דוד פרישמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד פרישמן
David Frishman.jpg
לידה 31 בדצמבר 1859
זגייז', פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוגוסט 1922 (בגיל 62)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מבקר ספרותי, מתרגם, עיתונאי, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוד פרישמן וחיים נחמן ביאליק. ציור של לאוניד פסטרנק, ברלין 1920

דוד פרישמן (1859, זגייז', פולין4 באוגוסט 1922, ברלין) היה משורר, עורך, מתרגם, סופר, פיליטוניסט, מבקר אמנות ועיתונאי עברי, מחלוצי הספרות העברית המודרנית. במשפטו הידוע: "מלאכת מחשבת - תחיית האומה" הביע את אמונתו בצורך בחיזוק האמנות והספרות בחיי העם היהודי. מבחינה פוליטית התנגד לתנועה הציונית ולא היה שותף לעמדותיה.

ביוגרפיה ואידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט ברחוב דוד פרישמן בירושלים

דוד פרישמן נולד בעיירה זגייז' שליד העיר לודז' שבפולין הקונגרסאית. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו האמידה ללודז' עצמה, שם זכה פרישמן לחינוך פרטי, ששילב בין לימודי קודש ולימודי חול, כולל צרפתית וגרמנית.[1]

בגיל 16 פרסם את מאמרו הראשון על העיר לודז' בעיתון "הצפירה"[2] בחתימת: ד.פ., ומאז לא הפסיק לכתוב. הוא כתב בעברית, גרמנית וגם ביידיש. הוא פרסם בכתבי העת העבריים: "הצפירה" "השחר" "המליץ", "היום", ומאוחר יותר ערך בעצמו את "הדור" ואת "התקופה" שהיו ייחודיים בגישתם לספרות ולתנועה הלאומית; מטרתו הייתה לשפר ולזכך את טעמו של הקורא העברי, באמצעות פרסומן ותרגומן של יצירות רבות בעלות איכות גבוהה, ומלחמתו הייתה במלל הכללי, ובעיקר זה הלאומי. "הפראזה הריקה עושה שמות והרהיטוריקא הנבובה מפילה חללים" כתב פרישמן בגיליון הראשון של "הדור"[3]. בשנת 1883 הוציא בוורשה את החוברת "תוהו ובוהו", בה הוא מבקר קשות את עיתון "המליץ" על עורכו, אז"ר, ועל הכתבים הראשיים והפופולריים שלו: דוליצקי, שרשבסקי, יהל"ל ואחרים. פרישמן התמרמר, הן על הסגנון והן על התוכן של העיתון הפופולרי.

דוד פרישמן, התנגד לתנועות הלאומיות: את "חיבת ציון" הוא השווה להתעוררות המשיחית בתקופת שבתי צבי,[4] ואילו את הציונות המדינית של הרצל הוא ביטל לחלוטין. הוא ראה בתנועה הציונית את בשורת הסוף של הספרות העברית. משתי סיבות: ראשית, הוא האמין שהציונות המדינית מעמידה מטרות דמיוניות שאינן ניתנות למימוש, ושנית הוא התנגד לספרות שאינה באה מטעם עצמה, אלא כאמצעי תעמולתי. את תחיית האומה הוא ראה בשדרוג הספרות והאמנות בקרב העם. "אינני בוש להגיד, כי מאמין אני באמונה שלמה באותו הפסוק: מלאכת-מחשבת – תחית האֻמה" הוא כתב במאמרו "מלאכת מחשבת" משנת 1901 .[5] "...כי לא המוח הוא העושה עם לעם, כי-אם הלב – הדבר הזה הוא אחד מעיקרי-האמונה שלי".

בין השנים 18951910 התגורר בוורשה ועסק בתרגום יצירות רבות משפות שונות לעברית. בין תרגומיו ניתן למצוא יצירות של ניטשה, פושקין, ביירון וג'ורג' אליוט, שיקספיר, אוסקר ויילד ושארל בודלר. במשך מספר שנים הוא שיתף פעולה עם הוצאת "שטיבל" הידועה שהוציאה עשרות ספרים מספרות העולם.

