שמעון פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סידור הפרקים, מחיקת מידע החוזר על עצמו, ניסוחים לא אנציקלופדים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ד"ר שמעון פרנקל, (1809 - 1 בנובמבר 1880) היה הרופא העברי הראשון, מייסד המרפאה העברית הראשונה ב- ארץ ישראל (בירושלים), ומייסדו של בית החולים היהודי הראשון בארץ-ישראל (בירושלים), בדצמבר 1843[1]

רקע תקופתי כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של המאה ה-19 לא היו בתי חולים בירושלים העות'מאנית, ולחולים לא היה מוסד רפואי מסודר אליו ניתן לפנות בעת הצורך. משה מונטיפיורי שביקר מספר פעמים בארץ ישראל ובירושלים, הזדעזע מרמת התחלואה הגבוהה ותנאי ההיגיינה והסניטציה הקשים, ויזם הקמת בית חולים בירושלים. מנגד עמד ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, שניהל את איסוף וחלוקת כספי החלוקה, והתנגד לכל מודרניזציה, מאחר שראה בה איום חילוני על דרכי החיים המסורתיות. בכוחו ומעמדו הכלכלי כפה הארגון את עמדותיו על יהודי ארץ ישראל. במכתב אל הראשון לציון, הביע מנהל הארגון את דעתו נגד הקמת בית חולים יהודי, ונגד העסקת רופא יהודי "העלול להחדיר מינות וכפירה לירושלים".

המאה ה-19 לא היטיבה עם ארץ ישראל, ומצבם של היהודים בה החמיר בעקבות מלחמת מוחמד עלי (שליט מצרים) עם האימפריה העות'מאנית. יחד עם המלחמה בא רעב ועימו מגיפות חולירע, טיפוס ומלריה. בסופו של העימות, בשנת 1840, החזירו הטורקים לידם את השלטון על ארץ ישראל. באותה תקופה התגברה השפעתן של המעצמות הזרות בארץ, וקונסולים מטעמן פעלו באופן נמרץ בירושלים.

בשנת 1838 פתח הקונסול הבריטי מרפאה בירושלים, ובשנת 1844 הפכה מרפאה זו לבית החולים של המיסיון האנגלי, שמשך יהודים נזקקים על ידי אספקת מזון כשר, קביעת מזוזות בדלתות, ובעיקר בהצעת שירות רפואי, תרופות, מזון וביגוד חינם.

הרופאים הראשונים שהגיעו לארץ ישראל היו נוצרים, שנשלחו מטעם המיסיון לירושלים החל משנת 1825. המיסיונרים קיוו לשכנע את היהודים, הנזקקים בדחיפות לעזרתם הרפואית, כי ימירו את דתם. ואמנם השירותים הרפואיים שלהם נתמכו על ידי "החברה הלונדונית לקידום הנצרות".

כתשובה למגמה זו החליט משה מונטיפיורי לשלוח רופא יהודי לירושלים. הוא תר אחרי אדם מתאים, שיסכים לעזוב את אירופה המערבית ולעלות לארץ. ד"ר שמעון פרנקל ואשתו מינה קיבלו על עצמם את האתגר הקשה. בהגיעו לרובע היהודי בירושלים פתח מרפאה יהודית ראשונה, שנקראה אחר-כך בצדק "מרפאת מונטיפיורי". היה ידוע, שהמטרה היא להוות משקל נגד לשליטה הנוצרית ברפואת עיר הקודש, עד שכינו את ד"ר פרנקל בשם: "הרופא האנטי מיסיונרי". באותו זמן פעל במקום הרופא המיסיונר ד"ר מיקגואן, והמטרה הייתה להכשיל את השפעתו המזיקה. המחלוקת האידאולוגית בין השניים לא הפריעה להם לשתף פעולה ולעבוד בצוותא למען חולֵי-ירושלים. עם זאת לא זנח ד"ר פרנקל את מלחמתו נגד המיסיון. זמן קצר לאחר עלייתו הוא החל במאבק למען פתיחת בית-חולים יהודי בירושלים, שיהווה תשובה הולמת לבית החולים האנגלי, העומד לקום בקרוב.

העדה הספרדית בירושלים היא זו שסייעה לפתיחת בית החולים היהודי, כאשר שכרה למטרה זו בניין מרשים בן שלוש קומות, אחד הגדולים ברובע היהודי. כך הצליח ד"ר פרנקל לפתוח בית חולים יהודי בהיותו שנה בלבד בארץ, ימים ספורים לפני פתיחת בית החולים של המיסיון. אלא שהמוסד הרפואי החזיק מעמד פחות מארבע שנים ואז נסגר מחוסר תקציב.

