קלמנס הארבעה עשר

קלמנס הארבעה עשר
Clemens XIV
	קלמנס הארבעה עשר
לידה	31 באוקטובר 1705; סנטארכאנג'לו די רומאניה, מדינת האפיפיור
פטירה	22 בספטמבר 1774 (בגיל 68); רומא, מדינת האפיפיור
מקום קבורה
שם לידה	Giovanni Vincenzo Antonio Ganganelli
מדינה	מדינת האפיפיור
	19 במאי 1769 – 22 בספטמבר 1774; (5 שנים)
	→ קלמנס השלושה עשר פיוס השישי ←

האפיפיור קלמנס הארבעה עשר (בלטינית: Clemens XIV‏; 31 באוקטובר 1705 – 22 בספטמבר 1774) נולד כג'וֹבַאנִי וִינְצֶ'נְצוֹ אַנְטוֹניוֹ גַנְגַנֶלֶי (באיטלקית: Giovanni Vincenzo Antonio Ganganelli) היה אפיפיור מ-19 במאי 1769 עד מותו.

חייו עד מינויו לאפיפיור

ג'ובאני גנגנלי נולד ב-1705 בעיירה סנטארכאנג'לו די רומאניה (Santarcangelo di Romagna) שליד העיר רימיני שבמחוז אמיליה-רומאניה (כיום באיטליה, אז במדינת האפיפיור). את השכלתו רכש בבית הספר של הישועים ברימיני ובבית הספר של הפיאריסטים באורבינו. ב-1724, בגיל 19, התקבל למסדר הפרנציסקנים תחת השם לורנצו פרנצ'סקו (Lorenzo Francesco).^[1] ב-1741 מונה לתפקיד definitor generalis של המסדר. גנגנלי התיידד עם האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר (1758-1740). ב-1758 מינה אותו אפיפיור זה לחקור את נושא עלילות הדם ההיסטוריות שכוונו כנגד יהודים, והוא מצא כי הן שקריות.^[2] ב-1759 מינה אותו האפיפיור קלמנס השלושה עשר (1769-1758) לקרדינל, על פי דרישתו של לורנצו ריצ'י, ראש מסדר הישועים.

כאשר האפיפיור קלמנס השלושה עשר מת ב-2 בפברואר 1769 נמנה גנגנלי בן ה-63 עם המועמדים לרשת אותו. הקונקלווה, המועצה שבה חברים כל הקרדינלים, שנועדה לבחור את היורש, התכנסה ב-15 בפברואר, אם כי מתוך 57 הקרדינלים השתתפו רק 46 קרדינלים, בהם גם גנגנלי, שהיה הקרדינל היחיד שהשתייך למסדר הפרנציסקנים. הקונקלווה לא הצליחה להגיע להחלטה במשך ארבעה חודשים. במאי הצטרפו אליה שאר הקרדינלים.

בתהליך קבלת ההחלטה הפעילו שגרירים של מלכים קתולים לחצים על הקרדינלים. במהלך כהונתו של האפיפיור הקודם הגיעה התנגדות מלכי אירופה לפעילות מסדר הישועים לשיאה. וחלקם, כדוגמת פורטוגל וצרפת, אף אסר על פעילות המסדר בשטח ממלכתם או במושבות בשלטונם מעבר לים. השגרירים לחצו למנות אפיפיור שיפעל לפירוק מוחלט של המסדר. חלק מהלחצים היו מעודנים. הקיסר יוזף השני (1790-1765) ואחיו, הדוכס הגדול של טוסקנה, הגיעו לביקור פתאומי חסר תקדים בקונקלווה, לכאורה "בעילום שם". על מנת להכניס את האורחים המכובדים היה צריך לשבור את החותמות של הדלתות, והאוסטרים סקרו את האולם ואת תהליכי הבחירה בעניין רב וארגנו לקרדינלים סעודה מפוארת.^[3] הקרדינלים התחלקו לשתי סיעות. סיעה אחת שכונתה "קרדינלים של חצר המלכות" תמכה בפירוק מסדר הישועים והתעמתה עם הסיעה המצטמקת של תומכי הישועים שכונתה "קנאים" (באיטלקית Zelanti), שהתאפיינה בהתנגדות לחילוניות המתפשטת של עידן האורות.

