לדלג לתוכן

שגרירות ישראל במוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שגרירות ישראל במוסקבה
מבנה שגרירות ישראל במוסקבה
מידע כללי
כתובת בולשאיה אורדינקה 56
עיר מוסקבה
מדינה רוסיה
תאריך פתיחה יוני 1948
תאריך סגירה יוני 1967
תאריך פתיחה מחדש דצמבר 1991
דיפלומטיה
חלק מ יחסי ישראל-רוסיה
יחסי ברית המועצות-ישראל
כפופה ל משרד החוץ
שגריר עודד יוסף
שטח האמנה רוסיהרוסיה רוסיה
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
מדינה מיוצגת ישראלישראל ישראל
אתר השגרירות
מפה

שגרירות ישראל במוסקבה היא הנציגות הדיפלומטית העיקרית של מדינת ישראל ברוסיה. השגרירות שוכנת ברחוב בולשאיה אורדינקה 56 בראיון (רובע) יאקימנקה, מוסקבה. מאז 2025 שגריר ישראל ברוסיה הוא עודד יוסף.

היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות ישראל כוננו לראשונה במאי 1948. ביוני של אותה שנה הוקמה לראשונה במוסקבה נציגות רשמית של מדינת ישראל, שהוגדרה אז צירות (ולא שגרירות). בראשה עמדה גולדה מאיר, לימים ראש ממשלת ישראל.

ב-1953 - בעקבות משפט הרופאים, הפיגוע בצירות הסובייטית וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות לישראל - נאלץ הציר הישראלי דאז, שמואל אלישיב, לעזוב את מוסקבה. ב-20 ביולי 1953, לאחר מותו של סטלין, נמסרה הודעה על חידוש היחסים, והציר אלישיב הגיש מחדש את כתב האמנתו. ב-1954 הועלה דרג היחסים בין המדינות והנציגות הפכה לשגרירות.

ביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, נותקו היחסים בין המדינות, והשגרירות נסגרה.

ישראל המשיכה לשלם שכירות עבור בית השגרירות במוסקבה, וישראל יוצגה על ידי מחלקת אינטרסים בשגרירות הולנד. ביולי 1987 אישרה ברית המועצות למשלחת קונסולרית ישראלית בת ששה חברים לחדש את פעילותה במוסקבה, תחת המנדט של בדיקת תפקודה של מחלקת האינטרסים. המשלחת פעלה בתחילה מתוך מבנה שגרירות הולנד, ובמאי 1989 עברה לבניין שגרירות ישראל הישן.[1]

בדצמבר 1991 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות, ואריה לוין מונה לשגריר ישראל במוסקבה. לאחר התפרקות ברית המועצות וכינון יחסי ישראל–רוסיה, הפך לוין לשגריר ישראל ברוסיה. במקביל פתחה רוסיה שגרירות משלה ברמת גן, שלאחר מכן עברה לרחוב הירקון בתל אביב.

ראשי הנציגות לדורותיהם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מניין תמונהשםתקופת כהונההערות
ציר גולדה מאיר1948–1949בדרג ציר
ציר מרדכי נמיר1950–1951בדרג ציר
1 שמואל אלישיב1951–1954מונה לראש הנציגות בדרג ציר. בפברואר 1953, בעקבות ניתוק היחסים, נאלץ לעזוב את מוסקבה. לאחר חידוש היחסים חזר למוסקבה בדצמבר 1953 והגיש מחדש את כתב האמנתו. באוגוסט 1954 הועלה לדרגת שגריר לאחר העלאת דרג היחסים בין המדינות.
2 יוסף אבידר1955–1958
3 אריה הראל1959–1962
4 יוסף תקוע1962–1965
5 כתריאל כ"ץ1965–1967
בין 1967 ל-1991 לא התקיימו יחסים דיפלומטיים רשמיים
6 אריה לוין1991–1992ב-1990 מונה לקונסול כללי במוסקבה. עם חידוש היחסים הדיפלומטיים מונה לשגריר בברית המועצות, שחדלה בדצמבר 1991 להתקיים. מיכאיל גורבצ'וב לא הסכים לקבל את כתב ההאמנה שלו.[2] בפברואר 1992 הציג כתב האמנה לבוריס ילצין, נשיא הממשלה הרוסית שירשה את ברית המועצות.
7 חיים בר-לב1992–1994נפטר ב-4 במאי 1994 במהלך כהונתו
8 עליזה שנהר1994–1997
9 צבי מגן1998–1999
10 נתן מירון
11 ארקדי מילמן2003–2005
12 אנה אזרי2006–2010
13 דורית גולנדר2010–2015
14 צבי חפץ2015–2017
15 גרי קורן2017–2019
ממלא מקום יעקב ליבנה[3]2019–2020
16 אלכסנדר בן צבי[4]2020–2024
17 סימונה הלפרין2024–2025
18 עודד יוסף 2025 – הווה

נספחים צבאיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשגרירות מוצבים נספחים צבאיים מטעם צה"ל.

שם תקופת כהונה הערות
נספחי צה"ל בברית המועצות
אלוף יוחנן רטנר 1948 – יוני 1949 יליד אודסה
אלוף ישראל ברנע אוקטובר 1949 – אוקטובר 1950
נספחי צה"ל ברוסיה
אל"ם מיכאל שטיגליץ 1992–1996 יליד ברית המועצות; קצין תותחנים
אל"ם צביקה בלומנשטיק 1996–2000 קצין משטרה צבאית[5]
אל"ם אפרים מיכאלי 2000–2003 יליד ברית המועצות
אל"ם שלמה דגן קצין חי"ר
אל"ם ואדים ליידרמן 2009–2011 יליד ברית המועצות; קצין חיל האוויר; במאי 2011 עוכב לחקירה על ידי שירות הביטחון הרוסי וגורש מרוסיה באשמת ריגול.[6]
אל"ם קובי חביב 2011–2014 קצין רפואה[7]
אל"ם צפריר אורפז 2014– קצין שריון
אל"ם גרמן גילטמן [8] יליד ברית המועצות; קצין שריון
אל"ם בוריס שוסטר –2024 יליד ברית המועצות; קצין חיל הים
אל"ם יגאל שפוצ'ניק

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]