רות דרייפוס

רות דרייפוס
Ruth Dreifuss
לידה	9 בינואר 1940 (בת 84); סנט גאלן, שווייץ
מדינה	שווייץ
השכלה	אוניברסיטת ז'נבה
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שווייץ
	1 בינואר 1999 – 31 בדצמבר 1999; (0 שנים)
	→ פלביו קוטי אדולף אוגי ←
	1 באפריל 1993 – 31 בדצמבר 2002; (9 שנים)
	→ רנה פלבה מישלין קלמי-רה ←
	1 בינואר 1998 – 31 בדצמבר 1998; (0 שנים)
	→ פלביו קוטי אדולף אוגי ←
	10 במרץ 1993 – 31 בדצמבר 2002; (9 שנים)
	→ פלביו קוטי Pascal Couchepin ←

רות דרייפוס (בגרמנית: Ruth Dreifuss; נולדה ב-9 בינואר 1940), היא פוליטיקאית שווייצרית. כיהנה כחברה במועצה הפדרלית של שווייץ, שרת הפנים, וכנשיאת שווייץ (1999).

נבחרה למועצה הפדרלית של שווייץ ב-10 במרץ 1993 כחברה ה-100 שנבחרה מאז הקמת המדינה הפדרלית, האישה השנייה שנבחרה למועצה, וחברת המועצה היחידה עם רקע יהודי עד כה. היא הייתה נשיאת הקונפדרציה ב-1999, האישה הראשונה והיהודייה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.

קורות חיים

דרייפוס נולדה ב-1940, בעיר סנט גאלן שבסנט גאלן (קנטון) במזרח שווייץ, לאחת המשפחות היהודיות הוותיקות בשווייץ. אביה, זיגי דרייפוס (1899 - 1956) הגיע לשם מאנדינגן שבקנטון ארגאו בצפון המדינה, שם חיה משפחתו מאז המאה ה-17. אנדינגן הייתה אחת משתי עיירות בלבד, בהן הורשו יהודים לחיות בשווייץ עד האמנסיפציה של 1866.

אמה של דרייפוס, ג'ין דרייפוס (לבית ריקרד) (1905 - 1962) נולדה בסנט גאלן, למשפחה שהיגרה מאלזס בעקבות סיפוח אלזס על ידי אוטו פון ביסמרק, לגרמניה, ב-1871. אחיה הבכור של דרייפוס, ז'אן ז'אק דרייפוס (יליד 1936) היה פרופסור לפיזיולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ז'נבה.

ב-1942, כשהייתה דרייפוס בת שנתיים, עברה המשפחה לברן ולאחר המלחמה לז'נבה, שם גדלה דרייפוס והתחנכה. ב-1958 היא סיימה את לימודי התיכון בבית הספר הגבוה למסחר בז'נבה והחלה לעבוד כמזכירה במלון בטיצ'ינו (קנטון)^[1]. בשנים 1961–1964 עבדה כעיתונאית וסגנית עורך בשבועון קואופרסיון בבזל.

בהמשך הצטרפה לאחיה והחלה ללמוד כלכלה באוניברסיטת ז'נבה, עד לקבלת תואר שני ב-1970. במקביל ללימודיה היא גם עבדה כאסיסטנטית בחוג לפסיכולוגיה וסוציולוגיה. מ-1970 עד 1972 הייתה חלק מסגל האוניברסיטה והירצתה בחוג לכלכלה. ב-1972 עזבה את האוניברסיטה ועבדה עד 1981 כמומחית מדעית בסוכנות השווייצרית הפדרלית לפיתוח ושיתוף פעולה, שבמסגרת משרד החוץ.

מנהיגת עובדים ופוליטיקאית

דרייפוס הצטרפה לשורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השווייצרית ב-1965, בהיותה עדיין סטודנטית טריה באוניברסיטת ז'נבה. באותה תקופה עדיין לא הייתה לנשות שווייץ זכות הצבעה בבחירות. הן קיבלו זכות זו רק ב-1971. היא התקדמה בשורות ארגון העובדים ומשנת 1981 עד 1993 כיהנה בתפקיד מזכ"ל הסתדרות העובדים של שווייץ, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ב-1989 נבחרה לפרלמנט של העיר ברן מטעם המפלגה וכיהנה כחברה בו עד 1992, במקביל לתפקידה בארגון העובדים. ב-10 במרץ 1993 נבחרה לראשונה על ידי הפרלמנט השווייצרי - אספת הברית, למועצת הברית של שווייץ, דהיינו אחת משבעת השרים בממשלת שווייץ, במקומו של רנה פלבה. בכך הייתה לאשה השנייה שכיהנה כשרה בשווייץ והיהודיה הראשונה בתפקיד זה.

