הכנסה בסיסית לכל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוקטובר 2013. פעילים חברתיים בעיר ברן בשווייץ שפכו 8 מליון מטבעות בכיכר העיר כביטוי לשמחתם על שעלה בידיהם לאסוף 125 אלף חתימות לצורך קיום משאל עם בנושא הכנסה בסיסית לכל

הכנסה בסיסית לכל Universal Basic Income היא שיטה כלכלית שמציעה "תשלום אחיד המשולם על ידי המדינה במועדים קצובים לכל אדם בוגר בחברה באופן שאינו תלוי במידת עושרו או עוניו[1]". במקום סעד או דירוגי מס ושאר תשלומים שאמורים להבטיח שאנשים לא ישקעו בעוני עמוק, בעיקר במדינות מפותחות, יש להבטיח שלכולם תהיה הכנסה מינימלית. כיוון שתוכניות הסעד בעולם המערבי נכשלו יש צורך לפשט ולהחליף אותן בתוכנית ישירה של הכנסה בסיסית לכל אזרח.

הכנסה בסיסית אמורה להיות משולמת בקביעות, במזומן ועל בסיס אישי לכל אשה, איש, ילד וילדה. היא אינה דורשת מבחני הכנסה וגם לא התחייבות לבצע עבודה כלשהי[2].

לרעיון ההכנסה הבסיסית שלוש מטרות עיקריות: הראשונה - להעניק לאנשים חופש ללא תנאי לחיים בעלי משמעות. השנייה - למגר את העוני וחוסר השוויון. והשלישית - לבטל את שיטות הסעד הקיימות כיום שהן מאוד לא יעילות, בירוקרטיות ומשפילות עבור הנזקקות והנזקקים להן[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון אינו חדש. הוגה הדעות תומאס פיין כתב בשנת 1797 כך: הצעתי היא לייצר קרן לאומית אשר תשלם לכל אדם בהגיעו לגיל 21 סכום של 15 ליש"ט. התשלום יהיה לכל, לעניים וגם לעשירים. גם הכלכלן ג'ון סטיוארט מיל תמך בתשלום לכל וכך גם הסופרת וירג'יניה וולף שכתבה: "כדי שאשה תכתוב ספרות יפה היא זקוקה לכסף ולחדר משלה". לצורך כך היא הציעה להעניק 500 לירות שטרלינג בשנה. מרטין לותר קינג אמר כי "הפתרון לעוני הוא בחיסולו הישיר באמצעות הכנסה מובטחת [4]." הכלכלן מילטון פרידמן כתב ב-1962 כי יש להחליף את "שק הסמרטוטים" של תוכניות הסעד בתוכנית פשוטה וכוללת של תוספות הכנסה בכסף מזומן. כך נספק מינימום הכרחי לכל הזקוקים, בלי צורך לבדוק מה הסיבה למצבם זה. זו תהיה מערכת יותר אנושית ויותר יעילה מזו הנהוגה כיום".

הכנסה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המעריכים כי במאה ה-21 מחשבים ימלאו את מקומם של בני אדם בתחומים רבים ולא יהיה צורך בכוח עבודה אנושי לביצוע מטלות יומיומיות. עקב כך צפויה אבטלה או מצב שבו אין קשר בין העיסוק של האנשים לבין ההכנסה שלהם[5]. התנהלות זו תחייב את המדינה למצוא מנגנונים חדשים לתגמול האזרחיות והאזרחים, מנגנונים שיתאימיו למציאות החדשה.

יישום הרעיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום הרעיון מחייב דיון ביעילותו ובהיתכנותו הכלכלית. כמו כן נדרש לבחון - מהי ההגדרה להכנסה 'בסיסית' ועל אלו צרכים עליה לענות? שאלה נוספת היא האם ההכנסה הבסיסית מבקשת להחליף תשלומים אחרים שהמדינה מעניקה לתושבים?[6]. תשובה אפשרית היא שהמודל יכול להחליף את קיצבאות הקיום כגון דמי מחלה או דמי אבטלה, וכן את הקיצבאות האוניברסליות כגון קצבת ילדים, לידה וזקנה. המודל אינו מהווה חלופה לקצבאות תפקוד המפצות אדם בעל צרכים מיוחדים כגון נכות, הזקוק להתאמות שונות לצורך הקיום היום יומי כמו סיעוד או אמצעי ניוד[7]. מובן שעל כל מדינה המבקשת ליישם את המודל מוטל לעצב אותו באופן המתאים לאופי הפעילות הכלכלית והחברתית בה.

דוגמה לטענה מצד המתנגדים: אין שוויון בין בני האדם. לכל אחד יש צרכים ייחודיים. אם כולם יקבלו הכנסה זהה בלי לעבוד תמורתה אז המערכת החברתית של ערבות הדדית תקרוס[8].

ניסויים בקנה מידה קטן במודל זה נערכו כבר בעבר בקנדה ובארצות הברית, וכן במדינות מתפתחות בהודו, דרום אמריקה ואפריקה[7]. בשווייץ הוצע פעמיים במסגרת משאל עם ליישם את המודל באופן נרחב, אולם בשתי הפעמים ההצעה נדחתה[9].

בפינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במארס 2016 פרסם המכון לביטוח חברתי בפינלנד דו"ח מקדים בנושא הכנסה בסיסית לכל. הדו"ח כולל מספר מודלים של הכנסה בסיסית, כולל בין השאר תשלום לכל ללא תנאי שיתבצע במקום תשלומי ההטבות הקיימות, תשלום חלקי ומס הכנסה שלילי. הוועדה ממליצה לאמץ מודל חלקי של הכנסה בסיסית לצורך ההתנסות הראשונית. מודל זה יאחד לדעת חברי הוועדה את מירב היתרונות המקיימים ביטחון סוציאלי בסיסי ולא יפגע ביתרונות שמושגים באמצעות רווח מעבודה. מומלץ לקיים ניסויים מסוגים שונים לבחינת המודל, חלקם בקנה-מידה לאומי וחלקם בקנה-מידה אזורי[10]. בינואר 2017 החל בפינלנד ניסוי הכולל כ-2000 אנשים שהוגרלו באופן רנדומלי מקרב האזרחים אשר קיבלו בעברם דמי אבטלה או קצבה אחרת מהמדינה. במסגרת הניסוי יקבלו משתתפיו סכום חודשי בילתי תלוי ופטור ממס בסך 560 יורו [11].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה כוונה של מנהלת המידע והמחקר של המוסד לביטוח לאומי בישראל לנסות ולהציע ניסוי במודל לבחינתו ביחס לאופי החברה הישראלי[7].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי המודל טוענים כי הפעלתו באמצעות הרחבת הגרעון או "הדפסת כסף" עשויה לגרום להשתוללות אינפלציונית, ומנגד - הפעלתו באמצעות הגדלת המיסוי על בעלי הכנסות תפגע ביכולת הצמיחה של המשק. ביקורת נוספת היא הפגיעה במוטיבציה לעבודה, וכן במוטיבציה של האזרחים להכשיר את עצמם לעבודה מקצועית ולהסתגל לשוק העבודה המשתנה במאה ה-21. טענה נוספת היא כי לא נבחנה היעילות של השקל השולי הניתן כמענק בילתי תלוי לכל אזרח - לעומת השקעות ממוקדות של אותו הכסף בצרכי משק שונים: תשתיות, חינוך, בריאות או רווחה[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]