החרדים הקנאים התנגדו לפעילותם של ד"ר פרנקל וחבורתו, מתוך חשש לחדירת הרוח המודרנית ויחד עִמה הרפורמה. מאידך גיסא המעיטו בסכנת הרופאים המיסיונרים.

יש לציין שבשנים 1835-1914 הוקמו בירושלים ששה בתי חולים ומרפאות רבות.[2].

ביוגרפיה[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר פרנקל נולד ב- 1809 בעיר זילץ בשלזיה, אז גרמניה, היום פולין. למד רפואה במינכן, התמחה בברלין, במחלות טרופיות. עלה כרופא על סיפון אניה הולנדית, הפליג לאיי הודו המערבית, ההולנדית. שם הכיר את מינה לבית זקס, הזוג התחתן והמשיכו לירח דבש בלונדון. בלונדון נודע להם ממודעה ב- "Jewish Chronicle" שמונטפיורי מחפש רופא יהודי לעבודה בארץ-ישראל. משה מונטיפיורי שילם את הוצאות הנסיעה, צייד את הרופא בבית-מרקחת ובמכשירים כירורגיים ומימן את משכורתו. כן הבטיח לו את הגנתם של הקונסול האנגלי ושל הפחה הטורקי. ב- 11.4.1843 הגיעו בני הזוג לירושלים.

פרנקל פתח מרפאה שנקראה בפי התושבים "מרפאת מונטפיורי". המרפאה נמצאה בצפון מערב הרובע היהודי.[4]. המרפאה שירתה את תושבי ירושלים כולם בלי הבדל דת ולאום. עם בואו של פרנקל לירושלים הוכפל מספר רופאי העיר מ-1 ל-2.

פרנקל ניהל את המרפאה היהודית הראשונה בארץ-ישראל כ-15 שנה. פעילותו נבדקה בקפדנות, וכל צעד חריג שעשה זכה לתגובה. למרות זאת לא העזה ההנהגה היהודית לאסור על עבודתו הרפואית או להגבילה מאחר שלא היה לה תחליף.[5].

הרופא השני ד"ר אדווארד מקגוון (McGowan), שיתף פעולה עם פרנקל בניתוחים שונים. ב-1844 פתח את בית החולים של המיסיון בעיר העתיקה וניהלו עד שנת 1860.[6].

ב- 1842 העלה לודוויג פיליפסון ממנהיגיה של יהדות גרמניה את הרעיון להקמתו של בית חולים יהודי, בירושלים, אך הדבר לא יצא לפועל.

מספר חודשים לאחר בואו של פרנקל לירושלים, התחיל לפתוח בהליכים להקמת בית חולים יהודי בעיר. לצורך זה פנה לברון ליונל דה רוטשילד שהתגורר בלונדון. בקרב העדה הספרדית התארגנה קבוצת תומכים בהקמת בית חולים יהודי . בקיץ תר"ג שכרה העדה מבנה בן 3 קומות ששימש בעבר בית חולים של הצבא המצרי,[7]בעת שלטון מוחמד עלי בארץ-ישראל, הבניין שופץ במהירות ובית החולים היהודי הראשון בארץ-ישראל נפתח ימים אחדים לפני חנוכתו של בית החולים המסיונרי האנגלי.[8].

בית החולים היהודי נסגר לאחר 4 שנות פעילות. בדו"ח של החברה המסיונרית משנת 1849 נכתב : "בית חולים יהודי הוקם על ידי היהודים בירושלים אך נסגר לאחר ארבע שנים . היה להם רופא בעל יכולת וידע רב ד"ר פרנקל שנשלח על ידי משה מונטיפיורי לנהל את בית החולים ..מדוע לא הצליח בית החולים של היהודים ? אין זאת אלא משום שלא היה מבוסס כבית החולים המיסיונרי על אהבה ברוח הנצרות וגמילות חסדים …", לאחר סגירת בית החולים דיווח על כך עיתון יהודי בלונדון והסביר את סיבת הסגירה בכך שהתברר שהוא נחות לעומת בית החולים המיסיונרי.

