אריה יצחקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה יצחקי, 2011

אריה יצחקי (נולד ב-1944) הוא היסטוריון העוסק במלחמות ישראל בעת החדשה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה יצחקי נולד בתל אביב בשנת 1944, שירת ביחידה קרבית מובחרת (קמ"ג) והשתתף בכל מלחמות ישראל בין השנים 1967–1992. ולאחר שירותו בצה"ל למד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב.

היה חוקר במחלקת היסטוריה במטכ"ל ומנהל ארכיון המחלקה. עוסק במחקר תולדות צה"ל ותולדות ארץ ישראל. פרסם 40 ספרים, עשרות חוברות ודפדפות ומאות מחקרים בנושאי תולדות ארץ ישראל וידיעת ארץ ישראל. הרצה בנושא מורשת קרב והיסטוריה צבאית בבית הספר המרכזי לחינוך של צה"ל, ובקורסי פיקוד (בה"ד 1, קק"ש, קורס טיס) היה העורך הראשי של "מדריך ישראל" במהדורה הראשונה (1978), כתב את פרקי מלחמות ישראל וביטחון ישראל בשלושת כרכי אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל.

בשנים 1972–1976 היה מנהל מחלקת ההדרכה בחברה להגנת הטבע וחבר מזכירות החברה. בשנים 1983–1993 היה חבר הדירקטוריון של רשות הגנים הלאומיים ושימש כסגן יו"ר הדירקטוריון. בשנים 1994–1995 היה ראש אגף הצעירים והנוער במפלגת צומת והקים את תנועת הנוער נצ"ח (נוער ציוני חלוצי).

בשנים 1997–2004 היה מדריך בכיר בקורסי מורי הדרך של משרד התיירות. היה תקופה קצרה מרצה מן החוץ במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן[1]. בשנים 1990–2005 היה מרצה במכון אבשלום. מאז 1970, הוא מדריך טיולים בישראל ובחו"ל ומרצה במכללות ברחבי הארץ.

יצחקי יזם הקמת כמה אנדרטאות ואתרי מורשת קרב ברחבי ישראל. הוא הקים, עם רס"ן דוד אלעזר, בשנת 1968 את עמותת ההורים השכולים של קרבות לטרון, ויחד הניחו את היסוד לאתר ההנצחה הגדול "יד לשריון" בלטרון, תכנן את התצוגה בבית גידי[דרוש מקור] - מוזיאון האצ"ל במנשייה (1984), חמישה פרויקטים עם חניכיו בקורס קציני חינוך של צה"ל: שיפוץ וסימון "דרך בורמה", פריצת וסימון ציר רכס שיירות, סימון ושילוט ציר המשלטים בפארק קנדה, שילוט הציר מביריה לצפת, ושילוט הקרב על ניצנים, וארבעה פרויקטים של הנצחה עם עמותות: אנדרטת קרב תל מוטילה באלמגור, אנדרטת קרב משלט 219 באזור מודיעים (יחד עם דוד שניר), הקמת השילוט החיצוני באתר גבעת התחמושת בירושלים ושיפוץ אתר "המשלט המערבי" בסג'רה- בשיתוף עם בא"ח גולני. היה יו"ר העמותה להנצחת המושבה משמר הירדן (2015-2017). בתקופה האחרונה פועל להקמת אנדרטה באזור חושנייה בגולן להנצחת גיבורי חטיבת השריון 9 שבלמו את כוח השריון הסורי העיקרי במלחמת יום הכיפורים.

מחקריו מתרכזים בהיסטוריה של צה"ל וכוחות המגן העבריים (1878–2018) תוך מיקוד על מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים. מחקרו המקיף הוא על קרבות לטרון והמערכה על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.. בספריו, בעקבות לוחמים - מדריך לאתרי גבורה, הוא כולל את אתרי הלחימה העיקריים למן תקופת ארגוני השומר וניל"י, דרך מאבקי ארגוני המגן העבריים: ההגנה, אצ"ל ולח"י בתקופת המנדט הבריטי ועד 40 שנה למדינת ישראל.

