משפחת רקנאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

משפחת רקנאטי היא ממשפחות העסקים הבולטות בתולדות מדינת ישראל. [1][2][3][4][5] עד 2003 המשפחה חלקה את הבעלות על בנק דיסקונט יחד עם משפחת קרסו, שהפך לימים לבנק השני בגודלו במדינה (ואחר-כך השלישי בגודלו) ולבנק הפרטי הגדול במדינת ישראל. [6] עד 2003 הייתה בבעלותה ובבעלות משפחת קרסו השליטה על חברת אל-ים אניות, שבשיאה הייתה חברה מובילה בעולם בתחום ההובלה הייעודית. בבעלות בנק דיסקונט הייתה גם השליטה על בנק ברקליס-דיסקונט, בנק מרכנתיל, 25% מהבנק הבינלאומי הראשון, חברת קנדה ישראל [7] ובנק דיסקונט ניו יורק שבאמצע שנות השמונים היה מדורג כבנק ה-17 בגודלו בניו יורק. [8] בבעלות משפחת רקנאטי היה גם בנק DBTC בשווייץ [9][10][11][12] בבעלותה הייתה גם חברת הספנות Overseas Shipholding Group, שבשיאה הייתה אחת משתי החברות ההובלה הימית הגדולות בעולם. [13][14] עד 2003 המשפחה חלקה בעלות על קבוצת אי די בי עם משפחת קרסו, שהייתה קבוצת ההשקעות הגדולה בישראל, משפחת רקנאטי ניהלה את עסקי הקבוצה. [15][12][16] בשליטתה היו קונצרן כלל, [17] חברת השקעות דיסקונט ואילנות בטוחה, שהיה בית ההשקעות הגדול בישראל. [18]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון רקנאטי הסב (1890-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון רקנאטי הסב

ליאון יהודה רקנאטי נולד וגדל בסלוניקי, יוון. נצר לרבי מנחם רקנאטי, שחי במאה ה–13 והיה פוסק הלכה נודע. שם המשפחה לקוח מהעיירה רקנאטי אשר במזרח איטליה, בה חיה קהילה יהודית. במאות ה-15 וה –16 הפכה העיירה רקנאטי למרכז היהודי החשוב ביותר בנפת מצ'רטה. [19][20] המשפחה הגיעה לסלוניקי באמצע המאה ה-19 דרך האי היווני זקינתוס אחרי שנערכו בו פרעות ביהודים. בילדותו למד ליאון רקנאטי תורה, אך רכש גם השכלה כללית. בשנת 1908 ייסד ביחד עם חבריו פלורנטין, עוזיאל ומטלון את "בני ציון", המועדון הציוני הראשון בסלוניקי. ב-1928 היה ממייסדי לשכת "בני ברית" בעיר, בתחילה היה מזכירה הכללי ואחר-כך נשיאה, באמצעותה רקם קשרים בין קהילת יהודי סלוניקי ליהדות העולם והשתתף כנציגה בקונגרס הציוני ב-1933. הקים קרן מלגות לסטודנטים יהודים, מפעל תרגום וקורסי השכלה. כיהן כראש הקהילה היהודית בסלוניקי. [21][22] ביוון ניהל את בית החרושת לטבק "פומארו". [23][24]

ליאון רקנאטי עלה לישראל ב-1935, במועד זה יהודי סלוניקי שמנו 7,500 איש היוו את הקיבוץ הגדול ביותר של יוצאי עיר אחת. ב-1935 הקים יחד עם משה קרסו ומשה אלבו את "בנק ארץ-ישראל לדיסקונט בע"מ", בהון של 60 אלף ליש"ט. [21][25] בשנת 1943 סך הפיקדונות שהופקדו בבנק היה 417 אלף ליש"ט ומאזנו 800 אלף ליש"ט. [26] ב-1944 רכש בנק דיסקונט את מרבית מניותיו של בנק מרכנתיל החיפאי. [27] בשנות הארבעים הקים חסידוף ביחד עם עם הארי רקנאטי את "החברה לנכסים ובניין", שצמחה והפכה לאחת מחברות המקרקעין הגדולות בישראל בשנות השמונים של המאה ה-20. [28]

למן עלייתו לישראל הצטרף רקנאטי להנהלת "קרן היסוד". הקים את החברות להתיישבות "בנים לגבולם" ו"לשדה" להקמת ישוביים חקלאיים ספרדים בארץ ישראל ולתמיכה ביישובים קיימים ועזר להקים את צור משה, כפר חיטים ובית הלוי. היה חבר מועצת "הסוכנות היהודית" וב-1936 השתתף כציר בקונגרס היהודי העולמי בז'נבה. הוא הקים יחד עם משה קרסו וה' פרץ את "קרן פלורנטין" להצלת ילדים יהודים עזובים. הקים את המכון הגאוגרפי באוניברסיטה העברית ותמך בסופרים ובמשוררים. ב-1936 הקים את "מטבח זול לנזקקים", שהיה בית תמחוי לעולי יוון. [29] ב-1938 הקים את "קרן למתלמדים", מפעל המלגות בו זכו מאה תלמידי תיכון והשכלה גבוהה ספרדים. ניהל את מועדון התרבות "קדימה", שהיה ממרכזי התרבות של תל אביב. עזר בהקמת "בית סוקולוב" לעיתונאי העברי. היה ראש העדה הספרדית בתל אביב. [30][31][32][33][34]