דוד פרישמן התגורר חליפות בלודז', בתבנית:סו, בברלין, באודסה, במוסקבה, בברסלאו (שם למד 4 שנים באוניברסיטה), ואף ביקר פעמיים בארץ ישראל. שמו של דוד פרישמן הונצח כשם רחוב בירושלים,[6] בתל אביב,[7] בחיפה[8] ובערים נוספות.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל כתבי דוד פרישמאן
השיר עלטה מתוך "ליריקה"
"קין" של לורד ביירון, מתורגם על ידי דוד פרישמן

יצירתו של דוד פרישמן הייתה רבגונית מאוד. הוא כתב שירים, סיפורים ופיליטונים מוצלחים, תרגם יצירות רבות, והרבה לכתוב ביקורות רציניות ונוקבות. בכתביו נשמעה ביקורת על ההנהגה הרוחנית המסורתית של החברה היהודית. הוא האשים את אנשי ספרות ההשכלה בכך שהפכו את הספרות למכשיר אידאולוגי. פרישמן, לעומתם, ביטא בסיפוריו ובשיריו את התשוקה ליופי, לאסתטיקה ולשמחת חיים.

על יצירתו של פרישמן כתב כבר בשנת 1912 ישראל איתן (חבר ועד הלשון העברית), שיש שלושה סוגים של סופרים; יש סופרים שהם מנהיגים, מובילים איזו אסכולה מסוימת ואחרים הולכים בעקבותיהם. יש סופרים שהולכים בעקבות המנהיגים המובילים, ויש כאלו בודדים שאינם שייכים לשום קבוצה, אלא הם כותבים מטעם עצמם ואמנותם - ולקבוצה זו שייך פרישמן. דוד פרישמן הוא זה שבעצם הכניס את תקופת האמנות לשם אמנות. לא מטעם, לא למען, אלא אמנות בזכות עצמה. היופי והאסתטיקה - הם היסודות שרצה פרישמן להנחיל לעם כסופר, משורר, מבקר ומחבר פיליטונים (שישראל איתן כינה אותם "ירכתונים" כהצעתו של איתמר בן אב"י) .[9]

להלן דוגמה לאחד משיריו של פרישמן, שממחישה את הגישה האינדיבידואלית של הכותב:

עלטה
לֹא יוֹם אַף לֹא לַיְלָה: דִּמְדּוּמִים הָיוּ
חַיָּי.
וְזֶה אֲשֶׁר-לֹא הָיָה וְזֶה אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה –
הָיָה מַאֲוַיָּי.
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָרֹךְ אֶחָד – וְרַק לִרְגָעִים
יֵשׁ כִּי אִנָּעֵר.
אֲשַׁפְשֵׁף עֵינַי: עֲלָטָה. אַךְ פְּאַת-שָׁמַיִם אֶחָת
אֲדֻמָּה עַד-לְבָעֵר.
אַבִּיט וְכַף לֶעָיִן: הַאִם הוּא לִפְנוֹת-עֶרֶב?
הַאִם לִפְנוֹת-שַׁחֲרִית?
לֹא אֵדָע. וְלֹא אֵדַע אִם עַתָּה רַק אָחֵל
אוֹ אִם זֶה כְּבָר אַחֲרִית.
לֹא אָהַבְתִּי וְלֹא שָׂנֵאתִי. הוֹי אֵלִי, אֵלִי!
אַלְפֵי אַלְפֵי זוֹכִים
עֲמֵלִים עַל כָּל סְבִיבִי וְהוֹמִים פֹּה וְרוֹעֲשִׁים,
וְרִבְבוֹת אֻמְלָלִים בּוֹכִים,
וְגַלְגַּל מְנַסֵּר גַּלְגַּל וְשׁוֹרֶקֶת כָּל הַמְּכוֹנָה
וְהָעוֹלָם חַי וְקַיָּם.
אַךְ מַה-לִּי פֹּה אֲנִי וּמִי לִי פֹּה אֲנִי,
וְחַיַּי אַיָּם?

דוד פרישמן / ליריקה

שני מדורים חשובים, מלבד השירים והסיפורים, פרסם פרישמן בעיתונות העברית. הראשון הוא "אותיות פורחות" סדרת פיליטונים שהתפרסמו ב"היום" וב"הצפירה". "ומי איננו זוכר את ה"אותיות הפּורחות" שלו?" הספיד אותו נחום סוקולוב. הפיליטונים הם הגשר שבין העיתונות לספרות, הסביר סוקולוב, ולעתים קרובות, הם פורשים את דבריהם החשובים בדרכם הקלילה והבלתי מחייבת כביכול, אבל בדרך משכנעת וחודרת ללב הרבה יותר מהמאמרים הרציניים והכבדים. פרישמן עצמו, במאמרו: "רק פיליטוניסטן" הביע את דעתו שהפיליטון הוא סוג של שיר ומתוכו מדבר אלינו משורר.[10]

מדור אחר שקנה לו שם הוא: "מכתבים על דבר הספרות" שהצורה האינטימית-לירית שלהם בכתיבת הביקורת, הייתה שונה מהנוסח הרגיל של ביקורות אליו הורגלו הקוראים. גם מדור זה התפרסם ב"היום" עד שפסק העיתון להופיע.

