לדלג לתוכן

שגרירות ישראל בהאנוי

שגרירות ישראל בהאנוי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
כתובת 49 Hai Bà Trưng עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר האנוי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 21°01′33″N 105°50′46″E / 21.0259°N 105.8461°E / 21.0259; 105.8461
תאריך פתיחה דצמבר 1993
דיפלומטיה
חלק מ יחסי וייטנאם–ישראל
שגריר ירון מאיר
שטח האמנה וייטנאםוייטנאם וייטנאם
לאוסלאוס לאוס
מדינה מיוצגת ישראלישראל ישראל
https://embassies.gov.il/hanoi
(למפת האנוי רגילה)
 
שגרירות ישראל בהאנוי
שגרירות ישראל בהאנוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שגרירות ישראל בהאנוי היא נציגות דיפלומטית של מדינת ישראל ברפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. השגריר המכהן כיום הוא ירון מאיר.

וייטנאם וישראל כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים מלאים ב-12 ביולי 1993. בעקבות זאת פתחה ישראל לראשונה שגרירות בהאנוי בדצמבר 1993, ושגרירה הראשון שם היה דוד מתנאי.

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בווייטנאם. בנוסף למשרד הראשי בהאנוי, מפעילה הנספחות המסחרית משרד מאויש בבירה הכלכלית של וייטנאם הו צ'י מין סיטי. הנספחות פועלת לסייע לתעשייה הישראלית באמצעות מגוון רב של פעולות בהן איתור שותפים פוטנציאליים בווייטנאם, ליווי צמוד של תהליכים עסקיים, פתרון בעיות ביורוקרטיות ארגון סדנאות, כנסים, פורומים ותערוכות והעברת מידע ראשוני על הזדמנויות עסקיות בשוק הווייטנאמי.

הנספח הכלכלי בהאנוי הוא יניב טסל.[1]

האמנות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות ישראל בהאנוי מואמנת גם על לאוס, עמה קיימה ישראל יחסים קודם השתלטות פאת'ט לאו על המדינה ב-1975, על ידי שגרירויות ישראל ביאנגון, בנגקוק וקמבודיה.[2] ישראל ולאוס חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהם ב-6 בדצמבר 1993, ושגריר ישראל בווייטנאם הגיש כתב האמנה לנשיא לאוס ב-4 במאי 1994.

שם תקופת כהונה
דוד מתנאי 1993–1995
אורי חלפון 1995–1998
וליד מנצור 1999–2001
עמיקם לוי 2001–2003
אברהם ניר 2003–2005
אפרים בן מתתיהו 2005–2009
אמנון אפרת 2009–2012
מירב אילון שחר 2012–2017
נדב אשכר 2017–יולי 2022
ירון מאיר אוגוסט 2022–מכהן

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ http://economy.gov.il/internationalaffairs/pages/economicoffices.aspx#blank
  2. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 219