שרה פייגה פונר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שרה פייגה פונר (1854[1]1937) הייתה, ככל הידוע במחקר, הסופרת הראשונה שכתבה ופרסמה סיפורת בעברית[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונר נולדה למשפחת מיינקין בעיירה זאגר (בליטא) שהייתה בשליטת האימפריה הרוסית[3]. פונר נולדה ליוסף ושיינה מיינקין, והייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים[4]. כשהייתה בת שבע משפחתה עברה להתגורר בדווינסקלטביה), ובשנת 1871 השתקעו בריגה[5].

פונר למדה עברית מאביה, שהיה מתלמידיו של ר' איצלי בוולוז'ין, ומאמה ששלטה בשפה העברית, תופעה ייחודית בקרב נשים יהודיות בשנים אלו[6]. כשהייתה בת חמש וחצי החלה ללמוד תנ"ך ותלמוד ב"חדר" לבנים. לאחר מספר שנים עזבה את ה"חדר" והמשיכה ללמוד בעצמה[7]. אפשר להניח, כי המשיכה את לימודיה באחד משני בתי הספר הפרטיים לבנות יהודיות שנפתחו בדווינסק בשנים 1861 ו-1863[8], וכן בעזרתם של מורים פרטיים[9].

היא פרסמה כתבות ב"היום", העיתון היומי הראשון בעברית, אשר הודפס בסנט פטרבורג, וכן בעיתונים "המליץ" ו"הצפירה"[10]. מלבד כתיבתה, התפרנסה מהוראת השפות עברית וגרמנית בריגה, ביאליסטוק, גראדנו ודיאנבורג[11].

פונר נישאה בראשונה בשנת 1883 למשכיל יהושע מזח, שהתכחש לנישואים עמה ועזב אותה כשהייתה בהריון[12]. בשנים 1885 או 1886 נישאה בשנית, לסופר מאיר פונר, עימו גידלה את בנה[13]. השלושה התגוררו תחילה בבילסק שבפולין הקונגרסאית ולאחר מכן בלודז', שם ייסדה פונר את בית הספר לבנות "בת ציון" ללימודי עברית, ספרות עברית והיסטוריה יהודית[14]. בשנת 1909 היגרה לארצות הברית[15]. את ימיה האחרונים העבירה פונר בפיטסבורג בביתו של בנה[16], כנשיאת הסניף המקומי של ארגון הנשים היהודיות "בנות יעקב". ב-1918 נשאה דברים בעברית בכנס של "ההסתדרות העברית" בניו יורק, ובעקבות הופעתה, רואיינה לעיתון היידי "דיא ווארהייט"[17].

נפטרה בשנת 1937. מותה לא הובא לפרסום בעיתונות העברית או היהודית במזרח אירופה או בארצות הברית[18].

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה של פונר כללו מגוון סוגות, וביניהן רומנים, סיפורי ילדים, נובלות היסטוריות וקובצי זיכרונות. התיעוד הראשון לכתביה הוא המסה "האביב" שנכתבה בשנת 1876, ופורסמה ב-1882[19]. פונר פרסמה ארבעה ספרי פרוזה[20]. חלקו הראשון של "אהבת ישרים או המשפחות המֻרדפות", הרומן ההיסטורי שכתבה, פורסם בווילנה בשנת 1881, והוא הרומן העברי המקורי הראשון שנכתב על ידי אישה[21]. רומן זה משקף את מאבקה העיקש בבערות ובחסידות[22]. את חלקו השני של הרומן לא הוציאה לאור כנראה בשל קושי כלכלי לממן את הדפסתו[20]. מתוך הרומן: "נגשתי לראות, ומה זאת? קראתי, ומה שם המחזה אשר לנגד עיני? האם גם פה קנאת הדת? פה בארץ מבורכת אשר כל איש ילך בטח דרכו באין כל הבדל בין לאום ללאום, ומדוע ירדוף איש את רעהו באף ובחמה בלתי סרה? ויללת העשוקים וזעקת הרצוצים תשמענה בכל עבר ופנה ומיד עושקיהם אבירי לב אלה אין מציל? וכאשר בינותי מעשה האנשים האלה, מצאתי ראיתי כי לא קנאת הדת תעשה זאת, כי אם קנאת הדעת ושנאתה (אשר גם הנה אמות כל אסון ופגע)"[23].

פונר הרבתה לעסוק בעברו של העם היהודי ובקורותיו מימי בית שני ועד שנות חייה, נושא המשתקף בכל סיפוריה[24]. לדוגמה, בשנת 1886 פרסמה פונר את "דרך ילדים או סיפור מירושלים", שהוא ככל הנראה סיפור הילדים הראשון שנכתב בעברית על ידי אישה[25].

