תורתו אומנותו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הסרת כפילויות מיותרות מול הערכים גיוס בני ישיבות וועדת טל, שגם מקשות על עדכון הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תּוֹרַתוֹ אֻמָּנוּתוֹ הוא מונח המתאר אדם שלימוד תורה (תורתו) הוא עיסוקו העיקרי (אומנותו - מקצועו). באמצעי התקשורת הכלליים בישראל נודע המושג בעיקר בהקשר של הסדר תורתו אומנותו, שלפיו צעירים שעיסוקם היחידי הוא לימוד בישיבה, מקבלים דחייה של חובת השירות בצה"ל עד לאחר סיום לימודיהם. למעשה, הסדר זה גורם לרוב הגברים מהמגזר החרדי שלא לשרת בצבא כלל, או לשרת שירות מקוצר ביותר (ארבעה חודשי שירות חובה, הנקראים שלב ב'). במשך שנים היה ההסדר מעוגן בתקנה של שר הביטחון, אך בעקבות פסיקת בג"ץ, הוא עוגן בחוק טל, ובעקבות פסיקה נוספת הוא בוטל.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח תורתו אומנותו מתאר בתלמוד יחידי סגולה העוסקים אך ורק בלימוד תורה. כך מופיע במסכת שבת[1]: "...דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה".

בטור[2] ובשולחן ערוך נפסק שמי ש"תורתו אומנותו" פטור מתשלומי מסים לצורכי ביטחון וכן פטור מעבודות חובה קהילתיות כמו חפירת בארות מים. הרמב"ן[3] מביא את דברי הר"י מיגאש בשם הרי"ף "תלמיד חכם שתורתו אומנותו כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע." בעקבות זאת פסק הטור: "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו". דברים אלו נפסקו גם בשולחן ערוך.[4][5]

מצב זה של "תורתו אומנותו" נחשב לאידאל של לומדי התורה. בתפילה הנאמרת בסיום לימוד מסכת אומרים "יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותנו".[6]

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תורה ועבודה

תנו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה.

הרמב"ם מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה). את הטענות ביחס להסכם יששכר וזבולון, שלפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירושו למשנה[7] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שיסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס ממש מן הצדקה - אסור.

לעומתו פסקו רבים[8] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.

עיקרי ההסדר תורתו אומנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב מנשיא ועד הישיבות הרב זלמן סורוצקין בו הוא מתריע בפני ראשי הישיבות שלא להעניק דיחוי למי שאין תורתו אומנותו, מכתבים דומים נשלחו על ידי ראשי ועד הישיבות שלאחריו, הרב יחזקאל אברמסקי והרב שך.

באופן פורמלי, על מנת להכלל בהסדר יש להיות צעיר יוצא צבא (גבר בגילאים 18–54 הכשיר לשירות צבאי) ולהיות תלמיד בישיבה גבוהה מגיל 16, או לסיים לימודים בישיבה תיכונית.

על פי החוק הקיים, על תלמיד ישיבה הרוצה להצטרף להסדר להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה, ואם הוא צעיר מ-23, לא לעסוק בכל עיסוק אחר שמקובל לקבל בגינו תמורה. לאחר אישור ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות, צה"ל נותן אישור לדחיית שירות. האישור תקף לחצי שנה ויש לחדש אותו בסוף התקופה. אפשר לדחות את השירות עוד ועוד, עד גיל 41, שבו ניתן פטור מלא משירות ביטחון. קודם לכן, בגיל 31, ניתן פטור לאבות לחמישה ילדים, ובגיל 35 מוענק פטור לאבות לארבעה ילדים.

שירות שלב ב' מתאפשר מגיל 27 לאבות לשני ילדים ומגיל 29 לשאר.

במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת 2003 בוצע שינוי בהסדר ביוזמת משרד האוצר, וניתנה לתלמידים שהגיעו לגיל 23 הרשות לעבוד מחוץ לשעות הלימודים הנהוגות בכוללים תוך שמירה על הגדרתם כתלמידים בישיבה. לצד שינוי זה נקבע כי התמיכה באברך שעבר את גיל 23 תרד משמעותית. תיקון זה התאפשר לאחר שמפלגת שינוי נאותה לו, למרות חילוקי דעות פנימיים בתוכה. המפלגות החרדיות ברובם, לא היו בעד התיקון. היו שטענו שהשינוי חותר תחת הישגיה של ועדת טל, אחרים קיוו שתהיה בו תרומה ליציאת החרדים לשוק העבודה. בסופו של דבר, עם חזרת החרדים לקואליציה נשאר היתר העבודה על כנו, אך התמיכה בישיבות בגין כל אברך שעבר את גיל 23 הוחזרה לרמתה הקודמת (נכון לדצמבר 2012 - 900 ש"ח לחודש).

