שגרירות ישראל באנקרה

שגרירות ישראל באנקרה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
כתובת מהטמה גנדי 85
עיר אנקרה
קואורדינטות 39°54′47″N 32°48′12″E / 39.9129515°N 32.8034206°E / 39.9129515; 32.8034206
תאריך פתיחה 1950
דיפלומטיה
חלק מ יחסי טורקיה–ישראל
שגריר אירית ליליאן
שטח האמנה טורקיהטורקיה טורקיה
מדינה מיוצגת ישראלישראל ישראל
https://embassies.gov.il/ankara
(למפת אנקרה רגילה)
 
שגרירות ישראל באנקרה
שגרירות ישראל באנקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שגרירות ישראל באנקרה היא הנציגות הדיפלומטית העליונה של ישראל בטורקיה. השגרירות מספקת שירותים קונסולריים למרבית טורקיה, פרט לאזור המערבי של טורקיה שנמצא בטיפול הקונסוליה הישראלית באיסטנבול.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקיה הכירה בישראל לאחר חתימת הסכמי רודוס ב-1949, ובתחילת 1950 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים והחליפו ביניהן נציגים בדרגת ציר[1]. טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה להכיר בישראל ולפתוח בה נציגות.

בתחילת שנות החמישים, שגרירות ישראל באנקרה הייתה אחת מארבע השגרירויות בהן הוצב נספח צבאי ישראלי (לצד וושינגטון, פריז ולונדון). ב-1953 החל משא ומתן בין המדינות להעלאת דרג הנציגויות בתל אביב ובאנקרה מצירות לשגרירות.

בעקבות מלחמת סיני ב-1956 הורידה טורקיה את דרג נציגותה בישראל למדרגת ממונה על היחסים, אך ב-1960 הועלתה חזרה למדרגת צירות[2].

בעקבות העברת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, הודיעה ב-26 בנובמבר 1980 ממשלת טורקיה, שהחזיקה בקונסוליה בירושלים, לממשלת ישראל על כוונתה להוריד את דרג היחסים בין המדינות, וסגל השגרירות בישראל פונה עד לדרג של מזכיר שני, במקביל נתבקש הסגל הדיפלומטי של ישראל באנקרה, למעט המזכיר השני, לעזוב את טורקיה תוך שלושה חודשים.

בשנת 1991, לאחר מלחמת המפרץ והצהרת ועידת השלום במדריד, השתפרו היחסים בין המדינות, ובנובמבר אותה שנה החליפו שתי המדינות שגרירים.

במרץ 1992 נהרג אהוד סרן, קצין הביטחון של השגרירות, בהתפוצצות מטען חבלה תחת מכוניתו[3]. שלושה ארגונים, בהם חזבאללה, קיבלו אחריות על הפיגוע, ונטען שהוא נעשה כנקמה על חיסול עבאס מוסאווי[3]. במאי 2000 עצרו זרועות הביטחון בתורכיה חוליית מחבלים, שעל פי החשד הייתה אחראית לרצח, יחד עם אירועי חבלה נוספים. על פי פרסומים בטורקיה, עלה מהחקירה כי החוליה קיבלה הנחיות מסגן הקונסול האיראני בטורקיה[4].

באוגוסט 1997 מונה אהוד טולידאנו לשגריר ישראל בטורקיה, אולם בעקבות ידיעה שמסרה סוכנות הידיעות הטורקית הממלכתית שב-1981 האשים טולידאנו את טורקיה בביצוע טבח בארמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה, ומינויו סוכל, ובפברואר 1998 מונה לשגריר בטורקיה אורי בר-נר[5].

היחסים בין טורקיה וישראל הידרדרו בעקבות המשט לעזה ב-2010, שבמהלך עצירתו על ידי כוחות צה"ל נהרגו עשרה טורקים. לאחר פרסום דו"ח פאלמר של ועדת האו"ם לבדיקת אירועי המשט לעזה בספטמבר 2011 הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים למזכיר שני בלבד, ועל גירוש שגריר ישראל בטורקיה. ב-6 בספטמבר 2011, הודיע ראש ממשלת טורקיה רג'פ ארדואן על ניתוק כלל קשרי המסחר והקשרים הצבאיים עם ישראל[6].

ב-27 ביוני 2016 כינסו בנפרד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש ממשלת טורקיה בינאלי ילדרים מסיבות עיתונאים, והכריזו כי הושג הסכם פיוס בין המדינות ועל החזרת השגרירים לתל אביב ולאנקרה[7].

על רקע המהומות בגבול עזה במאי 2018, גירשה טורקיה את שגריר ישראל[8]. השגריר עבר בדיקות ביטחוניות קפדניות בנמל התעופה באנקרה. בתגובה לגירוש השגריר, גירשה ישראל את הקונסול הטורקי מירושלים.

ב-17 באוגוסט 2021, הודיעו שתי המדינות על החזרת השגרירים וחידוש היחסים הדיפלומטיים במלואם[9].

ראשי הנציגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי הנציגות הישראלית באנקרה:[10]

נציג מעמד מינוי סיום
אליהו ששון ציר 1950 1952
מוריס פישר 1953 1957
משה אלון ממונה על היחסים 1957 1960
משה ששון ציר 1960 1966
דניאל לאור ממונה על היחסים 1966 1971
שאול בר חיים 1971 1975
שמואל דיבון 1975 1977
שמעון אמיר 1978 1980
אלון ליאל 1981 1983
אלי שקד 1983 1985
יהודה מילוא 1985 1990
אורי מרדכי גורדון שגריר 1990 1993
דוד גרנית 1993 1995
צבי אל-פלג 1995 1997
אורי בר-נר 1998 2001
דוד סולטן 2001 2003
פנחס אביבי 2003 2007
גבי לוי 2007 2011
יוסף לוי ספרי ממונה על היחסים 2011 2015
אמירה אורון 2015 2016
איתן נאה שגריר 2016 2018
אירית ליליאן 2022[11] מכהנת

נספחים צבאיים בשגרירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשגרירות הוצב הנספח הצבאי הרביעי מטעם צה"ל (לאחר וושינגטון, לונדון ופריז), והראשון שהוצב במדינה מוסלמית. חלק מהנספחים שימשו במקביל כנספחים צבאיים ליוגוסלביה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ישראל באנקרה (בעברית ובטורקית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]