דוד פרישמן השתדל להעלות את רמת הספרות העברית לרמה אירופית, אומר אלי אשד, והביקורות שלו היו חשובות מאוד ליישום המטרה. הוא זה שבזכותו כתב העת "התקופה" היה ברמה גבוהה מאוד. הוא זה שהביא את האגדות לספרות העברית, ותרגם אותם לילדים, ועל אף שהיה מוערך על ידי אנשי דורו, נותר מבודד. הן מחמת התנגדותו הגלויה והבוטה לאידאולוגיה הציונית והן מחמת לשונו הפוגענית בביקורות.[11] אברהם קריב תיאר את לשונו החריפה של פרישמן "איש לפניו בסופרי ישראל לא משח את חיציו ברעל אשר כזה, איש לא הרחיק קלוע ממנו עד להר סיני …שמיים בקשו רחמים על משה ותורתו מפני חמת עטו הבלטריסטי של דוד פרישמן."[12]

רבים היו המריבות והכעסים שניהלו כנגדו הסופרים, אותם ביקר ללא משוא פנים, בישירות ובבוטות, אך רובם הכירו בכשרונותיו. אפילו ביאליק, שהיה אחד מ"קורבנותיו", כתב עליו במכתב לזלמן שניאור: "אוהב אני את פרישמן ומכבדו כבוד גדול, אותו, את המקלל, המחרף והמנאץ, עם הרעל שבשפתיו ועם אלוהיו שבלבו" .[13]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כה אמר זרתוסטרא" של ניטשה, בתרגום פרישמן

לקט נבחר מכתביו:

  • סיפורים
    • דוד פרישמן, סיפורים, ירושלים, מ. נוימן, 1964
    • דוד פרישמן, עורך, רשפים; מאסף ספרותי, ורשה, דפוס אדלשטיין, תר"כ
    • דוד פרישמן, ביום הכיפורים; סיפור, ורשה, נ"א יאקאב, תרנ"ב
  • שירים
    • דוד פרישמן, סיפורים ושירים, ניו יורק, קרן י. מץ, תרצ"ח
    • דוד פרישמן, ליריקה, כל כתבי ד. פרישמן, (כר' 7) ורשה, הוצאת ספרות
    • דוד פרישמן, מבחר כתבים, ירושלים, מ. ניומן, 1972
  • תרגומים
  • ביקורות, מאמרים ופיליטונים
    • דוד פרישמן, מכתבים על הספרות, ירושלים, מ. ניומן, 1968
    • דוד פרישמן, אותיות פורחות, ורשה, דפוס לוינסקי, תרנ"ג
    • דוד פרישמן, תוהו ובוהו, ירושלים, מ. ניומן, 1964
    • התקופה; יוצאת 4 פעמים בשנה, עורך: ד. פרישמן, ורשה, שטיבל, 1930

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1967
  2. ^ דוד פרישמן, לאדז, הצפירה, 16.11.1875
  3. ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, 1967
  4. ^ איריס פרוש, "מלאכת מחשבת - תחיית האומה", מנוחה גלבע, דוד פרישמן; מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, עמ' 211 - 247
  5. ^ דוד פרישמן, מלאכת מחשבת, באתר פרויקט בן יהודה
  6. ^ רחוב פרישמן דוד באתר עיריית ירושלים
  7. ^ דוד פרישמן במדריך הרחובות של עיריית תל אביב-יפו
  8. ^ אמציה פלד, רחוב דוד פרישמן, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  9. ^ ישראל איתן, דוד פרישמן, הצבי, (1912), 15 במאי
  10. ^ דוד פרישמן, "רק" פיליטוניסטן (לזכר א. לוינסקי), פרוייקט בן יהודה
  11. ^ אלי אשד, דור המדבר של דוד פרישמן, המולטי יקום של אלי אשד
  12. ^ אברהם קריב, עטרה ליושנה; מאמרים על הספרות, על העם, על המדינה, עמ' 187, דביר, 1956
  13. ^ חיים נחמן ביאליק, מכתב לשניאור, אודיסה, מוצאי שמחת תורה, תרס"ז, "אגרות ביאליק", ב, עמ' כ'