קאראווג'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קראווג'ו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קאראווג'ו
Michelangelo Merisi da Caravaggio
Bild-Ottavio Leoni, Caravaggio.jpg
דיוקן של קאראווג'יו מעשה ידי אוטביו לאוני משנת 1621
לידה 29 בספטמבר 1571
מילאנו, דוכסות מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1610 (בגיל 38)
פורטו ארקול, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michelangelo Merisi עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Simone Peterzano עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על פטר פאול רובנס
רמברנדט
חוסה דה ריברה
ג'ובאני לורנצו ברניני
יצירות ידועות Supper at Emmaus, Amor Vincit Omnia, מדוזה, Basket of Fruit, מגדת העתידות, The Seven Works of Mercy, בכחוס החולה, בכחוס, Annunciation עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ואיטלקית: Michelangelo Merisi da Caravaggio;‏ 29 בספטמבר 1571 - 18 ביולי 1610), הקרוי לרוב בקיצור קאראווג'ו על שם עיירה במחוז ברגמו שבאיטליה, היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס שהרבה לצייר ציורים ריאליסטיים של סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצרים שצוירו בדמות אנשים יומיומיים (למורת רוחה של הכנסייה). הציורים שלו נודעו בשל המבט המפוכח והאפל שלהם על טבע האדם, תוך שימוש דרמטי בהצללה. הוא נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שהתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו, בעיקר בזכות שימושו במשחקי אור וצל (קיארוסקורו), וזכה עוד במהלך חייו להכרה כאחד מגדולי הציירים האיטלקיים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאראווג'ו נולד במילאנו בשנת 1571. הוא עזב עם משפחתו את העיר בעקבות השתוללות מגפת הדבר (מחלה), והם עברו לעיירה קאראווג'ו, שהצייר אימץ את שמה. למשפחה היו קשרים עם מספר משפחות אצולה באזור, בהן בית ספורצה ומשפחת קולונה. הקשרים הללו השפיעו באופן משמעותי על נסיבות חייו[1].

קאראווג'ו החל לשמש כשוליה לצייר המילנזי סימון פצראנו, שהצהיר כי היה תלמיד של הצייר טיציאן, בשנת 1584. באותה השנה נפטרה אמו. באותן השנים נחשף קארוואג'ו ליצירות של אמנים כמו ג'ורג'ונה וטיציאן, כמו גם ליצירתו הנודעת של לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה.

בשנת 1592 עבר לרומא לאחר הסתבכות עם החוק, שם החל לעבוד בבית המלאכה של הצייר ג'וזפה סזרי. באותה העת גבר הביקוש לציורים שיעטרו כנסיות וארמונות, ויצירותיו של קאראווג'ו הציעו מבע חדש של נטורליזם (אמנות), ששילב התבוננות מקרוב והתחקות מדויקת אחר הפרטים הקטנים ביותר, יחד עם שימוש דרמטי באור והצללה (המכונה קיארוסקורו). בין יצירותיו המפורסמות מאותה העת ניתן למנות את נער עם סל פירות (קאראווג'ו) ואת בכחוס החולה.

קאראווג'ו עזב את סזרי לאחר שככל הנראה התגלעו בין השניים חילוקי דעות[2] ויצא לדרך עצמאית. בתקופה הזו קשר קשרים חשובים עם אמנים שונים, בהם מריו מיניטי הסיציליאני, ששימש מודל לציורים של קאראווג'ו ואף סייע לו בהמשך להשיג עבודה. בתקופה הזאת קארוואג'ו, שנודע בשל מזגו החם ונטייתו להשתתף בקטטות, החל להיות מעורב בקטטות רחוב ברומא.

בשנת 1594 צייר את הציור מגדת העתידות (קאראווג'ו) שקנה לו פרסום רב, ובו נערה צועניה הקוראת בכף ידו של בחור צעיר, ושנתיים לאחר מכן צייר עבור פטרונו, הקרדינל דל מונטה, את הציור בכחוס (קאראווג'ו), המוצגת בגלריית אופיצי בפירנצה. כמו כן צייר באותה התקופה יצירות בעלות גוון דתי, עם תיאור דרמטי של סצינות הלקוחות מחיי היומיום.

