
  • חכמים, סדרה בהוצאת בית מורשה, ספריית אלינר וידיעות ספרים. הסדרה עוסקת בניתוח דמויות התנאים ומשנתם, על פי סדר המשניות בפרקי אבות ומבקשת לקרוא בתורתם קריאת כיוון לתקופתנו. כרך א', העוסק בימי בית שני, יצא לאור בשנת 2006. כרך ב', "ימי יבנה עד מרד בר כוכבא", יצא לאור בשנת 2007. כרך ג', "ימי גליל", יצא לאור בשנת 2008. כרך ד', "ממשנה לתלמוד", יצא לאור בשנת 2011, כרך ה', "ראשית הישיבות בבל ובארץ ישראל", יצא לאור ב-2017.
  • אתנחתא - קריאות בפרשת השבוע (שני כרכים), יצא בשנת 2009 בהוצאת ידיעות ספרים. נערך מתוך הטור שלו בעיתון "הארץ".
  • ירמיהו - גורלו של חוזה, ידיעות ספרים, 2010
  • אסתר - קריאה במגילה - מביא מקורות היסטוריים מסביב למגילת אסתר ובונה את סיפור המגילה על פיהם. הוצאת ידיעות ספרים, 2011.
  • עושים סדר במשפחה - הגדה של פסח לילדים. הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
  • ישעיהו - כציפורים עפות, ביחד עם הרב יואל בן נון. הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
  • שמואל - בקודש חזיתיך, הוצאת ידיעות ספרים, 2014
  • שמונה נביאים - בעבותות אהבה, הוצאת ידיעות ספרים, 2016
  • תהילה - קריאה במזמורי תהילים, הוצאת ידיעות ספרים, 2017

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי יהודה לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל יוסף לאו
 
משה חיים לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי לאו-לביאישראל מאיר לאויהושע הגר-לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנימין לאו
 
משה חיים לאו
 
דוד לאו
 
משה הגר-לאו
 
עידית איצקוביץ


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ופרסומים של הרב לאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדי קיסר, נא להכיר: האחיין הדראג קווין של הרב הראשי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 במרץ 2009
  2. ^ צביקה קליין, בן דודו של הרב הראשי הוסמך לרב קונסרבטיבי, באתר nrg
  3. ^ מאחורי הקלעים - צוות 929, באתר מיזם 929 - תנ"ך ביחד
  4. ^ מקבלי תואר כבוד, באתר של אוניברסיטת בר-אילן
  5. ^ תמר רותם, מוכרחים לעצור, באתר הארץ
  6. ^ הרב בני לאו: "נתפלל שהרב אלישיב יסתלק מייסורי הגוף", סרוגים
  7. ^ הרב לאו: לא אמרתי שאני מתפלל שהרב אלישיב ימות, סרוגים
  8. ^ סטאטוס בדף הפייסבוק שלו
  9. ^ יאיר אטינגרהרב בני לאו נגד אגודת אפרת: "חסרת אחריות", באתר הארץ, 7 בינואר 2012
  10. ^ הרב בני לאו על נשות הכותל: התעטפות בטלית - מסורת עתיקה, באתר כיפה, 19 במאי 2013
  11. ^ יונתן אוריך, הרב לאו: להיאבק על הזכות להתפלל בהר הבית, באתר nrg‏, 16 בנובמבר 2014.
  12. ^ הרב בני לאו: נישואין אזרחיים - הכרח שהתעלמות ממנו אינה מתקבלת על הדעת, באתר כיפה, י"ח אב תשע"ו, 22/08/2016
  13. ^ משה ויסטוך, ‏מדוע השתתפתי בחתונת הומואים: הרב לאו מסביר, באתר כיפה, 21 בינואר, 2018