ב- 1856 נפטרה רעייתו מינה בזמן שילדה את ביתם השנייה. פרנקל נשאר לבד עם שתי בנותיו הקטנות - רוזלי בת ה -3, ומינה התינוקת שנקראה על שם אמה המנוחה. ב- 1858 נסע פרנקל עם בנותיו לאירופה. ב- 1879 נראה בירושלים. בשלהי 1879 נסע ליפו. כבר בימיו הראשונים ביפו קנה חלקת קבר ושילם מראש עבור סידורי הלוויתו. כן, חתם על צוואתו לחלוקת רכושו בין שתי בנותיו : רוזלי שהתגוררה ב- אוסטרליה ומינה ב- גרמניה.

שלושה שבועות לאחר הגיעו ל- יפו ב -9 בינואר 1880, הניח תפילין ותוך כדי תפילה איבד את הכרתו, למחרת נמצא על ידי בעל ביתו חסר הכרה, אשר הזעיק את הרופא הגרמני ד"ר פרנץ גוטליב פאולוס, שהזעיק עקב חומרת המצב את ד"ר אברהם סדוף. ב-11 בינואר 1880 נפטר. נטמן בבית העלמין היהודי ביפו.

נינתו ד"ר לוטה (אהובה) זלץ לבית ווכטל, הייתה רופאת ילדים. (1905 - 1980).[9] ב- מלחמת העצמאות טיפלה בפצועים ב- באר טוביה ולא פונתה עם הנשים והילדים לעורף.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה מורגנשטיין, "השיבה לירושלים", מוציא לאור : מרכז שלם הוצאה לאור, יוני 2007.
  • המולטי יקום של אלי אשד, "הרופא הראשון בירושלים".
  • ד"ר אורית נבות, "מוטיב קדושת חיי אדם ביסוד הרפואה המודרנית בארץ-ישראל", אסיא עא-עב, שבט תשס"ג, ינואר 2003, כרך י"ח, ג'-ד', "דעת" - אתר לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג.
  • נסים לוי, "ד"ר שמעון פרנקל (1880-1809) - הרופא העברי הראשון בארץ-ישראל", הרפואה, כרך 118, עמוד 489, 1990.
  • פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "לתולדות בתי החולים היהודיים בירושלים", מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק, ע"ר.
  • הצבי, י"ד בשבט תרמ"ה, שנה ראשונה, גיליון ט"ו, עמוד 2, פרטים על ד"ר שמעון פרנקל .
  • רד פרכטר, הארץ, "1837, בית חולים נולד בארץ-ישראל", 24.6.2002.
  • ד"ר מרדכי נאור "רופאים וחולים בירושלים של פעם", דיווחים רפואיים בעיתונות המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
  • ישראל פריידין, ‏כתב המינוי של ד"ר שמעון פרנקל ממשה מונטיפיורי (1843), קתדרה 27, דצמבר 1982, עמוד 123

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' אבישי גולץ, תולדות הרפואה, "בתי חולים פרטיים בארץ ישראל", 1913, איתי בחור הוצאה לאור, מתוך : גלובס, דפנה כרמלי, "הספר המרתק שחוקר את תולדות הרפואה הפרטית בארץ-ישראל", 8.8.2015
  2. ^ שפרה שוורץ, "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 7
  3. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, "ראשון הראשונים" - חייו המופלאים של ד"ר שמעון פרנקל, הרופא העברי הראשון ומקימו של ביה"ח היהודי הראשון בארץ-ישראל, עמודים 20 - 22, ערך : פרנקל, שמעון עמוד 352
  4. ^ יהושע בן-אריה, "עיר בראי תקופה - ירושלים במאה הי"ט, כרך א' : העיר העתיקה", פרק רביעי : הקהילה היהודית והרובע היהודי עד ליציאה אל מחוץ לחומות > המלחמה במיסיון, מוסדות בריאות, חינוך וסעד, הקראים > בית־החולים 'רוטשילד', פרק : מוסדות הבריאות היהודים, מרפאת שמעון פרנקל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשל"ז - תשל"ט, עמוד 379
  5. ^ מטח -המרכז לטכנולוגיה חינוכית, "מלחמת בתי החולים", שפרה שוורץ
  6. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך : מקגוון, אדוארד, עמוד 291
  7. ^ "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות" 1850 - 1950, אוקטובר 2014
  8. ^ ט. טובלר, "תרומה לטופוגרפיה הרפואית של ירושלים", אוניברסיטת בר-אילן, 2005, עמוד 15
  9. ^ זלץ לוטה, ד"ר - סיפור חיים - ארגון יוצאי מרכז אירופה.
  10. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 215