ליאון רקנאטי הלך לעולמו בגיל 54 משטף דם בבטנו. [8][24] השירות הבולאי הוציא ב-1985 בול הנושא את דיוקנו והחברה הישראלית למדליות ולמטבעות הוציאה מדליות עם דיוקנו. [35]

אחיו המבוגר, אברהם-שמואל, היה כתב של די וולט וג'ואיש כרוניקל, סגן ראש עיריית סלוניקי וחבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות. [36]

ליאון רקנאטי היה נשוי למטילדה ספורטה, נצר למגורשי ספרד, בת למשפחת סוחרים ולהם נולדו ארבעה ילדים: זכריה, דניאל, רפאל ויעקב. [37]

הדור השני - ארבעת בניו של ליאון רקנאטי הסב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת האחים (בניו של ליאון רקנאטי הסב) עם האמא מתילדה רקנאטי. מימין לשמאל: זכריה (הארי), דניאל, האמא מתילדה, רפאל ויעקב (ז'ק) רקנאטי.
שני מימין יעקב (ז'ק) רקנאטי וראשון משמאל דניאל רקנאטי, בטקס פתיחת בית הספר למוסמכים במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
דניאל רקנאטי עם נשיא מדינת ישראל אפרים קציר

בשנת 1949 בעלי דיסקונט רכשו את השליטה ב"חברה הישראלית למימון והשקעות", שעד אז עסקה בנדל"ן. מאותה עת השקיעה בחברות תעשייה. ב-1950 בני רקנאטי קיבלו את הזיכיון למפעל הצמיגים "ג'נרל" (לימים שמשון), באותה שנה השתתפו ביסוד חברת הביטוח "הפניקס" ביחד עם משפחת חכמי. [38] ב-1961 הקים בנק דיסקונט את חברת דיסקונט השקעות. החברה להשקעות הנפיקה איגרות חוב ונכנסה לבורסה של לונדון, היא רכשה חצי מחברת ישקר, יסדה את להבי ישקר השקיעה בחברות אלביט, אלרון ואלסינט, יסדה את חברת ברינקס המקומית, והייתה שותף ביסוד בית החרושת ירלובה והחברה הישראלית למחקר ולפיתוח. [39] בשנים 1968–1985 מנהל החברה היה דן טולקובסקי. [40] הם הקימו את הבנק לפיתוח ומשכנתאות, בראשו עמד בנו גיטר עד לשנת 1966 ואחר כך כיהן כיו"ר מועצת המנהלים שלו. [41] דיסקונט היה מ-10 הגופים השותפים בהקמת קונצרן כלל שבראשו עמד בנו גיטר. [42] ב-1969 הקימו דני ורפאל רקנאטי את חברת האחזקות אי די בי ששלטה על בנק דיסקונט והחברות בנות הקשורות אליו. [7] באוקטובר 1983 פרץ בישראל משבר מניות הבנקים. במשפט הבנקאים הורשעו רפאל ובנו אודי רקנאטי בשל אחריותם בויסות מניות הבנקים. [43] כתוצאה מכך רפאל רקנאטי אולץ לנטוש את ניהול הבנק בחודש יולי 1986 (בנו ואחיינו ליאון רקנאטי פרשו גם הם מתוך מחאה סולידרית), מבני משפחות רקנאטי וקרסו נמנע מלפדות מניותיהם בבנק כפי שהוצע לכל בעלי המניות האחרים והם נותרו עם 13% מהמניות בעוד שיתרת המניות הוחזקה על ידי המדינה. ניהול אידיבי ובנותיה השקעות דיסקונט וכלל נישאר בידי משפחת רקנאטי. [44][45]

ב-1991 רכשו המשפחות את השליטה בחברת האחזקות אי די בי מידי ממשלת ישראל תמורת 230 מיליון דולר. [46] בין השקעותיה הבולטות של אי די בי היו: סלקום, סאיטקס, גילת תקשורת, טלעד, שופרסל, דלק, נכסים ובניין, אלרון, תבל, טמבור ונייס (נכון ל-1998). [47] לאי די בי היה חלק בבעלות על ברק, כיתן, ECI Telecom, פולגת, מבטח שמיר, פולגת, נכסים ובניין, רב בריח, תפרון, כליל, כלל החזקות ביטוח וקרנות הון סיכון (נכון ל-1999) [48][15] אי די בי הייתה בעלת מניות גם בחברות אורמת, כלל ביטוח, אזורים, כלל אלקטרוניקה, אלביט, יפאורה ונייר חדרה (נכון ל-2001). [49]

ב-1996 הגדילה אי די בי את השליטה על קונצרן כלל באמצעות רכישת מניות מידי בנק הפועלים. [50] השקעות דיסקונט הייתה בעלת השליטה יחד עם בנק הפועלים בקבוצת דלק עליה השתלט יצחק תשובה, בסיוע בנק הפועלים בהשתלטות עוינת ב-1998. [51][52][53]

ב-1952 הקימה משפחת רקנאטי את בנק DBTC בשווייץ (דיסקונט בנק אנד טראסט קומפני), ב-1998 ניהל הבנק נכסים בהיקף של 16 מיליארד פרנקים שווייצריים. בדירוג הבנקים הזרים בשווייץ DBTC היה חמישי בהיקף המאזן שלו ורביעי בהונו העצמי, באותה שנה פתח הבנק נציגות בישראל. [54]

מאמצע שנות החמישים הפעיל בנק דיסקונט שתי קרנות פילנתרופיות: האחת, "קרן המצוקות", שתרמה כספים בעקבות פנייתם של אנשים פרטיים והשנייה "קרן התרומות", שתרמה למוסדות. [55] החל מאמצע שנות השישים הפעילה המשפחה קרן פילנתרופיה פרטית, קרן יהל ע"ש יהודה ליאון רקנאטי שהקצתה אחוזים מדמי הניהול שקיבלו הבעלים מרווחי הבנק ושיעור תרומותיה היה גדול בהרבה משל הקרנות של הבנק. בהמשך בשנות ה-70 וה-80 תרם בנק דיסקונט לתרבות ולאמנות באמצעות מסגרת שהקים ליאון רקנאטי בשם "מפעלות דיסקונט". [56]

זכריה (הארי) רקנאטי (2011-1918) – הבן הבכור. לאחר מות אביו לאון בשנת 1945, בהיותו בן עשרים ושש, נכנס לתפקיד מנהל בנק דיסקונט. בראשית שנות החמישים עבר לז'נבה. הוא הקים רשת של בנקים באירופה, עשה גם עסקים בדרום אמריקה ורכש את בנק ראלי בלונדון אליה עבר להתגורר. ב-1970 הסתכסך עם אחיו רפאל, ניתק מגע עם המשפחה והתמקד בעסקי הבנקאות שלו. בשנת 2000 הקים את "קרן הארי ומרטין רקנאטי". (כיום קרן הארי רקנאטי) תחתיה פועלים שני גופים — "מוזיאוני ראלי"[57] — גוף פרטי המופקד על המוזיאונים שהקים (באורוגוואי, צ'ילה, קיסריה וספרד) המוקדשים לאמנות לטינו-אמריקאית ואוסף האמנות של רקנאטי. והשני תאגיד ראלי, שמאגד נכסים שהיו לרקנאטי והשקעות פיננסיות שונות. הוא היה נשוי לפאולין גולדברג, ולהם הייתה בת, רנה, שנפטרה בשנת 2002 בגיל 43. נישא בשנית למרטין, רופאת נשים. הארי רקנאטי הוריש את כל כספו לקרן. [58][59][8]

דניאל רקנאטי (1984-1921). ב-1954 התמנה ליו"ר מועצת המנהלים ומנכ"ל בנק דיסקונט. [60] בשנת 1969 ייסד את אי די בי, ב-1981 הוקמה אידיבי פיתוח. בבעלות החברה היו השליטה בחברות ההשקעות פי אי סי ויתרון, רוב מניות דיסקונט השקעות, שליש ממניות קנדה-ישראל, מניות קבוצת דיסקונט בכלל ישראל ומניות בחברת ההשקעות של הברון דה רוטשילד ישרופ. [61] הוא תרם להקמת בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל –אביב. כיהן כיו"ר דירקטוריון בנק DBTC בשווייץ. באפריל 1981 פרש מהניהול הפעיל של דיסקונט לאחר שלקה בפרקינסון. [62] בתקופתו הבנק הפך לשני בגודלו במדינה ואחד ממאתיים הבנקים הגדולים בעולם. [24] ב-1946 דניאל רקנאטי נישא למטילדה, בתו של אנגל קרסו ולהם נולדו שני ילדים: ליאון רקנאטי ויהודית יובל רקנאטי. [63][43][24] משפחת רקנאטי תרמה להקמתו של המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל מדעטק, לזכרם של דניאל ומטילדה רקנאטי. [64][65]

רפאל רקנאטי (1999-1924) [66] ב-1949 עבר להתגורר בניו יורק. ב-1956 הקים את נציגות בנק דיסקונט בניו יורק, שנהפך לבנק מסחרי ב-1961. [67] עד לשנת 1981 ניהל את עסקי דיסקונט בניו יורק ומשאחיו דניאל חלה ופרש מתפקידי כמנכ"ל ויו"ר בנק דיסקונט, תפש את מקומו כיו"ר מועצת המנהלים של הבנק. [62][24] ב-1969 רכש חלק מחברת הספנות Overseas Shipholding Group, בשנות התשעים היו בעל השליטה העיקרי עם 19% מההון. [68] החברה נסחרה בבורסה האמריקאית. הקים וניהל את הסניף של בנק דיסקונט בניו יורק. [8] כיהן כיו"ר דירקטוריון בנק DBTC בשווייץ. [54] החל מ-1983 כיהן כיו"ר ומנהל עסקים ראשי של קבוצת אי די בי., אבל ב-1986, בעקבות דו"ח בייסקי, פרש מהבנק יחד עם בני המשפחה האחרים. [69] הוא תרם יחד עם אחיו להקמת קתדרה בטכניון ובית ספר לאחיות באוניברסיטת בן-גוריון. [70]

רפאל רקנאטי נישא לדינה הטנה, אמנית, אותה פגש בעת שהיה שליח ההגנה באלכסנדריה. להם נולדו שני בנים: אודי ומייקל. [71] ב-2003 תרמו 15 מיליון שקל להקמת מרכז גנטי במרכז רפואי רבין בבית החולים בילינסון. [72]

יעקב (ז'אק) רקנאטי (1997-1927). למד בגימנסיה העברית הרצליה, מהנדס אניות בהכשרתו בעל תואר שני מאוניברסיטת מישיגן, ארצות הברית. היה חבר בהגנה, שירת בפלמ"ח ובצה"ל. כיהן כמנהל חברת אניות משא "אל-ים" וכסגן נשיא לשכת הספנות הישראלית. בשנת 1952 התחתן עם אלין בת אהרן רוזין, אותה פגש בעת לימודיו בארצות הברית, להם נולדו שלושה בנים: לי-און יהודה דוד ואריאל. [73][43][74]

שלושת האחים : דניאל, רפאל ויעקב (ז'ק) קבורים בבית הקברות טרומפלדור בחלקת קבר משפחתית. לשלושתם נולדו בנים בכורים וכל אחד מהאחים קרא לבנו בכורו על שם אבי המשפחה: בנו של דניאל - ליאון יהודה יליד 1948, בנו של רפאל -יהודה ליאון-אודי יליד 1949 ובנו של יעקב - ליאון יהודה-לני יליד 1953.

הדור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999, לאחר פטירתו של רפאל רקנאטי, שכיהן כיו"ר אי די בי, התמנו ליאון ואודי רקנאטי ליו"רים משותפים של הקבוצה, אז משפחת קרסו שלטה ב-21% מאי די בי, ומשפחת רקנאטי ב-30%. [75][76] אודי עמד בראש דיסקונט השקעות וליאון בראש קבוצת כלל. בשנת 2003 משפחת רקנאטי מכרה את חלקה בחברת אי די בי לנוחי דנקנר ומשפחות מנור ולבנת, תמורת 430 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 840 מיליון דולר; [77] שנה קודם לכן שווי החברה היה 1.3 מיליארד דולר. כשהבעלות המשפחתית התחלקה בין בני רפאל רקנאטי (40%), בני דניאל רקנאטי (40%) ובני יעקב רקנאטי (20%). [78] ב-2002 מכרה המשפחה את בנק DBTC משווייץ תמורת 650 מיליון דולר. [79] בבעלות המשפחה הייתה חברת הספנות Overseas Shipholding Group (אנ'), שבשיאה הייתה השנייה מסוגה בעולם, אודי ובן דודו אריאל ישבו במועצת המנהלים שלה. [13] וב-2013 איבדה 99% מערכה ונכנסה לצ'פטר 11. [68] ב-1985 המשפחה תרמה תרומה ראשונית של 1.5 מיליון דולר להקמת מוזיאון מדע בטכניון בשכונת הדר, חיפה ע"ש דניאל ומטילדה רקנאטי. [80] ב-1998 המשפחה תרמה 3.5 מיליון דולר להקמת מכון מחקר למצבי לחץ במרכז רפואי רבין. [81]

ילדיו של דניאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון רקנאטי (הנכד) – נולד ב־1948 בתל אביב. [62] היה משנה למנכ"ל בנק דיסקונט. [82] החל מ-1986 כיהן כמנכ"ל משותף של אי די בי אחזקות לצד אודי רקנאטי. [83] היה יו"ר חברת שופרסל וחברת דלק בשנות ה-90 היה יו"ר חברת כלל ישראל, חברת כלל תעשיות וחברת אזורים. היה יו"ר אידיבי אחזקות עד למכירתה לנוחי דנקנר בשנת 2003. [84] באותה שנה הקים את חברת "גלנרוק ישראל" חברת השקעות המתמקדת בטכנולוגיה ומדעי החיים, במסגרתה הוא מנהל היום (2018) את עסקיו. [85]

בשנת 1985 הקים לזכר הוריו דניאל ומטילדה את מדעטק המוזאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל בבניין הטכניון ההיסטורי ומאז 1991 משמש יו"ר מדעטק. בשנת 2000 הקים את עמותת תפוח שמטרתה הכשרת ילדים ובוגרים מעיירות פיתוח לשימוש באינטרנט. נכון לשנת 2009 הוכשרו במסגרתה 480 אלף איש. הקים ביחד עם פרופ' יעקב קופ, אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, וסטנלי צ'ייס את פרס רקנאטי, הכולל שני פרסים: פרס המורה היזם ופרס העובד הסוציאלי היזם. [86] מכהן כסגן יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, [87] ויו"ר פרויקט קולנוע שליד קרן רבינוביץ. [88] מרכז את פעילותו הפילנתרופית באמצעות קרן יהל. [89]' [90] ב-2011 ו-2012 נכלל ברשימת עשרת הנדבנים הגדולים ביותר של ישראל ביחס להונם. [91][92] ב-2011 זכה באזרחות הכבוד של העיר חיפה. [93]

ליאון רקנאטי מתגורר בתל אביב. נישא בראשונה למירה [94] אמנית ופסלת [95][96] אב לדפנה, [97] ולדניאל, הבעלים של חברת ההשקעות רודיום, שרכשה ב-2015 את השלד הבורסאי של אי די בי אחזקות ואב למאי מזוגתו לשעבר שולה. [98][99][84]

יהודית יובל רקנאטי – ילידת 1951. הקימה ביחד עם הפסיכיאטר ד"ר יוסי הדר את נט"ל (המרכז לסיוע נפשי וחברתי לנפגעי טראומה על רקע לאומי). [43] ב-2011 דורגה ברשימת הנדבנים הבולטים בישראל ביחס להונם. [91] זכתה בפרס רפפורט על הקמת נט"ל ופעילותה החברתית והפילנתרופית. [100] מנהלת את עסקיה במסגרת חברת "גנדיר השקעות" [101] ואת פעילותה הפילנתרופית היא מנהלת במסגרת קרן גנדיר. [102] היא אלמנתו של ד"ר ישראל (רולי) יובל ואם לשלוש בנות דריה נועה וגילי, חיה בהרצליה ובתל אביב.

ילדיו של רפאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודי רקנאטי – יליד שנת 1949. [103] כיהן כמשנה למנכ"ל בנק דיסקונט ואחראי על פעילותו הבינלאומי של הבנק. לאחר פרסום מסקנות ועדת בייסקי ב-1986 עזב יחד עם אביו את הנהלת הבנק ועבר להנהלת אי די בי. [104] מאז 2003 מרכז את עסקיו באמצעות חברת "נפתלי השקעות". אודי רקנאטי מרכז את פעילותו הפילנתרופית באמצעות הקרן המשפחתית הנושאת את שם הוריו Dina & Raphael Recanati Family Foundation. מכהן כיו"ר הדירקטוריון של המרכז הבינתחומי הרצליה [105] ותרם 20 מיליון דולר להקמה ופיתוח של בית הספר הבינלאומי על שם רפאל רקנאטי. [106] מתגורר בכפר שמריהו ולו שני ילדים: שירה ושי. [49][95] שי הוא סגן יו"ר מועדון מכבי תל אביב בכדורסל.

מיכאל (מייקל) רקנאטי – נולד בשנת 1957. חי מרבית חייו בניו-יורק. כיהן כסגן נשיא חברת הספנות OSG בשנים 1987–1995. כיהן כיו"ר פעיל של בית הספר הבינלאומי ע"ש רפאל רקנאטי. נפטר ממחלת הסרטן בגיל 58.

ילדיו של יעקב (ז'ק)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לני רקנאטי - יליד 1953. כיהן כיו"ר אילנות בטוחה, הבעלים של קבוצת בני הרצליה בכדורסל ביחד עם בנו טל, שבעבר שיחק בקבוצה. [107] מנהל את עסקיו באמצעות חברת סולם אחזקות פיננסיות. הקים את יקבי רקנאטי.[108] היה נשוי 25 שנה ללורי רקנאטי, אמנית מוזאיקה ולהם שני בנים ובת. [109] נישא בשנית לשחקנית שירה פרבר. [110] מתגורר בתל אביב.

דויד רקנאטי - יליד 1956. מנהל את עסקיו בתחומי הספנות והנדל"ן ומקדיש את פעילותו הפילנתרופית לתחום החינוך. חי בלונדון ובתל אביב ולו בן ובת: אדם ו-Acacia.

אריאל רקנאטי - יליד 1963. הקים את חברת Waterlogic לטיהור מים [111][112] ומכרה בשנת 2014. [113] מנהל את השקעותיו באמצעות Maritime Overseas Corp מנהל את הפילנתרופיה המשפחתית באמצעות Recanati Foundation – New York. חי בניו יורק, נשוי לטל ולו שתי בנות: דניאל ומיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב יצחק, "משפחת רקנאטי – העשירה ביותר בבורסה; ערך מניותיה באי.די.בי – 106 מיליון דולר", מעריב, יום שלישי, 24 בינואר 1989, עמוד השער.
  2. ^ "המקום הראשון ברשימת 50 המשפחות העשירות בבורסה", מעריב, יום שלישי, 24 בינואר 1989, עמ' SD6.
  3. ^ "האימפריה של משפחת רקנאטי", ידיעות אחרונות, 21 באפריל 2005.
  4. ^ ‏"100 עשירי ישראל 2017", באתר פורבס ישראל.
  5. ^ איתן אבריאל, "מרוויחים ביום מה שלא תרוויחו בשנה: 500 עשירי ישראל - הדירוג המלא", באתר דה מרקר, 15 ביוני 2018.
  6. ^ ב-1961 היו נכסיו 425 מיליון לירות, יותר מנכסיו של בנק הפועלים וכמעט שישים אחוז מנכסיו של בנק לאומי. בשנת 1980 נכסיו היו כ-65% מהתל"ג של ישראל. שלמה פרנקל ושמשון ביכלר, המיוחסים: אצולת-ההון של ישראל, הוצאת כדים, תל אביב, 1984, עמ' 30.
  7. ^ 7.0 7.1 דוד ליפקין, "הדיסקונטאים: עסקים הם סוד ההצלחה", מעריב, יום שישי, 27 ביוני 1986, עמ' 17.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 אורלי אזולאי-כץ, "הרקנאטים", ידיעות אחרונות, יום שישי, 23 במאי 1986, עמ' 5.
  9. ^ איתן אבריאל, מכירת החיסול של משפחת רקנאטי, באתר דה מרקר, 29 באפריל 2002.
  10. ^ "האימפריה של משפחת רקנאטי", בעיתון ידיעות אחרונות, 21 באפריל 2005.
  11. ^ המיוחסים, עמ' 12, 17, 30, 66-65.
  12. ^ 12.0 12.1 גלית חמי, "משפחת קרסו: הדור הצעיר הכריז מרד", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 29 ביוני 1999, עמ' 2.
  13. ^ 13.0 13.1 עופר פטרסבורג, "משפחת רקנאטי במגעים למכירת חברת הספנות הבינ"ל שבשליטתה", ידיעות אחרונות, 18 באפריל 2002, עמ' 1.
  14. ^ הדר חורש, "הרקנאטים מנסים לבלום השתלטות עוינת על עסקי הספנות שלהם", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 11 בנובמבר 1998, עמ' 1.
  15. ^ 15.0 15.1 גלית חמי, "השותפה השקטה של רקנאטי כבר לא כל כך שקטה", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 29 ביוני 1999, עמ' 3.
  16. ^ נתן ליפסון, "הזרקור על לני, אריאל ודוד רקנאטי", באתר דה מרקר, 11 ביוני 2001.
  17. ^ גלית חמי, "משפחת רקנאטי צפויה להחליט על מחיקת מניות קונצרן כלל מהבורסה", ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 1999, עמ' 1.
  18. ^ גלית חמי, "השותף החדש של משפחת רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 10 בספטמבר 1998, עמ' 11.
  19. ^ העיר רקנאטי, באתר בית התפוצות.
  20. ^ יהודי רקנאטי, באתר העיר רקנאטי, מתוך Italia Judaica (איט').
  21. ^ 21.0 21.1 שלמה יצחקי, "ליאון ריקנאטי (לעלייתו של נשיא הקהלה הסאלוניקית ארצה ישראל)", דאר היום, 7 באפריל 1935.
  22. ^ ד"ר נתן שלם, "ליאון רקנאטי ז"ל", הארץ, 21 באוקטובר 1945.
  23. ^ המיוחסים, עמ' 13.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 24.4 אלי תבור, "ההגדה לבית רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שישי, 14 בספטמבר 1984, עמ' 11.
  25. ^ המיוחסים, עמ' 16–17, 22.
  26. ^ המיוחסים, עמ' 27.
  27. ^ המיוחסים, עמ' 28.
  28. ^ המיוחסים, עמ' 25.
  29. ^ ריקי גליה, מפילנתרופיה לאחריות חברתית של עסקים: המקרה של בנק דיסקונט, רסלינג, 2015, עמ' 65.
  30. ^ י. טריווש, "קהלת סלוניקי ובניה: לזכרון ליאון ריקאנטי ז"ל ליום השבעה", הבקר, 21 באוקטובר 1945.
  31. ^ א. אלישר, "נוח לבריות", הד-המזרח: בטאון ליהדות הספרדית, יום שישי, 19 באוקטובר 1945.
  32. ^ מנשה מני, "קוים לדמותו של ל. ריקנאטי ז"ל במלאת שלושים", הארץ, 19 בנובמבר 1945.
  33. ^ אלכסנדר גולדשטיין, "ליאון ריקנאטי ז"ל (שנה למותו)", הארץ, 30 בספטמבר 1946.
  34. ^ ריקי גליה, עמ' 41-36.
  35. ^ עדה כהן, "ארבעת הבנים באגדה לבית רקנאטי: עוצמה כספית וחברתית", מעריב, יום שני, 23 ביוני 1986, עמ' 3.
  36. ^ המיוחסים, עמ' 13-12.
  37. ^ דוד רפ, "כשהארי פגש את ראלי", באתר הארץ, 21 ביוני 2005.
  38. ^ המיוחסים, עמ' 31, 211.
  39. ^ המיוחסים, עמ' 35.
  40. ^ המיוחסים, עמ' 36.
  41. ^ המיוחסים, עמ' 41.
  42. ^ המיוחסים, עמ' 43-42.
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 43.3 ענת מידן, "קשה להיות רקנאטי בארץ הזאת", ידיעות אחרונות, יום שישי, 13 בנובמבר 1998, עמ' 44.
  44. ^ הדר חורש, "בקרוב תושלם רכישת אי.די.בי. ע"י רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 20 בנובמבר 1991. עמ' 3.
  45. ^ הדר חורש, "ריקנאטי הפסיד את השליטה בדיסקונט", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 17 בפברואר 1994, עמ' 6.
  46. ^ "משפחת רקנאטי רכשה את אי-די-בי", ידיעות אחרונות, יום שישי, 30 באוגוסט 1991, עמ' 1.
  47. ^ הדר חורש, "משפחת רקנאטי פותחת במהלך לריכוז כל השקעותיה תחת חברת אחזקות אחת", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 6 בספטמבר 1998, עמ' 2.
  48. ^ גלית חמי, "המיזוג הגדול בתולדות הבורסה של ת"א: אי.די.בי.-פיתוח רוכשת מלוא הבעלות בכלל", ידיעות אחרונות, יום שישי, 19 בנובמבר 1999, עמ' 3.
  49. ^ 49.0 49.1 49.2 גלית חמי, "כמה באמת מחזיק אודי רקנאטי באי.די.בי אחזקות", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 29 במרץ 2001, עמ' 3.
  50. ^ הדר חורש, "משפחת רקנאטי התנגדה להכניס עוד שותף לכלל", ידיעות אחרונות, יום שישי, 6 בדצמבר 1996, עמ' 4.
  51. ^ "דלק: האנשים שעשו את העיסקה שלא נגמרת", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 2 ביולי 1998, עמ' 2.
  52. ^ גלית חמי, "זהירות דיבידנדים", ידיעות אחרונות, יום שישי, 18 באוקטובר 2002, עמ' 2.
  53. ^ עמיר קורץ, "תשובה עלה לאט למשרד שממנו ביצענו את הקנייה", כלכליסט, יום רביעי, 18 באפריל 2018, עמ' א6.
  54. ^ 54.0 54.1 אודי נחשון, "הבנק הפרטי של משפחת רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 25 במאי 1999, עמ' 12.
  55. ^ ריקי גליה, עמ' 66.
  56. ^ ריקי גליה, עמ' 68-67.
  57. ^ אתר מוזיאוני ראלי
  58. ^ שוקי שדה, "חצי מיליארד דולר ללא יורשים: תעלומת קרן הארי רקנאטי", באתר דה מרקר, 21 ביולי 2018
  59. ^ דיאנה בחור ניר, "הארי רקנאטי נפטר בגיל 92", באתר כלכליסט, 23 בדצמבר 2011
  60. ^ המיוחסים, עמ' 29.
  61. ^ המיוחסים, עמ' 46-45.
  62. ^ 62.0 62.1 62.2 המיוחסים, עמ' 46.
  63. ^ המיוחסים, עמ' 247.
  64. ^ דניאל ומטילדה רקנאטי, באתר מוזיאון מדעטק.
  65. ^ אתר המוקדש לדניאל ומטילדה רקנאטי.
  66. ^ רפאל רקנאטי, באתר חדשות מחלקה ראשונה.
  67. ^ עודד שורר, "רקנאטי: לחיות טוב, לחיות בצל", מעריב, יום שישי, 27 ביוני 1986, עמ' 17.
  68. ^ 68.0 68.1 שירי חביב ולדהורן, "הצי של משפחת רקנאטי טבע: מניות OSG איבדו 99% משוויין", באתר גלובס, 1 בינואר 2013.
  69. ^ "כה אמר בייסקי", מעריב, יום שלישי, 27 בספטמבר 1988, עמד SC7.
  70. ^ אודי נחשון, "משפחת רקנאטי: מעמודי התווך של המשק", ידיעות אחרונות, יום ראשון, 30 במאי 1999, עמ' 3.
  71. ^ רעות ברנע, האמנית דינה רקאנטי בת 90: "רק בשנה האחרונה עשיתי 70–80 עבודות", באתר כלכליסט, 10 ביולי 2018.
  72. ^ "רקנאטי תרמה להקמת מרכז גנטי", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 24 ביולי 2003, עמ' 4.
  73. ^ דוד תדהר, יעקב רקנאטי, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 10, עמ' 3644.
  74. ^ יעקב רקנאטי, באתר מדעטק.
  75. ^ נווית זומר וגלית חמי, "למשפחת קרסו יש אמון מלא בניהול של משפחת רקנאטי בקבוצת אי די בי", ידיעות אחרונות, יום שני, 31 במאי 1999, עמ' 2.
  76. ^ לפי כתבה אחרת מצויין שמשפחת רקנאטי החזיקה 20.3% מהמניות ואילו משפחת קרסו החזיקה ב—15.1% מהמניות:.[49]
  77. ^ נווית זומר ושלומי כץ, "עסקת אי.די.בי לקראת סגירה: משפחת רקנאטי ויתרה לדנקנר על ביטחונות בהלוואה שיקבל", ידיעות אחרונות, יום שני, 12 במאי 2003, עמ' 11.
  78. ^ נווית זומר, "משפחת רקנאטי נשארה עם המניות", ידיעות אחרונות, יום שני, 18 בפברואר 2002, עמ' 2.
  79. ^ שלומי כץ, "מסע מימוש אחזקות משפחת רקנאטי נמשך: מכרו מניות OSG בכ-4.6 מיליון ד'", ידיעות אחרונות, יום שני, 17 בפברואר 2003, עמ' 13.
  80. ^ יואב יצחק, "משפחת רקנאטי תרמה 3 מיליון ש"ח להקמת מוזיאון בטכניון בחיפה", מעריב, ים חמישי, 25 במאי 1989, עמ' 7.
  81. ^ שרית רוזנבלום, "מכון מחקר חדש במרכז רפואי רבין", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 22 באפריל 1998, עמ' 17.
  82. ^ "דני רקנאטי איננו", מעריב, יום שני, 10 בספטמבר 1984, עמ' 5.
  83. ^ 'מונתה הנהלה מרכזית חדשה ל"דיסקונט"', מעריב, יום רביעי, 1 באוקטובר 1986, עמ' 15.
  84. ^ 84.0 84.1 גולן חזני, "אידיבי אחזקות חוזרת לידי משפחת רקנאטי אחרי 12 שנה", כלכליסט, יום רביעי, 3 ביוני 2015, עמ' 4.
  85. ^ "אודות", באתר קרן גלנרוק.
  86. ^ אתר פרס רקנאטי-קופ-רש"י.
  87. ^ חבר הנאמנים, אתר האגודה למלחמה בסרטן בישראל.
  88. ^ צוות פרויקט קולנוע, אודות, באתר פרויקט קולנוע.
  89. ^ קרן יהל ע"ש יהודה ליאון רקנאטי, בפורטל שיתופים: אסטרטגיות להשפעה חברתית.
  90. ^ אודות קרן יהל, באתר קרן גלנרוק.
  91. ^ 91.0 91.1 אורן מג'ר, "עשרת הפילנתרופים המובילים בישראל", באתר דה מרקר, 5 ביוני 2011.
  92. ^ רונית הראל ואורן מג'ר, "מיהם התורמים הגדולים בישראל", באתר דה מרקר, 11 ביוני 2012.
  93. ^ "אזרחות הכבוד של העיר הוענקה לליאון רקנאטי", באתר חדשות חיפה, 1 נובמבר 2011.
  94. ^ "רבים בנישואי בנו של ריקאנטי", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 26 במרץ 1969, עמ' 35.
  95. ^ 95.0 95.1 "ילדי רקנאטי", באתר Ynet,‏ 22 באפריל 2005.
  96. ^ דיאנה בחור-ניר, "אגודת הידידות מחזור 2011: המלאכיות של צר לי", כלכליסט, יום חמישי, 17 בפברואר 2011, עמ' 18.
  97. ^ גלי וולוצקי וענת רואה, "המלחמה של רוקה", כלכליסט, יום רביעי, 13 באוקטובר 2010, עמ' 38.
  98. ^ "דניאל רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שני, 22 באוגוסט 2005, עמ' 4.
  99. ^ סופי שולמן, "חקר ביצועים גיליון הערכה שבועי", כלכליסט, יום חמישי, 4 ביוני 2015, עמ' 4.
  100. ^ דפנה ארד, "זוכות פרס קרן רפפורט: שלוש נשים שהצליחו לשנות את העולם", באתר xnet, ‏22 במרץ 2017.
  101. ^ גנדיר השקעות.
  102. ^ קרן גנדיר.
  103. ^ המיוחסים, עמ' 47.
  104. ^ מיכל הולצמן, "אודי רקנאטי פורש מעסקי אי.די.בי", מעריב, יום שישי, 22 ביוני 1990, עמ' SA5.
  105. ^ חברי הדירקטוריון, באתר המרכז הבינתחומי בהרצליה.
  106. ^ עינב בן יהודה, "משפחת רקנאטי תתרום 20 מיליון דולר למרכז הבינתחומי הרצליה", באתר דה מרקר, 20 בספטמבר 2000.
  107. ^ אריה ליבנת, "אצל טל רקנאטי, שורת התקציב קודמת לשורה הראשונה בכדורסל", באתר הארץ, 4 ביולי 2017
  108. ^ "חולץ שתיקה", ידיעות אחרונות, יום שישי, 24 באוגוסט 2001, עמ' 5.
  109. ^ מאיה נסטלבאום, "אוספת את השברים", בכתב העת BIGTIME, נובמבר 2010, עמ' 46-42
  110. ^ מלי זיידמן, "ריאיון עם שילה פרבר", באתר גלובס, 16 בינואר 2015.
  111. ^ Waterlogic, באתר Market Insider.
  112. ^ מתיו גודמן, "מלכי קירור המים יוצאים עם 50 מיליון ליש"ט נטו", סאנדיי טיימס, 3 ביולי 2011.
  113. ^ "ווטרלוג'יק נמכרת במחיר של 122.6 ליש"ט", באתר Insider Media Limited, ‏13 בנובמבר 2014.