קלדיסטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קלדיסטיקהיוונית: κλάδος, קלדוס - סניף, ענף) היא שיטה לסיסטמטיקה פילוגנטית שנוצרה במחצית השנייה של המאה ה-20 ומהווה תחום שלם בביולוגיה האבולוציונית. השיטה הוצגה לראשונה בידי הזואולוג והביולוג הגרמני וילי הניג בספרו "סיסטמטיקה פילוגנטית" (Phylogenetic Systematics), בשנת 1966.

השיטה שואפת לשקף את הסתעפות המינים מאבות קדמונים, ומסקנותיה שונות לעתים ממסקנות הטקסונומיה המסורתית. יחידת מיון בשיטה זו מכונה קלייד (ענף).

הקלדיסטיקה מבוססת על הרעיון לפיו ניתן להסיק מתכונות משותפות של אורגניזמים שאינן נמצאות באורגניזמים אחרים, את קיומו של אב קדמון משותף לאורגניזמים בהם מתקיימות התכונות הללו. ככל שישנן יותר תכונות משותפות כך האב הקדמון קרוב יותר לאורגניזמים החולקים תכונות אלו.

יישומים של שיטות הסיווג והטרמינולוגיה של הקלדיסטיקה, יושמו בהצלחה גם בתחומים רחוקים כמו למשל ניתוח היחסים בין כתבי היד ששרדו מסיפורי קנטרברי של צ'וסר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלדיסטיקה בוויקישיתוף
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.