בשנת 1599 קאראווג'ו נשכר לצייר שני ציורים שיעטרו את קפלת קונטרלי בכנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי. הציורים "המרטיריות של מתי הקדוש" ו"הייעוד של מתי הקדוש" הוצגו לקהל הרחב ב-1600 והפכו לסנסציה במהרה, ומכאן ואילך לא היה צריך לדאוג ולהתאמץ להשיג עבודות ופטרונים. ציור מפורסם נוסף מאותה התקופה הוא מאסרו של ישו (קאראווג'ו). הדעות בקרב האמנים בני תקופתו והקהל הרחב לגבי הצייר המפורסם היו חלוקות, ויש שטענו כי כי הריאליזם שלו גולש עד לכדי וולגריות, וכי יצירתו גובלת בחילול קודש.

בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, היה מעורב בקטטה שגרמה למותו של צעיר ממחוז אומבריה בשם רנוציו טומאסוני, כשנסיבות האירוע המדויקות אינן ברורות. כתוצאה מהקטטה הקטלנית נאלץ קאראווג'ו לעזוב את העיר וברח לעיר נאפולי, כשהוא נעזר בקשרי משפחתו עם משפחות האצולה כדי למצוא מחסה ולהשיג עבודות נוספות. לאחר מספר חודשים, על אף הצלחתו, עבר למלטה. הוא המשיך לצייר אך הסתבך שוב בקטטה אלימה בשנת 1608. הוא נאסר, אך הצליח לברוח[3].

משם המשיך קאראווג'ו לסיציליה, שם התאחד עם חברו הוותיק מאריו מיניטי והמשיך לקבל עבודות, כאשר סגנונו נעשה אפל יותר וציוריו כללו דמויות מעוררות רחמים בתוך שטחים גדולים של אפילה. כמו כן, לפי דיווחים מאותה תקופה, התנהגותו של הצייר נעשתה יותר ויותר מוזרה וקיצונית. בין היתר נטען כי נהג לישון חמוש בנשק, ושקרע את אחד מציוריו בחרב לאחר שקיבל עליו ביקורת.

בקיץ 1609 חזר קאראווג'ו לנאפולי לאחר שהסתבך עם מספר אנשים, ושב לחסותה של משפחת קולונה, בתקווה להשיג בשלב מאוחר יותר חנינה מהאפיפיור ולחזור לרומא, שם צייר מספר יצירות והסתבך במספר קטטות.

סיבת מותו של קאראוואג'ו ב-1610 היא נושא לוויכוח, כשיש הטוענים שמת ממחלה[4] ואחרים הטוענים כי נרצח בידי יריבים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של קאראווג'ו, חלוץ הבארוק, מאופיינת בריאליזם מפורט וחריף, בבחירת מודלים לא-שגרתיים, במשחקי אור וצל (קיארוסקורו) ובחוש מדויק לצבע והעמדה. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור, על מנת ליצור דרמטיות רבה בסצנה המצוירת. דוגמאות בולטות לכך ניתן לראות בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש".

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים רבים הושפעו ממנו, ובהם קבוצת ציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד, שנסעה ללמוד ברומא בראשית המאה ה-17 והושפעה ממנו עד כדי כך שחבריה כונו "הקרוואג'יסטים של אוטרכט". בשנות העשרים של המאה ה-17 ציירים כהנדריק טר בריכן, חריט ואן הונתורסט ואנדריאס בות ציירו רבות בסגנונו של קאראווג'ו. השפעתו ניכרת גם בעבודותיהם של רובנס, ורמיר, רמברנדט, חוסה דה ריברה, ג'ובאני לורנצו ברניני וולסקס.

אף בזמנים המודרניים, ציירים כאוד נרדרום הנורווגי וטיבור סרנוס הרומני הודו כי הם מנסים לחקות את קאראווג'ו בלבוש עדכני. מעטים הם הציירים שהשפיעו על פני תקופה ארוכה כל כך של אמנות הציור כמו קאראווג'ו.

בשנים האחרונות חקרו מבקרי אמנות ואנשי אקדמיה את מוטיב ההומוארוטיקה ביצירותיו של קאראווג'יו, ויש המשערים שקיים אורח חיים הומוסקסואלי.

מציוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

]]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paris Art Studies, Caravaggio 1571 - 1610, parisartstudies.com, ‏2009
  2. ^ Hibbard, Howard (1983). Caravaggio. London: Thames and Hudson. pp. 85–86. ISBN 0500274916.
  3. ^ .Sammut,E, "Caravaggio in Malta", ‏1949
  4. ^ Laura Geggel, Renaissance Master Caravaggio Didn't Die of Syphillis, but of Sepsis, Live Science, ‏September 28, 2018