תוחלת (יישוב)
תוחלת היה יישוב כפרי במרכז מישור החוף, כשני ק"מ דרומית-מזרחית לצומת בית דגן. הוא נוסד בשנת 1949 על ידי קבוצת עולים מהונגריה וצ'כוסלובקיה. במשך השנים עברו להתגורר בו גם משפחות של עולים מתימן ומברית המועצות. בתחילה עסקו רוב המתיישבים בחקלאות, ולאחר זמן מה החלו לעסוק במתן שירותים ובעבודות חוץ.
בשנת 1966 החליטה ועדה ממשלתית לספח את קרקעות תוחלת לכפר חב"ד, בניגוד לרצון התושבים, לאחר מסע לחצים של תנועת חב"ד על ראשי המדינה. בשנות ה-70 פונו רוב משפחות הכפר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב נוסד בתחילת שנת 1949 על ידי קבוצת עולים מהונגריה וצ'כוסלובקיה שהייתה מזוהה עם תנועת "הפועל המזרחי", שהתיישבו בבתיו של הכפר הערבי הנטוש סאפריה. בתחילה נקרא היישוב סאפריה א' ובהמשך שונה שמו לתוחלת.
במאי 1949 הוקם בסמוך לתוחלת מושב שפריר, על ידי קבוצת חסידי חב"ד שעלו מרוסיה. בהמשך שונה שמו לכפר חב"ד. מנהיגי חב"ד טיפחו את היישוב ודאגו לצורכי תושביו.
לאחר הקמת היישוב צפריה עברו אליו רוב תושבי תוחלת, ולמקום נכנסו משפחות עולות מתימן ששילמו כעין דמי מפתח לדיירים הקודמים שנכנסו לבתי הקבע.
רוב תושבי תוחלת היו דתיים וביישוב פעלו מספר בתי כנסת. הבתים בתוחלת היו בתים ערביים, חלקם היו עשויים אבן והיו במצב רעוע, לעיתים ללא חלונות ודלתות. הדיירים הוסיפו להם צריפונים, סככות ומבנים שונים והקימו, סמוך לבתיהם, משקים ששימשו לגידול בעלי חיים, בעיקר תרנגולות, בקר ואווזים לפיטום. בין בתי הכפר צמחו שיחי צבר בכל פינה. במשך השנים עברו להתגורר בו גם משפחות של עולים מתימן ומברית המועצות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו התושבים לעסוק במתן שירותים ובעבודות מחוץ ליישוב. תושבים רבים עבדו במפעל לבשר ולכבד אווז בשם "תוחלת" שהוקם בצמוד ליישוב, בשותפות המחלקה הכלכלית של "הפועל המזרחי". חלק מתושבי תוחלת הועסקו במוסדות כפר חב"ד, ורק למיעוטם נותרו משקים חקלאיים גדולים.
היישוב תוחלת היה מוזנח בכל שנות קיומו, ותושביו התגוררו בו ללא תשתיות נאותות וללא שירותים סבירים. בנוסף על כך היו סכסוכים וחילוקי דעות בין התושבים, וחלקם השמיעו האשמות חמורות על ניהול העניינים הכספיים על ידי ועד היישוב, האשמות שהביאו להתערבותו של מבקר המדינה[1].
כתוצאה מגורמים אלה, מוסדות השלטון לא סיפקו לתושבים שירותי בריאות, דת וחינוך נאותים, כפי שסיפקו ליישובים אחרים באזור. תנאים אלו גרמו לתושבים רבים לעזוב את היישוב. חלקם עברו למושב צפריה, ובמקומם התיישבו בבתי הכפר משפחות של עולי תימן.
הסכסוך עם כפר חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי כפר חב"ד שאפו להרחיב את יישובם, ובשנת 1958 פנו למוסדות ההתיישבות וביקשו לספח לכפרם את שטח כפר תוחלת, בטענה שתושביו אינם עוסקים בחקלאות והשטח החקלאי לא מנוצל כראוי. פעילי חב"ד הפעילו לחץ ושתדלנות על ראשי מוסדות ההתיישבות, וקיבלו עידוד מנשיא המדינה זלמן שזר, שרבני חב"ד נמנו על ידידיו. על רקע זה פרצו בין תושבי תוחלת לכפר חב"ד סכסוכים שגלשו למעשי אלימות, קטטות ותגרות ידיים. הדבר הפך לשגרה ובמספר מקרים נדרשה התערבות המשטרה ואף הוגשו כתבי אישום נגד המעורבים במעשי האלימות.
