שער גן העדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שער גן העדן
Porta del Paradiso)
Paradies tuer florenz.jpg
אמן לורנצו גיברטי
תאריך יצירה 1425-1452
טכניקה וחומרים ברונזה
ממדים בס"מ 462 רוחב × 599 גובה
מיקום מוזיאון הדואומו
פירנצה שבאיטליה איטליהאיטליה
קואורדינטות 43°46′23″N 11°15′19″E / 43.7731°N 11.2552°E / 43.7731; 11.2552
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חזית "שער גן העדן"
היצירה המקורית במוזיאון הקתדרלה
סידור מערך התבליטים
(1) סיפור הבריאה
(2) סיפור קין
(3) נח
(4) אברהם
(5) יצחק
(6) יוסף
(7) משה
(8) יהושע בן נון
(9) דוד
(10)שלמה ומלכת שבא

"שער גן העדן" (באיטלקית: Porta del Paradiso) הוא הכינוי לדלתות המזרחיות של הבפטיסטריום של פירנצה, הניצב לצד הקתדרלה הידועה בכינויה - "סנטה מריה דל פיורה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הדלתות, המעוטרות בתבליטי ברונזה מוזהבת, יצר הפסל האיטלקי לורנצו גיברטי ב-1452 והן נחשבות לאחת היצירות הידועות של תקופת הרנסאנס.

את ההזמנה לעיצוב הדלתות קיבל גיברטי ב-2 בינואר 1425, לאחר הצלחתו בעיצוב הדלתות הצפוניות בבפטיסטריום. נושא התבליטים נבחר, כנראה, בהנחייתו של תאולוג פלורנטיני, אמברוג'יו טרוארסאר (Ambrogio Traversari),[1] שנועץ בפילוסופים יהודיים[2].

בשנת 1990 הוחלט להעתיק את הדלתות, וההעתקים הותקנו בבפטיסטריום. התבליטים המקוריים הוצגו במוזיאון הדואומו. שם הם עברו שחזור, לאחר שסבלו מפגעי הזמן ומזיהום האוויר. עבודת השחזור המורכבת ארכה כמעט 22 שנים, ובספטמבר 2012 חלקם החזרו לתצוגה[3][4]

הכינוי "שער גן העדן" דבק ביצירה בעקבות התפעלותו של מיכלאנג'לו בואונרוטי מן היצירה, אשר קשר בין הדלתות אל אזור ה"פרדיסו"[5] (Paradiso) שבמבנה בית הטבילה.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער מורכב מעשרה תבליטים ריבועיים המתארים סיפורים מהברית הישנה (הכינוי הנוצרי לתנ"ך). התבליטים מסודרים בשני טורים. נושאי התבליטים וסידורם במערך (ראו תרשים משמאל) ומתארים את סיפור הבריאה, סיפור קין, נח, אברהם, יצחק, יוסף, משה, יהושע בן נון, דוד ושלמה ומלכת שבא. גודל רוב התבליטים הוא כ-82 ס"מ, אולם ישנם תבליטים בגודל דומה. סביב התבליטים עיצב גיברטי רצועות או מעין משקופים ועליהם 20 דמויות ו-24 ראשים של דמויות, אף הן מן התנ"ך.

השימוש בנושאים אלו הוא עדות לפרשנות שהעניקו בני הרנסאנס לשער. הדמויות התנ"כיות שימשו כ"רמז מקדים" (פרה פיגורציה) לסיפורי הברית החדשה והמערך כולו מסמל את ניצחונו של ישו על המוות. נושא זה מקבל משנה תוקף בשל מיקום הדלתות בבפטיסטריום, המשמש כמקום הטבילה לנצרות, פעולה סמלית המקבילה לניצחונו של ישו על המוות.

כל תבליט מכיל כמה אירועים הקשורים לנושא או, כמו בתבליט "שלמה ומלכת שבא", מערך המכיל דמויות רבות. גיברטי השתמש בשיטות שונות לעיצוב הקומפוזיציות מרובות המשתתפים והאירועים. האלמנט המרכזי המאחד את אותם אירועים שונים הוא תיאור המרחב. חלק מהאירועים מתרחשים בנוף פתוח. אולם, שלא כמו באמנות ימי הביניים, הנוף המתואר אינו נוף סמלי, כי אם מכיל אלמנטים שונים של תיאורי נוף כגון עצים, הרים, נהר וכדומה. בתיאור חללים ארכיטקטוניים בולט השימוש בפרספקטיבה קווית לשם יצירת עומק תיאורי. גם הדמויות השונות בתיאורים אלו מוכפפות לאותו קנה מידה ובכך תורמות לתחושת העומק. אלמנט נוסף המאחד את הדמויות הוא השימוש בצבע זהב לכיסוי התבליט, שימוש אשר יוצר האחדה של החלל.

משני עברי הדלתות ניצבים שלני עמודים עשויים אבן פורפיר אשר נבזזו על ידי כוחות פיזה במיורקה. העמודים ניתנו בשנת 1114כמתנה לעיר פירנצה, על עזרתה במאבק של פיזה בעיר לוקה (Lucca). מעל הדלתות הוצבה קבוצת פסלים המתארת את הטבלתו של ישו על ידי יוחנן. את הפיסול החל הפסל אנדרה סנסויאו (Andrea Sansovino) אשר נטש את העבודה. בשנת 1569 המשיך את הפיסול וינצ'נסו דנטי (Vincenzo Danti), אשר המשיך בעבודה עד למותו בשנת 1576. את העבודה סיים הפסל אינוסנזו ספינאצי (Innocenzo Spinazzi) אשר השלים את הפיסול על ידי הוספת דמותו של מלאך, לצד דמויות ישו ויוחנן.

השער היווה מקור השראה לאוגוסט רודן בעצבו את פסלו "שערי הגיהנום" אשר בראשו יושבת דמותו הידועה של "האדם החושב".

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליק מישורי ועדה טיבר, אמנות הרנסנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7–8, עמ' 65–78.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר שינה את שמו לAmbrose the- Camaldulian
  2. ^ מקור:

    Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, Tuscany Jewish Itineraries , Marsilio Regione Toscana, 1995 page 46.

  3. ^ ספי הנדלרכשהעותק עולה על המקור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2012
    Roderick Conway Morris, Paradise Lost, and Now Nearly Fully Restored, הניו יורק טיימס, ‏Sept. 12, 2012.
  4. ^ התבליטים המקוריים נמצאים במוזאון Opera del Duomo בבנין סמוך. הם שופצו לפני שנים אחדות בניהולו של ארכיטקט ישראלי מחיפה המתגורר בפירנצה ומרצה עד היום באוניברסיטאות של מילנו. בשנת 1990 הותקנו בבפטיסטריום העתקים שלהם.[דרוש מקור]
  5. ^ "פרדיסו" הוא האזור שבין בית הטבילה לקתדרלה.