ראי אדמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ ... לֹא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד ...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

"ראי אדמה" בכתב ידו של טשרניחובסקי

רְאִי, אֲדָמָה הוא שיר מחאה וקינה שנכתב על ידי המשורר שאול טשרניחובסקי בשנת תרצ"ח 1938, בשיאם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ומבצעי הקמת יישובי חומה ומגדל. השיר מבכה את מותם של אנשי היישוב במהלך המאורעות והמבצעים.

השיר נתן את שמו לספר השירים האחרון שפרסם טשרניחובסקי בחייו, ויצא לאור בשנת 1940.[1]

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר עשה שימוש באמצעים ספרותיים מגוונים לתיאור האבדן. המוטיב המשמעותי ביותר בשיר הוא השימוש האירוני באדמה, כמצמיחה חיים חדשים מצד אחד, וכביכול בולעת מתים בקבורה מאידך. השיר משקף התחבטות בין ההקרבה לבין השכול שהוא אחד מתוצאותיה; מחד המוות בחזית הקרב נתפס לרוב כגבורה ומאידך אבדן החיים לצורך המלחמה נתפס כבזבוז.

השיר מתחיל במילים:

"רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ…לֹא עוֹד
פְּנִּינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה."

כביכול מדובר על חקלאות וזריעה.

ובהמשכו מפורטת ההטמנה של גופות החללים שאיכותם ותרומתם לחברה תחסר ללא תחליף:

"הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?"
.

בפסקה האחרונה של השיר מדגיש טשרניחובסקי את המתח שבין ההקרבה לצמיחה ולבניין היישוב, ומציין כי האבידות לא היו לשווא.

ייצוגיו בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ראי אדמה" הפך לשיר קינה בחברה הישראלית, ונעשה בו שימוש בטקסי זיכרון,[2] ובהם גם טקסים ממלכתיים של מדינת ישראל[3] וצה"ל.[4] הוא מאוזכר הן על ידי אנשי שמאל והן על ידי אנשי ימין.

השיר אוזכר בנאום מחאה של דוד גרוסמן, סופר עברי ואב שכול, באזכרה לזכרו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, ב-4 בנובמבר 2006 בכיכר רבין בתל אביב.

בנוסף, השיר נכלל בתוכנית הלימודים של מקצוע הספרות לצורך קבלת תעודת בגרות בישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]