בשנת 1962 נבנתה תוכנית לפיתוח כפר תוחלת וזו אושרה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים, אך בספטמבר 1963 חזר בו מינהל מקרקעי ישראל מן האישור. במכתב שנשלח מטעם המינהל לוועד הכפר נאמר שיש לגנוז את התוכנית, ובמקומה לערוך תוכנית חדשה לפיה יסופח השטח לכפר חב"ד. בשנת 1964 הפגינו תושבי תוחלת בירושלים ליד משרדי מינהל מקרקעי ישראל וליד הסוכנות היהודית נגד עיכוב התוכנית לפיתוח היישוב[2].
ביוני 1966 מכר אחד מתושבי כפר תוחלת את ביתו לחסיד חב"ד, ועקב כך פרצה תגרה בין תושבי תוחלת לתושבי כפר חב"ד. תלמיד ישיבה של חב"ד נפצע בראשו, וכן נפצעו ארבע נשים מתוחלת. המשטרה עצרה 10 אנשים לחקירה, 5 מכל צד[3]. באוגוסט 1966 הודיעו שר הפנים חיים משה שפירא ושר החקלאות חיים גבתי על הקמת ועדה בין-משרדית שתדון בנושא הסכסוך בין תוחלת לכפר חב"ד, ותנסה לפתור את הסכסוך בין הצדדים. בדצמבר 1966 הגישה הוועדה את המלצתה: לפרק את כפר תוחלת ולספח את שטחו לכפר חב"ד. ועד כפר תוחלת ערער על המלצות הוועדה, ועקב כך הוחלט כי הנושא יועבר לדיונים נוספים בוועדת הפנים של הכנסת, בראשותו של מרדכי סורקיס.
בשיאו של הסכסוך עם כפר חב"ד נפסלה הצעה של כמחצית מתושבי תוחלת, 43 מתוך 90 תושבים, להתמזג עם כפר חב"ד, וזאת בשל חוסר הסכמה. בפרסומים ובמאבקים בתקשורת תואר הסכסוך על אדמות הכפר כסכסוך עדתי נגד העדה התימנית[4]. על פי דובר חב"ד, הרב מנחם ברוד, היישוב תוחלת הוקם באופן בלתי-חוקי על חלקות קרקע שנועדו מלכתחילה לכפר חב"ד. טענה זו נתמכת בטיעון שרוב תושבי תוחלת המקוריים עברו לגור בצפריה, ולתוחלת פלשו משפחות עולים מתימן ללא אישור ממשלתי.
המאבק נגד פינוי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף פברואר 1967 הגיעו עשרות משפחות מכפר תוחלת, כולל נשים וילדים, להפגין ולשבות מול רחבת הכנסת בירושלים במחאה על הכוונה לפרק את יישובם. הם דרשו הקמת ועדת בדיקה בלתי-תלויה ופיצוי נאות. הם הביאו איתם מספר אוהלים, שאחד מהם שימש כבית כנסת ואף הובא אליו ספר תורה. במהלך ההפגנות התרחשו מספר התנגשויות אלימות בין אנשי תוחלת לבין המשטרה, ואלה סוקרו בהרחבה בעיתונות. השביתה נמשכה כחודשיים. במהלך ההפגנות הקריא המשורר טוביה סולמי שיר ובו השורות הבאות: ”יום גלות תוחלת/ תמהה, שואלת / איך לכת נוכלת / נענו - איוולת...”[5]
ההפגנה זכתה לתמיכת המפד"ל והפועל המזרחי[6], וכן תמכו בתושבי תוחלת ארגוני זכויות אדם. בישיבת הכנסת שנערכה ב-7 במרץ 1967, בעוד תושבי תוחלת שובתים ומפגינים ברחבת הבניין, הגישו חברי הכנסת חיים לנדאו (גח"ל) ואורי אבנרי ("העולם הזה - כוח חדש") שאילתות בנוגע לגורל הצפוי לתושבי תוחלת. בתשובה לשאילתות אמר שר החקלאות חיים גבתי כי אין שום כוונה לסלק מתיישבים בכפר תוחלת מבתיהם. עם זאת הוא טען שמעולם לא נקבע שכפר תוחלת יהיה כפר עצמאי, ועל פי התכנונים תוחלת וכפר חב"ד מהווים גוש בנוי אחד. הוא אמר כי לדעתו אין לכפר תוחלת סיכוי להחזיק מעמד כישוב נפרד, וציין כי אינו מבין את עמדת השובתים המעוניינים לפתח את כפר תוחלת כיישוב עצמאי[7].
השביתה הסתיימה ב-10 באפריל 1967, לאחר ששר החקלאות, חיים גבתי, הודיע בכנסת על הקפאתו של ייפוי כוח המאפשר לפנות את תושבי הכפר. בעקבות ההכרזה התפנו רוב השובתים מרחבת הכנסת ושבו ליישוב[8].
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאבקם של תושבי תוחלת נכשל. ב-4 במאי 1970 התקיים דיון במשרד הפנים בו הוחלט לשנות את ייעוד שטח הכפר מקרקע חקלאית לשטח בנוי, שיהיה חלק מכפר חב"ד.
משרד הפנים בנה שכונה באזור עבור תושבי תוחלת, ואלה החלו לעבור לשם בהדרגה. בשנת 1972 דווח כי עדיין התגוררו בתוחלת 350 איש "בתנאי תת-דיור וליקויי תברואה חמורים בגלל סירובו של משרד הפנים לאשר הרחבת מבנים בכפר."[9][10]
פינוי התושבים נמשך עד שנת 1978[11].
כל תושבי הכפר, שרובם נמנו על העדה התימנית, אולצו לעקור מבתיהם ולעבור למקומות ישוב אחרים. חלק מהתושבים קיבלו פיצויים ועברו להתגורר באזור, בראשון לציון וביישובים אחרים.
כפר תוחלת פורק ונמחק מהמפות. מהכפר פונו 117 משפחות ומספר מוסדות ציבור, בהם ארבעה בתי כנסת. שתי משפחות שסירבו להתפנות נותרו בבתיהן, שסופחו לכפר חב"ד. על השטח שהתפנה מכפר תוחלת נבנתה שכונת וילות בשם "שכונת לוי יצחק" וכן בניין 770, העתק של בניין מרכז חב"ד העולמי בקראון הייטס שבברוקלין.
ההיסטוריון ד"ר דני בר-מעוז חקר את תולדות כפר תוחלת וכתב עליו ספר בשם "ללא תוחלת: סיפור עקירתו של כפר"[12]. ממחקרו עולה, כי הגורמים העיקריים לכך שהצליחו לנשל את תושבי תוחלת מכפרם הם: מבנה חברתי רעוע ואי-לכידות חברתית שאפיינו את תושבי תוחלת, והיעדר גב ותמיכה של גוף מפלגתי או התיישבותי[13].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אלון, בית הרבי מליובאוויטש נבנה על חורבות הכפר התימני, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 באוקטובר 2011
- התכתבות עם ועד כפר תוחלת בנושאים: הריסת מבנים, אפליה ונישול תושבי כפר תוחלת, באתר ארכיון המדינה
- תושבי כפר תוחלת מפגינים נגד מיזוגו עם כפר חב"ד, מתוך יומני גבע, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1967
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ א. פלג, כפר תוחלת מחפש תוחלת, מעריב, 14 במרץ 1960.
- ^ אנשי כפר תוחלת הפגינו בירושלים כמחאה על שתוכנית פיתוח הכפר נגנזה, הַבֹּקֶר, 24 בספטמבר 1964.
- ^ 4 אנשים נפצעו בתגרה בין אנשי חב"ד ותוחלת, מעריב, 30 ביוני 1966.
- ^ ללא תועלת: כשקבוצה מ"תוחלת" רצתה להתאחד עם כפר חב"ד, באתר "חב"ד און ליין", 22 באוקטובר 2020.
- ^ עמוס נוי, שוד העבר בידי מתנחלי סילואן, באתר "התחברות", 24 בפברואר 2010.
- ^ המפד"ל לימין כפר תוחלת, הצופה, 30 בינואר 1967.
- ^ על אף החלטת הכנסת לברר טענותיהם, מתישבי כפר תוחלת ממשיכים בשביתתם, דבר, 8 במרץ 1967.
- ^ "שביתת תושבי כפר תוחלת תימשך", מעריב, 8 במרץ 1967.
- ^ אהרן פריאל, כפר תוחלת מחדש מאבקו הציבורי נגד התעלמות השלטונות מבעיות קיומו, מעריב, 25 באפריל 1972.
- ^ כפר תוחלת נגד כפר חב"ד, מעריב, 24 באפריל 1972.
- ^ דליה מזורי, 10 שנים נמשך הסבך הקפקאי של תושב תוחלת, מעריב, 21 במאי 1978.
- ^ דני בר-מעוז, ללא תוחלת: סיפור עקירתו של כפר, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ צבי סופר, תוחלת נגד כפר חב"ד: הסכסוך שהסעיר את הכפר בימי בראשית, באתר "חב"ד און ליין", 21 באוקטובר 2020.