לאטיין פרנסואה דה שואזל, השר לענייני חוץ של לואי החמישה עשר, מלך צרפת, היה ניסיון קודם ברומא כשגריר צרפת בשנים 1753–1757. דה שואזל נחשב אחד הדיפלומטים המוכשרים באירופה בתקופה זו. "כאשר אתה רוצה לבקש טובה מהאפיפיור", כך כתב, "ואתה נחוש לקבלה, יש לבקש שתי טובות". ההצעה של דה שואזל, אותה הציע לשאר השגרירים הייתה שהם ידרשו, בנוסף לנושא הישועים, תביעות טריטוריאליות על שטחים המוגדרים כנחלת פטרוס הקדוש (Patrimonium Sancti Petri), כלומר שטחים ממדינת האפיפיור. צרפת תבעה את השליטה על אביניון ועל קונטה ונסן (Comtat Venaissin, כיום חלק ממחוז ווקלוז) ספרד תבעה ריבונות על הדוכסויות של בנוונטו ופונטקורבו, ממלכת נאפולי על הרחבת השטחים הקרובים למדינת האפיפיור, ואוסטריה דרשה פתרון לבעיית פארמה ופיאצ'נזה, שגרמה למחלוקת דיפלומטית קשה עם האפיפיור קלמנס השלושה עשר. הרעיון מאחורי הבקשה הכפולה היה לאלץ את האפיפיור הנבחר לבחור בין פירוק מסדר הישועים לבין איבוד שטחים נרחבים מממלכתו. ההנחה של דה שואזל הייתה שבמצב זה יעדיף האפיפיור לפרק את מסדר הישועים, אבל גם במקרה שהאפיפיור היה בוחר באופציה השנייה היו המדינות שפעלו לפירוק המסדר זוכות לכל הפחות בהרחבת שטחן.

הקרדינל גנגנלי נבחר לאפיפיור ב-19 במאי 1769 בעיקר הודות לתמיכתם של המלכים מבית בורבון, שציפו שיפעל לפרק את מסדר הישועים. הוא בחר בשם "קלמנס הארבעה עשר".

שלטונו כאפיפיור

מתחילת כהונתו פעל קלמנס הארבעה עשר ליישר את ההדורים עם המלכים הקתולים, לאחר המחלוקות הקשות שנתגלעו בינם לבין הכס הקדוש בתקופת כהונתו של האפיפיור הקודם. כך, למשל, הוא מינה מחדש שגריר מטעמו בפורטוגל ומינה פורטוגזי לקרדינל. הוא אומנם ויתר על התביעה הטריטוריאלית על פארמה, אבל קיבל בחזרה לשלטונו את אזור אביניון בצרפת ואת דוכסות בנוונטו. ככלל, הצליח קלמנס הארבעה עשר להשתית את היחסים בין השלטונות החילוניים (קרי, המלכים הקתולים האבסולוטיים) והשלטונות הרוחניים (קרי, הכנסייה הקתולית) במדינות הקתוליות על פסים ידידותיים יותר.

כפי שציפו ממנו פעל קלמנס הארבעה עשר לפירוק מסדר הישועים. הצו לפירוק המסדר נכתב בנובמבר 1772, ונחתם ביולי שנה אחר כך. ב-21 ביולי 1773 פרסם קלמנס את הבריף (איגרת אפיפיורית קצרה) "Dominus ac Redemptor Noster" (בלטינית: "אדוננו וגואלנו") ובה הורה על ביטול מסדר הישועים.^[4] עם פרסום הבריף, התפרקו קהילות הישועים, הספריות שלהם הוחרמו, רכושם נבזז ומנהיגם, לורנצו ריצ'י, הושם בכלא ומת שם. ארבעים ואחת שנים אחר כך, ב-7 באוגוסט 1814, פרסם האפיפיור פיוס השביעי את הבולה "Sollicitudo Omnium Ecclesiarum" ("דאגת כל הכנסיות") שבה החזיר את מסדר הישועים לפעולה.