מלבד מספר יצירות נוספות שכתבה בעברית, עסקה פונר גם בתרגום שניים מספריה ליידיש: "אהבת ישרים" שתורגם ל"איינע טרויעריגע ליבע" (לודז', 1889), ו"בגד בוגדים סיפור מימי שמעון כהן גדול" שתורגם ל"דיא קלייד פון א פאררעטער" (ורשה, 1892)[26]. כמו כן, ב-1902 פרסמה את חלקה הראשון של נובלה ביידיש בשם "א ווייבער בונט" ("מרד הנשים") בכתב-עת לנשים[27] ובעת שהייתה בלונדון הוציאה אותה לאור בגרסה שונה בשם "דער פרויען בונט" ("מרד הנשים").

פונר החלה לכתוב זיכרונות מילדותה עוד לפני שהגיעה לגיל חמישים, ובהם המחלוקות בין חסידי חב"ד לבין המתנגדים לחסידות ומלחמת ההשכלה "בת השמיים" בחסידים[28]. פרסומה האחרון היה סיפור ילדים שנקרא "מזיכרונות ימי נעוריי", שיצא לאור ב-1919 בכתב העת האמריקני "שחרות", ותיאר את הצלחתה בלימוד השפה העברית על אף המחסום התרבותי-מסורתי.

הרקע החברתי לכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות השמונים של המאה התשע-עשרה מעטות היו הנשים אשר קראו עברית[29]. דוגמה לכך היא החינוך השונה שקיבלו שרה פייגה ואחיה יהושע בר, כפי שעולה מזיכרונותיהם[30]. אי-לכך, במשך שנים נעדרו נשים מקריאת ומכתיבת ספרים, והשליטה בתחום זה הייתה נתונה בידי אליטה גברית למדנית בלבד[31]. כאשר ביקשו נשים יהודיות כדוגמת רחל מורפורגו שכתבה שירה עברית באיטליה ושרה שפירא שכתבה שירה עברית ברוסיה[32], ליטול חלק במפעל הספרות של ההשכלה העברית נתקלו בסירובם של הגברים[33]. סירוב זה היה מעוגן בהלכה היהודית שנשענה על דבריו של ר' אליעזר בן הורקנוס כי "כל המלמד את ביתו תורה, כאילו מלמדה תִפלות"[34]. על אף הצהרותיהם של המשכילים שרצונם הוא שהנשים תהיינה שוות ערך בתנועת ההשכלה העברית, גם נשים משכילות שרכשו את השפה העברית, לרוב לא התקבלו בהערכה בחוגי הגברים המשכילים[35]. דוגמה לכך היא ביקורתו הקשה של הסופר דוד פרישמן, מגדולי המבקרים של שנים אלו: "קשה לי להגיד דבר אודות הספור... אמנם כשמו כן הוא, 'דרך ילדים', גם דרך נשים לו, וכאשר לא יבין הקורא את שער הספר ויאמר: אין בני אדם כותבים כך, כך היה הקורא מביט בספור עד תומו מבלי הבין למה הוא בא"[36].

השפעת כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהייתה נערה שמה של פונר הלך לפניה בקרב חוגי המשכילים[37], וי.ל. גורדון פרסם ביקורת חיובית ברובה על הרומן הראשון שלה "אהבת ישרים", אולם כתביה האחרים לא עוררו הדים בקרב המשכילים בני זמנה או בקרב חוקרי ספרות לאחר מותה. חלק מכתביה הגיעו לבתי המערכת באמריקה, אך לא משכו את תשומת לבם של העורכים. ייתכן כי אחת הסיבות לכך הייתה המרחק שבין עיר מגוריה פיטסבורג לבין מרכז הספרות והעיתונות העברית[18]. אחד הביטויים להתעלמות של אנשי תקופתה מכתביה של פונר הוא העובדה שלא הוזכרה במאמר "אחיותינו העבריות המצוינות בעמנו" שהופיע בעיתון 'החבצלת' בשנת 1890, על אף שאז פורסמו כבר חלק מיצירותיה[38]. ביקורת על סיפורה "דרך ילדים או סיפור מירושלים" הופיעה לראשונה בשנות ה-70 של המאה העשרים בספרו של אוריאל אופק "ספרות הילדים העברית: ההתחלה". בעשור זה פורסמה גם סקירה על חייה וכתיבתה של פונר על ידי עקיבא בן-עזרא בספרו "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים". ניתוח מעמיק של אחת מיצירותיה של פונר, הרומן "אהבת ישרים", נעשה לראשונה רק בשנות השישים של המאה העשרים על ידי דוד פאטרסון מאוניברסיטת אוקספורד[39]. עשרים שנה לאחר מכן הופיע בארצות-הברית מאמר על סיפורה "דרך ילדים"[40]. אזכור ראשון של פונר בהקשרה של כתיבת נשים בעברית נעשה בידי זיוה שמיר ב-1993[41].

בראשית המאה העשרים ואחת חלה תפנית יחסית, וכתביה הפכו למושא מחקר בקרב חוקרים רבים יותר מבעבר. אחת הדוגמאות לכך הם ספריהן של חוקרות הספרות היהודיות-אמריקניות ונדי זירלר[42] וקרול ביילין[43], שהביעו הערכה לכתיבתה כסופרת העברית הראשונה. בשנים אלו תורגמו לראשונה לאנגלית כתביה של פונר על ידי אחד מניניה[44].

עבודת תזה על הרקע ההיסטורי לכתיבתה של פונר התפרסמה ב-2011 וזמינה בספרייה הלאומית[45]. עבודת דוקטורט על חייה וכתיבתה של פונר התפרסמה ב-2017 וזמינה בספרייה הלאומית[46]. עם כל זאת, כתביה של פונר "תולדות השל"ה הקדוש", חלקו השני של "אהבת ישרים או המשפחות המֻרדפות", והתרגומים ליידיש של "אהבת ישרים או המשפחות המֻרדפות" ו"בגד בוגדים" עדיין לא נמצאו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי תעודת הפטירה מ-1937, הייתה בת 83 במותה. ראו: Sarah Feiga Menkin Foner, באתר "Find A Grave" (באנגלית)
  2. ^ טובה כהן ושמואל פיינר, "קול עלמה עברייה: כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 133
  3. ^ שרה פייגה פונר, "מזכרונות ימי נעורי", שחרות ירחון לנערים ולנערות, ו' (אלול תרע"ט), עמ' 91
  4. ^ Chaim Freedman, Eliyahu's Branches: The Descendants of the Vilna Gaon and His Family, Teaneck: Avotaynu, 1997, pp. 338-340
  5. ^ שרה פייגה פאנער, "מזיכרונות ימי ילדותי או מראה העיר דווינסק", ורשה: הוצאת הצפירה, 1903, עמ' 39
  6. ^ עקיבא בן-עזרא, "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים", תל אביב: העשור, 1978, עמ' 155-156
  7. ^ שרה פייגה פונר, "מזכרונות ימי נעורי", שחרות ירחון לנערים ולנערות, ז' (תשרי תר"ף), עמ' 110
  8. ^ Eliyana Adler, In Her Hands: The Education of Jewish Girls in Tsarist Russia, Detroit: Wayne State University Press, 2010, p. 39
  9. ^ ש. סארקעס, "אַ פרוכטבארע העברעאישע שרייבערין" ("סופרת עברייה פורייה"), דיא ווארהייט, 13, 8266, 12 במאי 1918, עמ' 4; ראו: דיא ווארהייט, באתר עיתונות יהודית היסטורית
  10. ^ "מכתבי סופרים", היום, 67, 9 במאי 1886, עמ' 2; "חג הכתר בקהלות ישראל", הצפירה, 23, 124, 17 ביוני 1896, עמ' 599; "למען האבות", המליץ, 40, 198, 14 בספטמבר 1900, עמ' 1; "בתפוצות ישראל", הצפירה, 29, 200, 16 בספטמבר 1902, עמ' 795
  11. ^ "לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור", שמואל ניגער און יעקב שאצקי (רעדאקציע), ניו-יורק, תשט"ז, עמ' 305 - לקסיקון לספרות יהודית חדשה, שמואל ניגר ויעקב שאצקי (עורכים), ניו-יורק, הקונגרס לתרבות יהודית חילונית, תשט"ז
  12. ^ ראו מכתבה לי.ל. גורדון: שרה פייגה מיינקין, ללא תאריך, ארכיון י.ל. גורדון, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, 4*761 01 145
  13. ^ ש. ראזנשטיין, ״ר' מאיר פאנער ז"ל", היינט, 29, 27, 31 בינואר 1936, עמ' 7
  14. ^ "לודז'", "אוצר ישראל: אנציקלופידיא לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו", ניו-יורק, תרע"א, עמ' 3
  15. ^ מניפסט הספינה סט. לואיס, בה הגיעו שרה פונר ובנה לארצות-הברית, ב-18 באוקטובר 1909, באתר האינטרנט של מוזיאון אליס איילנד
  16. ^ Sarah Foner, A Woman's Voice: Sarah Foner, Hebrew Author of the Haskalah, Introduction by Morris Rosenthal (Wilbraham: Daily International Publishers, 2001), p. xi
  17. ^ ש. סארקעס, "אַ פרוכטבארע העברעאישע שרייבערין"
  18. ^ 18.0 18.1 עקיבא בן-עזרא, "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים", תל אביב: העשור, 1978, עמ' 159
  19. ^ שרה פייגה מיינקין, "האביב", בתוך: "אוצר מכתבים וספורים", עורך: יהודה ראזענבערג, סט. פטרבורג: א' צעדערבוים וא"י גאלדענבלום, תרמ"ב, עמ' 107–108
  20. ^ 20.0 20.1 טובה כהן ושמואל פיינר, "קול עלמה עברייה: כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 76
