שיזף השיח

שיזף השיח
	פרי שיזף השיח
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	אשחריים
סוג:	שיזף
מין:	שיזף השיח
שם מדעי
	Ziziphus lotus; ‏לאמארק, 1789
עונת פריחה

שֵׁיזָף הַשִּׂיחַ (שם מדעי: Ziziphus lotus) הוא מין של שיח קוצני סבוך ונשיר בסוג שיזף ממשפחת האֶשְׁחָרִיִּים^[1]. הוא נפוץ באזורים ים תיכוניים. שיזף השיח הוא צמח מוגן בישראל^[2].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי שיזף השיח בעלי 3 עורקים ופרי

שיזף השיח קוצני מאוד וסבוך וגובהו מגיע למטר וחצי. הוא גדל במקומות חמים וחשופים לקרינת שמש חזקה^[3].

לשיזף השיח אין גזע מרכזי, הוא שולח ענפים ומתפתח כלפי חוץ ועם הזמן מרכזו הולך ומתנוון^[3].

עלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עלה משונן, קירח, צורתו דמוית ביצה ולאורכו 3 עורקים ראשיים מקבילים. בבסיס העלה צומחים שני עלי לוואי ההופכים לקוצים קשים, אחד ישר ואחד מאונקל. העלים מסורגים, וכשהם גדלים על ענף דק הוא נראה כעלה מנוצה^[4].

הענפים מזוגזגים, בחורף העלים נושרים מהם ובאביב גדלים עלים חדשים^[3].

פרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיח פורח באביב. פרחיו קטנים, נכונים, דו-מיניים, ירוקים–צהבהבים וערוכים באשכולות. הם מפרישים הרבה צוף סמיך המושך חרקים מאביקים רבים, במיוחד דבורי-דבש. לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים^[4]^[3].

פירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרי עגול, במרכזו גלעין גדול, וסביבו ציפה בשרנית יבשה. קוטרו 8–10 מ"מ וקליפתו חלקה. כשהוא בשל צבעו חום בהיר^[4].

הפרי אכיל, אך לא משובח. יש המבשלים ממנו לפתן^[4]. בעלי חיים אוכלים אותו ולאחר העיכול מופרשים הגלעינים הקשים בצואה ונובטים הרחק מצמח האם^[3].

תפוצה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיזף השיח הוא צמח בתות ובתות ספר ים-תיכוניות, שגדל בקרקעות בזלתיות, בקרקעות סחף ובקרקעות מכוסות באבנים. הוא נפוץ בבקעת החולה, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בגלבוע ובעמק בית שאן; מצוי בגולן, בגליל העליון, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, במדבר שומרון, בבקעת הירדן ובגלעד; נדיר בשומרון ונדיר מאוד בחרמון, בחוף הכרמל, ובדרום שפלת החוף^[5].

שיזף השיח נפוץ במורדות המערביים של הגולן, מרום של כ-350 ועד רום 200- בחוף כנרת. במורדות הדרומיים של הגולן נלווה שיזף מצוי לחורש של אלון התבור יחד עם אלון מצוי, סירה קוצנית ומרווה ריחנית. במקומות ששיזף השיח נלווה אל שיזף מצוי, גדל השיזף המצוי במקומות הלחים, הסמוכים למקורות מים או לאפיקי נחלים, ואילו שיזף השיח מאכלס את המורדות היבשים המכוסים באבנים^[6].