שגרירות ישראל בטהראן
| מידע כללי | |
|---|---|
| עיר | טהראן |
| מדינה | איראן |
| תאריך פתיחה | 1964 |
| תאריך סגירה | 1979 |
| דיפלומטיה | |
| חלק מ | יחסי ישראל–איראן |
| שטח האמנה | שושלת פהלווי |
| מדינה מיוצגת |
 ישראל |
שגרירות ישראל בטהראן הייתה הנציגות הדיפלומטית של מדינת ישראל בטהראן, איראן, וטיפלה ביחסי איראן–ישראל. השגרירות הוקמה באופן רשמי ב-1964 (אם כי פעלה דה פקטו שנים רבות לפני כן) אך נסגרה ב-1979 בתחילת המהפכה האיראנית.
כיום בניין השגרירות משמש את הרשות הפלסטינית כשגרירות הפלסטינית באיראן, ושם הרחוב בו שוכנת השגרירות אף שונה ל"רחוב פלסטין".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי הפכה איראן למדינה המוסלמית השנייה אחרי טורקיה שהכירה בישראל בפועל.[1] לישראל הייתה משלחת קבועה בטהראן, ששימשה כשגרירות דה פקטו, וב-1964 היא שודרגה לשגרירות דה יורה.
חילוץ הישראלים מאיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
המצב באיראן התדרדר במהלך שנת 1978, ולקראת סוף השנה הוחל בפינוי משפחות הישראלים באיראן.[2] ב-16 בינואר 1979 עזב השאה מוחמד רזא פהלווי את איראן בעקבות מהומות קשות וממושכות שהתחוללו בה, וב-11 בפברואר הוכרזה באיראן המדינה האסלאמית החדשה.
ב-11 בפברואר שהו בשגרירות ישראל בטהראן רק אנשי ביטחון. באותו בוקר נעלם הכוח הצבאי האיראני ששמר על השגרירות.
באותה עת החל המון שמנה כ-20 אלף איש להסתער על בניין שגרירות ישראל. בראש ההמון עמדו מחבלים פלסטינים.[דרוש מקור][מפני ש...] קצין הביטחון של השגרירות ואנשיו הצליחו לברוח מן הבניין בטרם השתלט עליו ההמון.
עוד באותו היום, במעמד ראש הממשלה, שר החוץ וחבר "מועצת המהפכה המוסלמית", הניף יאסר ערפאת את הדגל הפלסטיני על בניין השגרירות הישראלית בטהראן, והשלטונות האיראניים החדשים העבירו להם באופן סמלי את המפתחות למקום. בכך הפכה השגרירות הישראלית לשגרירות הפלסטינית באיראן.[3][4]
ב-18 בפברואר 1979 נמלטו שגריר ישראל, יוסף הרמלין, וצוות השגרירות מהמדינה.
שגרירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי דוריאל (1964–1968)[5]
- מאיר עזרי (1968–1973)
- אורי לוברני (1973–1978)
- יוסף הרמלין (1978–1979)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ From friends to foes: How Israel and Iran turned into arch-enemies — Iran — Haaretz.com
- ^ המון רגם אותי באבנים, מעריב, 17 בנובמבר 1978
- ^ ארגמן, עמ' 73.
- ^ שמואל שגב, 1981, המשולש האיראני: היחסים החשאיים בין ישראל-איראן-ארצות הברית, תל אביב: ספריית מעריב.
- ^ הערבים בפרס נכשלו במאבק נגד - שלטים, מעריב, 23 באוקטובר 1963
| נציגויות דיפלומטיות של ישראל
| ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • בחריין • טורקיה • ירדן • מצרים • (מרוקו) | 
|
| אסיה | אוזבקיסטן • הפיליפינים • הודו (בנגלור • מומבאי) • (הונג קונג) • וייטנאם • טורקמניסטן • יפן • מיאנמר • נפאל • סין • סינגפור • קוריאה הדרומית • קזחסטן • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אירלנד • אלבניה • בולגריה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לטביה • ליטא • נורווגיה • סלובקיה • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אנגולה • אתיופיה • גאנה • דרום אפריקה • חוף השנהב • ניגריה • סנגל • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית (סן פרנסיסקו) • ברזיל • גואטמלה • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • מקסיקו • פנמה • פרו • צ'ילה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • ניו זילנד | |
| נציגויות שנסגרו | איראן • (לבנון) • מאוריטניה | |
| מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל | ||
| נציגויות דיפלומטיות של ישראל בארצות ערב
| ||
|---|---|---|
| נציגויות פעילות | שגרירות ישראל באבו דאבי (איחוד האמירויות הערביות) • שגרירות ישראל במנאמה (בחריין) • שגרירות ישראל בנג'מנה (צ'אד) • שגרירות ישראל בעמאן (ירדן) • שגרירות ישראל בקהיר (מצרים) • נציגות ישראל ברבאט (מרוקו) |
|
| נציגויות מתוכננות | שגרירות ישראל בח'רטום (סודאן) | |
| נציגויות שאינן פעילות | שגרירות ישראל בנואקשוט (מאוריטניה) • נציגות ישראל בביירות (לבנון) • נציגות ישראל בתוניס (תוניסיה) • נציגות ישראל במסקט (עומאן) | |
fa:نمایندگی سیاسی اسرائیل در تهران