ההחלטה על פירוק מסדר הישועים השחירה את דמותו של קלמנס הארבעה עשר בעיני המאמינים הקתולים של סוף המאה ה-19, תקופה שבה חזר המסדר לפעול. עם זאת, לא כל הקתולים מגנים פעולה זו. כך למשל האנציקלופדיה הקתולית תמכה בפעולה זו כ"מוצדקת ביותר".

גם קלמנס הארבעה עשר עצמו חשש מתוצאות החלטתו. מסופר כי בעת שבא הרוזן פלורידה בלנקה לברך אותו על החלטתו לפרק את המסדר ענה קלמנס הארבעה עשר בחיוך עצוב "חתמתי על גזר דין המוות שלי, אך נשמעתי לצו מצפוני". זמן קצר לאחר פרסום הבריף, חלה קלמנס בן ה-69 שנהנה עד אז מבריאות טובה יחסית במחלה קשה שגרמה לו קשיי נשימה והוא סבל מייסורים קשים. החשד המיידי היה כי קלמנס הארבע העשר הורעל, אך מעולם לא הוכחה האשמה זו. מצבו הבריאותי הלך והתדרדר עד שמת בייסורים ב-22 בספטמבר 1774.

קיימות הערכות שונות מאוד לגבי תקופת שלטונו. ההחלטה לפרק את מסדר הישועים עוררה שנים אחר כך ביקורת עזה כלפיו. מעבר לכך, יש המשבחים את מאמציו לפייס את הממלכות הקתוליות,^[5] ואת הדרך בה ניהל את מדינת האפיפיור, ולעומתם הסיעה בכנסייה הקתולית המכונה אולטרה-מונטניזם המאמינה בעליונותו של האפיפיור על כל אדם אחר (חילוני או דתי) ביקרה את פייסנותו כלפי השלטון החילוני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלמנס הארבעה עשר בוויקישיתוף

הערך על קלמנס הארבעה עשר מהדורת האנציקלופדיה הקתולית משנת 1913
מתוך ספרה של ולרי פירי, 1965. "הכתר המשולש: תיאור הקונקלאוות האפיפיוריות מהמאה החמש עשרה עד ימינו", Spring Books, לונדון
קלמנס הארבעה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קלמנס הארבעה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ מסיבה זו מופיע שמו במקומות רבים לפני שהיה אפיפיור כלורנצו גנגנלי
^ [1] הדו"ח של גנגנלי
^ פירי במאמר מ-1965 עמ' 269
^ נוסח הבריף
^ למשל האנציקלופדיה הקתולית

[1] מסיבה זו מופיע שמו במקומות רבים לפני שהיה אפיפיור כלורנצו גנגנלי

[2] [1] הדו"ח של גנגנלי

[3] פירי במאמר מ-1965 עמ' 269

[4] נוסח הבריף

[5] למשל האנציקלופדיה הקתולית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

רשימת האפיפיורים
האלף הראשון
המאה ה-1	פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105)
המאה ה-2	אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199)
המאה ה-3	זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304)
המאה ה-4	מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון ( 399–401)
המאה ה-5	אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514)
המאה ה-6	הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604)
המאה ה-7	סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701)
המאה ה-8	יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816)
המאה ה-9	סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900)
המאה ה-10	בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור,963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003)
האלף השני
המאה ה-11	יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118)
המאה ה-12	גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216)
המאה ה-13	הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303)
המאה ה-14	בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404)
המאה ה-15	אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503)
המאה ה-16	פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605)
המאה ה-17	לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700)
המאה ה-18	קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799)
המאה ה-19	פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903)
המאה ה-20	פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005)
האלף השלישי
המאה ה-21	בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן)