שאפור בח'תיאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאפור בח'תיאר
شاپور بختیار
שאפור בח'תיאר
שאפור בח'תיאר
לידה 1914
אספהאן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 6 באוגוסט 1991 (בגיל 77 בערך)
סירן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שאפור בח'תיארפרסית: شاپور بختیار,‏ 26 ביוני 19146 באוגוסט 1991) היה פוליטיקאי איראני, מתנגד למשטר השאה מוחמד רזא שאה פהלווי. כיהן כראש הממשלה האחרון שמונה על ידיו בזמן המהפכה ב-1979. לאחר החלפת ממשלתו קצרת הימים, יצא לגלות בצרפת, שם נרצח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאפור בח'תיאר נולד ב-1914 בדרום מערב פרס. סבו מצד אמו היה ראש ממשלה פעמיים תחת שלטון השאה אחמד שאה קג'אר. אמו מתה כשהוא היה בן 7, ואביו הוצא להורג על ידי משטר רזה שאה פהלווי ב-1934.

בח'תיאר למד בבית ספר תיכון באספהאן, ואחר כך בבית ספר צרפתי בביירות. עם סיום לימודיו התיכוניים עבר ללמוד באוניברסיטה בצרפת. היה פעיל במלחמת האזרחים הספרדית למען הכוחות הרפובליקניים, התנדב לצבא הצרפתי ובתקופת מלחמת העולם השנייה היה פעיל ברזיסטאנס. ב-1945 קיבל תואר דוקטור במדעי המדינה מהסורבון.

בח'תיאר נרצח ב-1991 כאשר שלושה מתנקשים דקרו אותו למוות בביתו יחד עם מזכירו. למרות השמירה עליו, גופותיהם נמצאו רק אחרי 36 שעות. שניים מהרוצחים הצליחו להימלט לאיראן. השלישי נתפס בשווייצריה, הוסגר לצרפת ונשפט למאסר עולם. הוא שוחרר אחרי 18 שנה, והתקבל באיראן כגיבור.[1]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1946 חזר לאיראן, והיה מנהל מחלקת העבודה במחוז אספהאן ואחר כך בח'וזסתאן. ב-1953, בזמן ממשלת מוסאדק, מונה לסגן שר העבודה. אחרי הדחת מוסאדק בהפיכת 1953 היה ממתנגדי משטר השאה מוחמד רזא שאה פהלווי. הוא היה חבר בחזית הלאומית. הוא וחבריו דגלו בפעולה בלתי אלימה, וקראו לדמוקרטיזציה במסגרת מלוכה חוקתית. למרות מתינותם השאה הוציא את החזית מחוץ לחוק, וכלא רבים מחבריה. בח'תיאר היה כלוא לסירוגין במשך 6 שנים. ב-1977 הוקמה החזית הלאומית מחדש, ובח'תיאר עמד בראש המפלגה הגדולה שבה.

בסוף 1978 עמד משטרו של השאה פהלווי בפני התפוררות, ובניסיון לרצות את מתנגדיו הוא מינה ב-4 בינואר 1979 את בח'תיאר לראש הממשלה. בחת'יאר, שחשש מהשתלטות הקומוניסטים או האסלאמיסטים על המדינה, קיבל את התפקיד, למרות שהדבר עלה לו בגירוש מהחזית הלאומית.

ב-16 בינואר עזב השאה את איראן ויצא לגלות. בח'תיאר הורה על שחרור כל האסירים הפוליטיים, ביטל את הצנזורה על העיתונים, מיתן את השלטון הצבאי, הורה על פיזור הסאוואכ, והתיר את שובו של האייתוללה ח'ומייני מהגלות ב-1 בפברואר. הוא קרא לאופוזיציה לאפשר לו לארגן בחירות חופשיות תוך שלושה חודשים. אולם ח'ומייני סירב לשתף פעולה עם בח'תיאר וכינה אותו בוגד ומשתף פעולה עם השאה. ח'ומייני מינה ב-4 בפברואר ממשלה משלו בראשות מהדי באזרגאן. בח'תיאר לא הצליח לזכות בתמיכה משמעותית, וב-11 בפברואר הגיע שיא המהפכה כאשר כוחות הצבא הודיעו על נייטראליות, ואיפשרו לנאמני ח'ומייני להשתלט על המדינה ולהפיל את ממשלת בח'תיאר.

בהמשך השנה נמלט בח'תיאר מהמדינה ויצא לגלות בפריז, שם קיבל מקלט מדיני. עמד בראש ניסיון לביצוע הפיכה באיראן נגד המשטר האיסלאמי החדש, אולם ניסיון זה נכשל כשהשלטונות באיראן חשפו אותו ב-9-10 ביולי 1980. זמן קצר אחר כך, ב-18 ביולי, נעשה ניסיון התנקשות בחייו. חוליה של חמישה מתנקשים ניסתה לפגוע בו בביתו בפרברי פריז, אולם במקום זאת, הרגה שוטר ושכן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאפור בח'תיאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]