קראסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר

פרמטרי חובה [ שנת אוכלוסייה ] חסרים

קראסקו
Cherasco

Cherasco-Stemma.png

שער בֵּ‏ל-וֶ‏רְדֶ‏ה
מדינה איטליהFlag of Italy.svg  איטליה
מחוז פיימונטהFlag of Piedmont.svg  פיימונטה
נפה קונאו
שטח 81.2 קמ"ר
גובה 288 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

7,624
94 נפש לקמ"ר
קואורדינטות 44°39′N 7°52′E / 44.650°N 7.867°E / 44.650; 7.867קואורדינטות: 44°39′N 7°52′E / 44.650°N 7.867°E / 44.650; 7.867
אזור זמן UTC +1
http://www.comune.bovezzo.bs.it

קראסקואיטלקית: Cherasco) היא עיר בפרובינציית קונאו שבחבל פיימונטה, 50 ק"מ דרום-מזרח מטורינו ו-40 ק"מ צפון-מזרח לקונאו. אוכלוסייתה הגיעה בסוף 2004 ל-7,624 נפש. בעיר יש מוזיאון על שם ג'ובאני בטיסטה אדריאני (Giovanni Battista Adriani) בארמון "סלמטוריס" (Salmatoris), בו מוצגות תערוכות אמנות חשובות. בעיר הייתה קהילה יהודית קטנה, יוצאת צרפת שעסקה בתעשיית המשי של העיר.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוקמה בשנת 1243 לפי יוזמתו של מנפרדי לנצ'ה (Manfredi Lancia) שהשתייך לצועריו של הנסיך לבית אלרמיצ'י (Aleramici). בתקופת האימפריה הרומית הייתה במקום מצודה בשם "קלרסקום" (Clerascum), לידה החליט הצוער לייסד את העיר. העיר עברה במהרה לשליטה של קארלו ד'אנג'ו (Carlo d'Angiò), בחסות של גיבלינה (ghibellina) יחד עם הערים אסטי, אלבה וקיירי. בשנת 1347 היא עברה לשליטת בית סבויה.

משנת 1559 עברה על העיר תקופה של פריחה. מסביב לעיר נבנתה חומה. כאשר היו מהומות בפיימונטה, העיר הזמינה את חצר הדוכס להתאכסן בה. אז גם נבנה ה"שער בלה-ורדה", סמל העיר. בשנת 1631 נחתם בעיר הסכם שלום בין נסיכות בית סבויה, ג'וליו מזרינו האימפריה הרומית הקדושה, מנטובה וספרד אליהם הצטרפו השליטים לבית מונפראטו"ולבית גונזגה.

בשנת 1796 נכנס נפוליאון בונפרטה לעיר וחתם על שביתת נשק עם המפקד הפיימונטזי של העיר. בעקבותיה נחתם הסכם שלום בפריז.

צעדה במדי סרדיניה

יהדות קראסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העיר מצוי הגטו הקטן של העיר, גטו שלא מנה יותר מעשרים וחמש משפחות. מספר זה מקורו ממסמך בו נרשם כי בהתאם למכסה שהוטלה על העיר לאספקת שמיכות לצבא נפוליאון: כל משפחה התבקשה לתת שמיכה אחת. בספרים נרשם כי היהודים נתנו 25 שמיכות. הגטו נוסד בשנת 1730 והוא מצוי בין הרחובות "מרקוני" ( Marconi) ו"ויטוריו אמנואלה". ברחוב האחרון, במספר 48, הייתה אחת הכניסות לגטו. מאז המאה ה-16 יש יהודים בעיר. בשנת 1547 הגיע לעיר בנקאי בשם דבנדטי (Debenedetti) והקים בה מוסד למתן הלוואות. אחריו הגיעו פליטים מצרפת שמצאו בעיר מקום נוח למגורים. הם עסקו בטקסטיל - בעיקר בתעשיית המשי - ובקרמיקה. מספרם הגיע ל-100.

בית הכנסת היהודי הוא בבעלות פרטית. אפשר לתאם את הביקור בו עם קהילת יהודי טורינו. בית הכנסת הוקם במקום זה בשנת 1797. יש להניח כי קודם היה במקום אחר. ארון הקודש והתיבה המתומנת הם מהמאה ה-18. בבית הכנסת עדין מפוזרים ספרי תפילה. ליד אולם התפילה יש חדרון קטן ובו ספסלים ושולחנות לימוד. החדרון שימש את ילדי הקהילה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיר כמה ערים תאומות:

התפתחות האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]