ב-1 באפריל 1993 נכנסה דרייפוס לתפקידה כשרת הפנים של שווייץ, תפקיד בו כיהנה במשך כעשר שנים כמעט, עד 31 בדצמבר 2002. ב-1 בינואר 1998 היא נבחרה על ידי הפרלמנט השווייצרי לתפקיד סגנית נשיא שווייץ, תפקיד בו כיהנה במשך שנה, כמקובל בשווייץ. לקראת השנה שלאחר מכן היא נבחרה וכיהנה במשך שנת 1999 כנשיאת המדינה. האשה הראשונה והיהודיה הראשונה בתפקיד זה.

דרייפוס זכתה במספר משאלי עם, ביניהם עדכון הצעת חוק ביטוח בריאות, העדכון ה-10 של מערכת הביטוח הלאומי, מדיניות לטיפול בסמים המבוססת על מניעה, טיפול, עזרה ושיקום, וחוק חדש לגבי תעשיית הקולנוע ופיתוחה. מדיניות ארבעת העמודים נועדה גם לצמצם את התפשטות מגפת האיידס, במיוחד בגישה חדשה לגבי אספקת מזרקים נקיים.

יהדותה

עם בחירתה התחייבה דרייפוס לפתור את בעיית פקדונות היהודים בשווייץ בתקופת השואה. היא גם התייחסה להיסטוריה של שווייץ באותה תקופה (סגירת גבולותיה לכ-30,000 עד 40,000 פליטים יהודים, שנרצחו עקב כך על ידי הנאצים) ואמרה כי "מדיניות גירוש הפליטים היהודים נבעה ממניעים אנטישמיים"^[2].

בפעילותה זו היא נעזרה רבות גם בלחץ האמריקאי שהופעל על שווייץ בעניין זה, בעיקר על ידי שגרירת ארצות הברית בשווייץ מדלן קונין, יהודייה אף היא, שהייתה בשעתה האישה המושלת הראשונה של ורמונט והאישה היהודייה הראשונה שכיהנה כמושלת באחת ממדינות ארצות הברית.

ב-7 ביוני 1999 קיבלה דרייפוס תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, בגין פועלה למען הציבור בכלל ולמען נשים בפרט ובגין ידידותה למדינת ישראל^[3]. שנה לאחר מכן קיבלה תואר דומה גם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר הכהונה

ב-31 בדצמבר 2002 התפטרה דרייפוס מתפקידיה כשרה בממשלת שווייץ, אך המשיכה גם לאחר פרישתה בפעילויותיה חובקות העולם. היא עוסקת כיום בפעילות בינלאומית למען נשים^[4], וכן בפעילות בינלאומית למען עובדים.

ב-2005, למשל, היא עמדה בראש משלחת ארגון העבודה הבינלאומי לבדיקת מצב העובדים במיאנמר (בורמה לשעבר), משלחת שחזרה עם מסקנות מזעזעות על המשך עבודות הכפייה במדינה זו^[5]. בנוסף, היא עסוקה עד היום גם בפעילות בינלאומית בתחומים רבים אחרים. בשנים 2004–2005, למשל, היא עמדה בראש ועדה מיוחדת לענייני קניין רוחני ובריאות הציבור, שהקים ארגון הבריאות העולמי; ביוני 2011 היא השתתפה בוועדה גלובלית לקביעת מדיניות בינלאומית בנושא הסמים, שיצאה עם מסקנות מהפכניות בעניין זה^[6], ועוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

Fischli, Isabella, Dreifuss ist Unser Name, Zurich: 2002 (דרייפוס הוא שם משפחתנו)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רות דרייפוס בוויקישיתוף

האתר הרשמי של ממשלת שווייץ
על רות דרייפוס, באתר JWA- ארכיב של נשים יהודיות

הערות שוליים

^ על רות דרייפוס, ד"ר לשם כבוד, אוניברסיטת חיפה
^ איתמר לוין, ‏הנשיאה היהודיה המיועדת של שווייץ: היה צורך בלחץ חיצוני עלינו, באתר גלובס, 31 בדצמבר 1998
^ באתר אוניברסיטת חיפה
^ סוכנויות הידיעות, פמיניזם שוויצרי: הגברים הפכו למיעוט בממשלה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2010
^ "על מייאנאמאר להפסיק את עבודת-הכפייה", באתר ynet, 25 במרץ 2005
^ מרב מיכאלי, הבעיה היא לא בסמים, באתר הארץ, 6 ביוני 2011

[1] על רות דרייפוס, ד"ר לשם כבוד, אוניברסיטת חיפה

[2] איתמר לוין, ‏הנשיאה היהודיה המיועדת של שווייץ: היה צורך בלחץ חיצוני עלינו, באתר גלובס, 31 בדצמבר 1998

[3] באתר אוניברסיטת חיפה

[4] סוכנויות הידיעות, פמיניזם שוויצרי: הגברים הפכו למיעוט בממשלה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2010

[5] "על מייאנאמאר להפסיק את עבודת-הכפייה", באתר ynet, 25 במרץ 2005

[6] מרב מיכאלי, הבעיה היא לא בסמים, באתר הארץ, 6 ביוני 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]