בשנת 2007 החל בפרסום סדרת ספרים "עושים צדק היסטורי", במסגרתה פרסם שלושה ספרים:

  • "222 הימים של כפר דרום - שיא הגבורה במלחמות ישראל" (2007), על עמידתו של קיבוץ כפר דרום במלחמת העצמאות עד לפינויו בפקודת הרמטכ"ל, בהוצאת ספרים א"י.
  • "שלדים בארון - על תעלומות ומיתוסי כזב בתולדות היישוב ומדינת ישראל בראשיתה (1941–1951)" (2009) בהוצאת ספרים א"י.
  • "גבורת משמר הירדן 1948" (2011) על לחימת המושבה משמר הירדן מול הצבא הסורי במלחמת העצמאות.

בשנת 2007 פרסם גילוי על רצח שבויים מצריים בידי צה"ל, לפיו לוחמים מסיירת שקד היו מעורבים ברצח חיילים מצרים בגיזרת פורט סעיד במלחמת ששת הימים. מפקד הסיירת דאז, בנימין בן אליעזר, הכחיש את הדברים[2]. בנוסף פרסם מאמר בו קרא לחקור פשעי המלחמה נגד חיילים ישראלים שביצע צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים[3].

בשנים האחרונות מתמקד במחקר אסטרטגי עדכני ומתמחה בעיקר בסוגיית הנשק הגרעיני האיראני. חולק בתקיפות על הערכות קהילת המודיעין הישראלית בנושא, וטוען כי איראן היא מעצמה גרעינית מאז 2011.

מרעייתו הראשונה נולדו לו שלושה ילדים[4]. לאחר מותה ממחלה בשנת 1991, התחתן עם רעייתו השנייה, דתיה יצחקי, ששימשה כדוברת המועצה האזורית חוף עזה, בתקופה שקדמה לפינוי גוש קטיף. השניים התגוררו בכפר ים שבגוש קטיף ונולדו להם שלושה ילדים. הם נמנו עם המתנגדים החריפים לתוכנית ההתנתקות[5]. יצחקי פונה לאחר שהתבצר חמוש על גג ביתו[6]. עבר להתגורר בהתנחלות אפרתה שבגוש עציון.

בעשור השני של שנות האלפיים, הוא מתגורר בקיבוץ נווה ים שבמועצה אזורית חוף הכרמל.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לטרון - המערכה על הדרך לירושלים. הוצאת כנה, 1982. 2 כרכים.
  • אגדה של מקום - אדם טבע ונוף באגדות. הוצאת מודן-תמוז, 1988. 6 כרכים.
  • מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ. עורך ראשי של מהדורת 1978.
  • המדריך לטיולי פרחים (יחד עם פרופסור אבינועם דנין), הוצאת כנה, 1985.
  • עמק איילון ואתריו. הוצאת תמוז, 1990.
  • דרך בורמה - המערכה על הדרך לירושלים. הוצאת תמוז, 1993.
  • בעקבות לוחמים: מדריך לאתרי גבורה בישראל – דרום וצפון. 4 כרכים. הוצאת מודן–תמוז, 1988.
  • חטיבת הנגב- מפלמ"ח ועד היום, הוצאת עמותת חטיבת הנגב,2005.
  • ספר הכבישים השלם. (יחד עם אביתר נור.) הוצאת כנה, 1990.
  • 222 הימים של כפר דרום. הוצאת ספרים א"י, 2007.
  • שלדים בארון - תעלומות ומיתוסי כזב בתולדות היישוב ומדינת ישראל, 1941-1951. אילניה, הוצאת ספרים א"י, 2009. (על כ"ד יורדי הסירה, הי"ד מגשר אכזיב, משלט 219, ותל מוטילה 1951.)
  • העטלף במיטה של קוז'ניצקחה, הוצאת ספרים א"י, 2010 (ספר ילדים על שנות ה-50 בתל אביב-יפו)
  • גבורת משמר הירדן, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2011
  • גדוד 21 - בעקבות לוחמים (1947-2017), הוצאת ספרים א"י, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]