קרלוס רויטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרלוס רויטמן
Carlos Reutemann
רויטמן (1981)
רויטמן (1981)
לידה 12 באפריל 1942 (בן 78)
סנטה פה, ארגנטינה
לאום ארגנטינהארגנטינה ארגנטינאי
קריירת פורמולה 1
מרוצים 146
ניצחונות 12
פודיומים 45
נקודות בקריירה 298 (310)
זינוקים מפול פוזישן 6
הקפות מהירות 6
קבוצות ברבהאם, פרארי, לוטוס, ויליאמס

קרלוס רויטמן ב (ספרדית: Carlos Reutemann, נולד ב-12 באפריל 1942) הוא נהג מרוצים ארגנטינאי, שהתחרה באליפות הפורמולה 1 בין השנים 1972-1982. לאחר הפרישה פנה לפולטיקה והפך לנציג המפלגה החוסטיסיאליסטית ולמושל מחוז סנטה פה, ארגנטינה ואף שקל התמודדות למשרת נשיא ארגנטינה.

במהלך שנתויו כנהג צבר 12 ניצחונות במרוצי גרנד פרי. בעונת 1981 היה קרוב לזכייה בתואר, אך הפסיד אותו במרוץ העונה אותה סיים כסגנו של נלסון פיקה.

קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רויטמן נולד בארגנטינה לאב מקומי ולאם איטלקיה. בשנת 1965 החל להתחרות בקטגוריית מכוניות הסאלון. בהמשך התחרה בקטגוריות הטורינג והפורמולה 2 המקומיות. בשנת 1970 עבר לאירופה והתחרה עם קבוצת ברבהאם באליפות הפורמולה 2 האירופאית. את העונה הראשונה סיים במקום הרביעי ובעונתו השנייה סיים כסגנו של רוני פיטרסן. הישגיו משכו את תומת ליבו של יוכן רינדט. ברני אקלטסון, מנהל קבוצת ברבהאם, התחים אותו כנהג בקבוצה לקראת עונת 1972 לצידו של גרהאם היל. בגרנד פרי ארגנטינה, מרוץ הבכורה שלו בקבוצה, מול הקהל הביתי השיג את הפול פוזישן. במרוץ עצמו סיים במקום השביעי לאחר שנאלץ להיכנס להחלפת הצמיגים הרכים במהלך המרוץ. הנקודות היחידות בעונה הושגו בגרנד פרי קנדה, אותו סיים במקום הרביעי.

בעונת 1973 הגיע פעמיים לפודיום וסיים במקום השביעי באליפות הנהגים. הוא היה קרוב לנצח את מרוץ הפתיחה של עונת 1974, אך חישוב לא נכון של כמות הדלק הותירה אותו עם מיכל ריק שתי הקפות לסיום המרוץ. הניצחון הראשון בקריירה הושג בגרנד פרי דרום אפריקה ובהמשך העונה השיג עוד ניצחונות באוסטריה ובארצות הברית. פרישות רבות במהלך העונה ואי יציבות בתוצאות הובילו אותו לסיים במקום השישי בדירוג. מגמת השיפור נמשכה גם בעונה הבאה בה השיג חמישה פודיומים, כולל ניצחון בגרמניה.

ברבהאם החליפה את מנועי פורד במנועים של אלפא רומיאו בעונת 1976. המנוע החדש סבל מחוסר אמינות ואילץ את רויטמן לפרוש בשבעה מרוצים מתוך השנים עשר הראשונים. בעקבות התוצאות ביקש להשתחרר מחוזהו בקבוצה ולחתום בקבוצת פרארי, כמחליפו של ניקי לאודה, שנפצע בתאונה קשה בגרנד פרי גרמניה. הוא הספיק להתחרות במרוץ אחד עבור הקבוצה לפני שלאודה, שהחלים בקצב מהיר, חזר לקבוצה. בשלושת המרוצים האחרונים של העונה לא התחרה.

בעונת 1977 נשאר בקבוצת פרארי לצידו של לאודה, במקומו של קליי רגזוני. הוא סיים שלישי בארגנטינה, ניצח בברזיל ולקח את ההובלה באליפות. בהמשך העונה לאודה שב ותפס את מקומו כנהג המוביל של הקבוצה ובסיומה זכה באליפות השנייה, בעוד רויטמן סיים במקום הרביעי. המעבר של לאודה לברבהאם הפך את רויטמן לנהג המוביל של פרארי בעונת 1978 לצידו של ז'יל וילנב. למרות ניצחונות בברזיל, בריטניה ופעמיים בארצות הברית סיים את העונה רק במקום השלישי אחרי צמד נהגי לוטוס.

רוני פטרסון, נהגה של קבוצת לוטוס, מצא את מותו לקראת סוף עונת 1978. רויטמן החליט לעזוב את פרארי ולתפוס את מקומו של פטרסון. את העונה החל בצורה טובה עם שני פודיומים: מקום שני בארגנטינה ומקום שלישי בברזיל. בהמשך השיג שני פודיומים נוספים, אך בשמונת המרוצים האחרונים של העונה לא צבר נקודות ובסיומה דורג רק שביעי.