  21. ^ י.ל. גורדון, "אהבת ישרים", בתוך: "ללמוד את שפת המולדת: מאמריו של י.ל. גורדון ב'ווסחוד' בשנים 1882-1881", תרגמה רינה לפידוס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ב, עמ' 150
  22. ^ עקיבא בן-עזרא, "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים", תל אביב: העשור, 1978, עמ' 156
  23. ^ שרה פייגע מיינקין, "אהבת ישרים או המשפחות המֻרדפות: סיפור מן העת החדשה", ווילנא: דפוס א"ה קאצינעלינבויגען, תרמ"א, עמ' iii
  24. ^ עקיבא בן-עזרא, "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים", תל אביב: העשור, 1978, עמ' 157
  25. ^ אוריאל אופק, "תנו להם ספרים: פרקי ספרות ילדים", תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ד, עמ' 52
  26. ^ "לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור", עמ' 305
  27. ^ שרה פייגע פאנער, "א ווייבער בונט", יודישע פרויענוועלט, 23, 3 בדצמבר 1902, עמ' 5–6; 24, 10 בדצמבר 1902, עמ' 5–7
  28. ^ מיכל פרם כהן, "הפילוג החסידי-מתנגדי ב'מזכרונות ימי ילדותי או מראה העיר דווינסק' מאת שרה פייגה פונר: עדות היסטורית או הטיה אישית?", Hebrew Higher Education, 17 (2015), p. 35–47
  29. ^ איריס פרוש, "נשים קוראות: יתרונה של שוליות בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה", תל אביב: עם עובד, 2001, עמ' 213
  30. ^ Michal Fram Cohen, “Separation Along Gender Lines: The Education of Sarah Feiga and Joshua Ber Meinkin”, Hebrew Higher Education, 15 (2013), pp. 171–181.
  31. ^ נורית גוברין, "נשים בעיתונות העברית – התחלות", קשר 28 (נובמבר, 2000), עמ' 8
  32. ^ טובה כהן, "האחת אהובה והאחת שנואה: בין מציאות לבדיון בתיאורי האישה בספרות ההשכלה", ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ב, עמ' 2
  33. ^ טובה כהן ושמואל פיינר, "קול עלמה עברייה: כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 13
  34. ^ טובה כהן ושמואל פיינר, "קול עלמה עברייה: כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 14
  35. ^ שמואל פיינר, "האישה היהודייה המודרנית: מקרה-מבחן ביחסי ההשכלה והמודרנה", ציון, נח, ד (תשנ"ג), עמ' 495–499
  36. ^ דוד פרישמן, "ביקורת ספרים", בן עמי (מרץ 1887), עמ' 31–32
  37. ^ עקיבא בן-עזרא, "דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים", תל אביב: העשור, 1978, עמ' 155
  38. ^ משה וויינבערג, "אחיותנו העבריות המצוינות בעמנו", חבצלת, 21, 12, 26 בדצמבר 1890, עמ' 90–93
  39. ^ David Patterson, The Hebrew Novel in Czarist Russia: A Portrait of Jewish Life in the Nineteenth Century, Lanham: Rowman & Littlefield, 1964.
  40. ^ Ida Cohen Selavan, "'Derekh Yeladim' by Sarah Feyge Foner: A Didactic Hebrew Historical Story", Hebrew Studies, 23 (1982): 209-211
  41. ^ זיוה שמיר, "אחות רחוקה: מירי דור – המשוררת המודרניסטית הראשונה", "להתחיל מאלף: שירת רטוש – מקוריות ומקורותיה", תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ג, עמ' 195
  42. ^ Wendy Zierler, And Rachel Stole the Idols: The Emergence of Modern Hebrew Women’s Writings, Detroit: Wayne State University, 2004.
  43. ^ Carole Bailin, To Reveal Our Hearts: Jewish Women Writers in Tsarist Russia, Cincinnati: Hebrew Union College, 2000.
  44. ^ Sarah Foner, A Woman's Voice: Sarah Foner, Hebrew Author of the Haskalah, Translations by Morris Rosenthal
  45. ^ מיכל פרם כהן, "הרקע ההיסטורי והספרותי להתפתחותה של שרה פייגה פונר לבית מיינקין כסופרת עברית", עבודה שוות-ערך לתזה, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ב
  46. ^ מיכל פרם כהן, "'הלא עלמה הנני ובכל זאת לא אירא אם אך יקרא ה' לי דרור' שרה פייגה פונר לבית מיינקין (1937-1854) הסופרת העברית הראשונה", דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ז