רות פפאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות פפאו
אין תמונה חופשית
לידה 9 בספטמבר 1929
לייפציג, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוגוסט 2017 (בגיל 87)
קראצ'י, פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ruth Katherina Martha Pfau עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, פקיסטן, הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Gora Qabaristan, Karachi עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גרמניה, קראצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מיינץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עובדת סוציאלית, religious sister, רופא סופר, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (1985)
  • פרס רמון מגסאיסאי (2002)
  • פרס אלברט שווייצר (2004)
  • הילאל-י פקיסטן (1989)
  • Klaus Hemmerle Award (2014)
  • אזרחות כבוד (1988)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרייבורג (2014)
  • פרס במבי (2012)
  • פרס מריון דנהוף (2005)
  • Itzel Award (2003)
  • Damien-Dutton Award (1991)
  • Sitara-e-Quaid-i-Azam (1969)
  • דוקטור לשם כבוד (2004)
  • הילאל-אי-אימטיאז (1979)
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (5 באוגוסט 1969)
  • Nishan-i-Quaid-i-Azam (14 באוגוסט 2010)
  • Jinnah Award (11 באפריל 2003)
  • Staufer Medal (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רות פְּפָאוגרמנית Ruth Katherina Martha Pfau;‏ 9 בספטמבר 1929 - 10 באוגוסט 2017) הייתה נזירה קתולית ורופאה גרמנייה-פקיסטנית. היא השתייכה למסדר הנזירות "בנות הלב של מריה" (Gesellschaft der Töchter vom Herzen Mariä).

רות פפאו נולדה בגרמניה, ועברה בשנת 1961 לפקיסטן כדי להילחם במחלת הצרעת שם. למלחמה זו הקדישה 55 שנות חיים, ועל כך העניקה לה ממשלת פקיסטן מספר לא קטן של עיטורי כבוד. פפאו, הידועה בכינויה "אמא תרזה הפקיסטנית", תרמה רבות להקמת 157 מרפאות לצרעת ברחבי פקיסטן, שטיפלו ב-56,780 חולים.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות פפאו נולדה בשנת 1929 בלייפציג, גרמניה, להורים נוצרים לותרניים. לאחר הכיבוש הרוסי של מזרח גרמניה בעקבות מלחמת העולם השנייה, עברה עם משפחתה, שכללה עוד ארבע אחיות ואח אחד, למערב גרמניה.

היא למדה רפואה באוניברסיטת מיינץ, שם פגשה פליטה ממחנה ריכוז שהטיפה לאהבה ומחילה, ואף הייתה מעורבת בהרפתקה רומנטית עם סטודנט. היא גם החלה להתעניין שם בלימודי הפילוסופיה והספרות הקלאסיים. עם השלמת הבחינות המעשיות ברפואה עברה למרבורג להמשך לימודיה. בשנת 1951 הושבעה לכנסייה האוונגליסטית הפרוטסטנטית, אך בשנת 1953 המירה את דתה לקתולית, נסעה לפריז והצטרפה למסדר בנות הלב של מריה.

החיים בפקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסדר שלח אותה לדרום הודו, אך איחור בהגעת הוויזה אליה אילץ אותה להמתין בקראצ'י אשר בפקיסטן.[2] היא החלה להתעסק גם שם וגם באפגניסטן שמעבר לגבול בהצלת חולי צרעת שננטשו על ידי משפחותיהם או נכלאו בחדרם לכל חייהם.

בשנת 1960, כאשר הייתה בת 31, החליטה להקדיש את חייה לתושבי פקיסטן במלחמתם נגד התפרצות מחלת הצרעת. היא נהגה לומר שלא כל אחד יכול למנוע מלחמה, אך רוב האנשים יכולים להקל על סבל גופני ונפשי של אחרים.[3] פפאו החלה להעניק טיפול רפואי בצריף שהיה ממוקם במתחם של חולי צרעת. לאחר מכן, הקימה את המרכז הגדול לחולי צרעת (שממנו התפתחו מאוחר יותר גם הסניפים לחולי שחפת ועיוורון), שהעניק גם טיפולים סוציאליים לחולים ולמשפחותיהם. החולים מרחבי פקיסטן ואף מאפגניסטן החלו לנהור למרפאותיה.

בשנת 1979 מונתה ליועצת המדינה למחלת הצרעת על ידי משרדי הבריאות והרווחה של ממשלת פקיסטסן. פפאו ערכה נסיעות ברחבי פקיסטן והגישה סיוע גם באזורים נידחים במדינה, בהם לא היו כל אמצעים לטיפול במחלה. היא אספה תרומות בפקיסטן עצמה וגם בגרמניה ושיתפה פעולה עם בתי חולים כדי למגר את המחלה. לאות הכרה בשרות החשוב שהעניקה לתושבי המדינה, קיבלה פפאו בשנת 1988 אזרחות בפקיסטן.

תודות למאמציה ופעולותיה של רות פפאו בתחום, קיבלה פקיסטן בשנת 1996 הכרה על ידי ארגון הבריאות העולמי, כאחת המדינות הראשונות באסיה שהדבירו את מחלת הצרעת. 19,398 חולי צרעת היו בפקיסטן בשנת 1980, ותודות לפפאו צנח המספר בשנת 2016 ל-531.[4] ב-9 בספטמבר 1999, חגג הארכיבישוף של קראצ'י במיסה שכללה נוצרים ומוסלמים, את יום הולדתה ה-70 של פפאו.

פפאו נפטרה ב-10 באוגוסט 2017, בגיל 87. נשיא פקיסטן הספיד אותה באומרו שלא ניתן לשכוח את מאמציה של ד"ר פפאו למיגור מחלת הצרעת בפקיסטן. היא עזבה את ארץ מולדתה, והפכה את פקיסטן לביתה כדי לשרת את האנושות. האומה הפקיסטנית מצדיעה לה.

הלוויתה של פפאו שודרה בטלוויזיה, והדגל הפקיסטני הורד לחצי התורן.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • To Light a Candle: Reminiscences and Reflections of Dr Ruth Pfau. Islamabad: National Book Foundation. 1987

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ,Asif Aqeel, Master of her own destiny , saviour of others, Daily Times
  2. ^ Ruth Pfau: Why Google honour her today
  3. ^ Dr. Ruth Pfau: The magic healer, The Express Tribune, Septembre 10th, 2019
  4. ^ Candle of Hope, Dawn, June 9th, 2017
  5. ^ Ruth Pfau, State funeral for Pakistan's Mother Teresa, BBC