המעבר לקבוצת ויליאמס בעונת 1980 העניק לרויטמן מכונית תחרותית. אחרי פתיחה חלשה בארבעת המרוצים הראשונים בעונה הואהגיע שמונה פעמים לפודיום, כולל בגרנד פרי מונקו. יחד עם אלן ג'ונס, בן זוגו לקבוצה שזכה באליפות הנהגים, היה שותף לזכייה הראשונה של ויליאמס באליפות היצרנים. היחסים בין רויטמן לג'ונס התערערו בעונה לאחר מכן, לאחר שרויטמן סירב להוראות קבוצתיות ולא איפשר לג'ונס לנצח את גרנד פרי ברזיל. ג'ונס לא סלח על המעשה, גם לא לאחר שרויטמן איפשר לו לנצח את גנרד פרי מערב ארצות הברית. בגרנד פרי גרמניה דורג רויטמן במקום השלישי, אך במרוץ עצמו נאלץ להתחרות עם המכונית השלישית של הקבוצה, בעוד ג'ונס שמכוניתו התקלקלה, התחרה עם המכונית שלו. המרוץ עצמו הסתיים עבור רויטמן בפרישה בהקפה ה-27. לאורך העונה צבר יותר נקודות מג'ונס ולפני המרוץ האחרון בעונה דורג בראש הטבלה, נקודה אחת לפני נלסון פיקה. את הקרב המשולש על התואר השלים ז'אק לאפייט.

רויטמן זכה בפול פוזישן, כשחריו ג'ונס. פיקה דורג רק במקום הרביעי. ג'ונס, שנשבע לא לסייע לרויטמן, עקף אותו כבר בהקפה הראשונה. בהקפה ה-17, במהלך מאבק על המקום ה-17, פיקה היה קרוב לפגיעה בחלקה האחורי של מכוניתו של רויטמן. בלימה מוקדמת של רויטמן אפשרה לפיקה לעקוף אותו. הקפה לאחר מכן עקף אותו גם מריו אנדרטי. בעיות בתיבת ההילוכים שהחלו בהקפה ה-22 הובילו לאיבוד מקומות נוספים. את המרוץ סיים במקום השמיני, ללא נקודות. פיקה סיים חמישי וזכה באליפות בפער של נקודה אחת.

בעונת 1982 המשיך להתחרות בויליאמס. מלחמת פוקלנד גרמה למתח בין ארגנטינה לבריטניה ורויטמן החליט לפרוש מהקבוצה הבריטית לאחר המרוץ בברזיל, שהיה המרוץ השני בעונה.

מרוצים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 התחרה, יחד עם טים שנקן, במרוץ 24 השעות של לה מאן עבור קבוצת פרארי. השניים נאלצו לפרוש במהלך השעה ה-12 של המרוץ בשל בעיות במנוע.

במהלך עונת 1980 קיבל רויטמן פנייה מפיאט להתחרות עבורה במרוץ הבכורה של ראלי ארגנטינה. הוא התחרה עם פיאט 131 וסיים במקום השלישי. בשנת 1985 חזר להתחרות באותו המרוץ, הפעם עם פז'ו 205. גם במרוץ זה הגיע למקום השלישי.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של רויטמן הביאה את המפלגה החוסטיסיאליסטית להציע לו להתמודד על משרת מושל פרובינציית סנטה פה. הוא ניצח בבחירות וכיהן בתפקיד במשך ארבע שנים (1991–1995). החוק בארגנטינה לא מאפשרת למושל מכהן להתמודד על כהונה חוזרת, אך כעבור ארבע שנים נבחר שוב לתפקיד (1999–2003). בתקופת כהונתו השנייה הפך לפוליטיקאי בולט בארגנטינה.

באותו הזמן התמודדה המדינה עם מיתון שהחל ב-1999, שהלך והחריף עד למהומות שפרצו ב-2001. תחת הנהגתו של רויטמן נהגה הפרובינציה במדיניות פיסקלית שמרנית. המשכורות והפנסיות של עובדי השירות הציבורי הוקפאו באמצעות חוקי חירום. הפרובינציה הייתה בין היחידות שלא הנפיקו אגרות חוב ובשל כך לא נכנסה לחובות כבדים. אחרי התפטרותו של פרננדו דה לה רואה, נשיא ארגנטינה, ב-2001 רויטמן סירב להצעות להתמודד על התפקיד. בשנת 2003 התמודד בבחירות הארציות וזכה במושב בסנאט הארגנטינאי. בבחירות בשנת 2005 בחר שלא להיות מעורב באופן בולט. לאחר שמפלגתו הפסידה למועמד של המפלגה הסוציאליסטית, בפעם הראשונה בתולדות הפרובינציה, האשימו רבים במפלגה את רויטמן בכך שלא התאמץ מספיק לטובת המפלגה. בשנת 2007 דחה אפשרות להתמודדות נוספת. הוא שב ונבחר לסנאט בשנת 2009 וב-2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרלוס רויטמן בוויקישיתוף