העומד מאחורי ההסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העצמאות קרא מרכז אגודת ישראל בירושלים, לאחר שווידא שיוקמו חטיבות חרדיות נפרדות בהן יישמרו גדרי הדת, לכלל הגברים החרדים הצעירים בעיר להתגייס למלחמה במסגרת המפקד הכללי עליו הוכרז אז ביישוב[9]. גישה זו השתנתה לאחר מכן.

החרדים מביאים ברקע להסדר, כהצדקה לכך שהם לא לוקחים חלק בחובות האזרחיות כשאר תושבי המדינה, את השקפת היהדות הקובעת כי התורה מגינה על לומדיה ועל כן תלמידי חכמים פטורים מתשלום מסים לצורכי ביטחון. לטענתם על כן, לימוד התורה של לומדי התורה מגן על כלל תושבי המדינה וזוהי "חובתם האזרחית". החרדים נוהגים לצטט את דברי הרמב"ם במשנה תורה (ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג, י"א), בהן כתב שכל אדם המעוניין להקדיש את כל זמנו לידיעת ה', יזכה לכך והוא ייפטר מהחיובים האנושיים האחרים שהיו מפריעים לו.

עם זאת, ישנם הסבורים כי הסיבה האמיתית (והבלתי רשמית) להתנגדות החרדית לשרות צבאי היא החשש מיכולתה של המסגרת הצבאית החילונית לערער את עולמם של המתגייסים. בהקשר זה מציינים את העירוב שנוהג בצבא בין גברים לנשים כמו גם את ההתערות בכאלו שאינם שומרים תורה ומצוות. סיבה נוספת המצויה ברקע היא ההסתייגות החרדית מהמדינה ופקפוק בטוהר כוונותיהם של פיקוד הצבא בהחלטות הנוגעות לענייני פיקוח נפש.

לעומת העמדה החרדית, אצל רבני הציבור הדתי לאומי רווחת הדעה שהשירות הצבאי הוא בגדר מלחמת מצווה מאחר שמטרתו "עזרת ישראל מיד צר" ומצוות יישוב ארץ ישראל, המחייבת לשמור את הארץ ביד ישראל ושלא להניחה ביד האומות.[10] מצווה זו 'יכולה להיעשות בידי אחרים' ולפיכך אינה דוחה את מצוות תלמוד תורה, אך בעיתות מלחמה ישנו צורך בכוח אדם מקצועי רב לשירות ולפיכך גם תלמידי הישיבות אינם יכולים להיפטר משירות סדיר מקוצר ומשירות מילואים שיכשיר אותם למטרה זו.[11]

עם זאת, סבר הרב צבי יהודה הכהן קוק, ותלמידיו אחריו, כי טרם השרות הצבאי יש ללמוד תחילה מספר שנים רצופות בישיבה, על מנת לרכוש מטען רוחני-תורני, ובכך לתרום הן לאדם עצמו, והן לאומה בכללה הזקוקה לאנשי רוח ותלמידי חכמים שישפיעו מרוחם על הכלל; וכדבריו "הצבא הוא קודש, והתורה היא קודש קודשים".

בנוסף, קיימים גם מקצת רבנים בציבור הדתי לאומי הסוברים כי מי שלומד תורה פטור משירות צבאי אך אם הוא מפסיק מלימודיו עליו להתגייס מיד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההסדר במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבו של בן-גוריון לרמטכ"ל, 2 בינואר 1951

תחילתו הפורמלית של ההסדר בשלב הראשון של מלחמת העצמאות, טרם הקמת המדינה. ב-9 במרץ 1948, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ישראל גלילי, הוציא הוראה אל כל חטיבות צה"ל שהיו בהקמה, שלפיה בני הישיבות הרשומים פטורים משירות בצבא. במקומו, לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם, בפקודה של ההגנה ובתיאום עם ראשי הישיבות באופן שלא יערער את משטר הלימודים. תוקף ההחלטה המקורית הוגבל לשנת תש"ח.[12] בשנת 1948 נכללו בהסדר כ-400 בחורי ישיבה ביחס ל-600,000 תושבים, כלומר 0.07% מהתושבים, הסכם ברוח זו נחתם בין הרבנים הראשיים דאז, גאב"ד העדה החרדית, וראשי ישיבות בירושלים לבין המפקד לשירות העם בירושלים 4 ימים לפני קום המדינה, בו התחייבו ראשי הישיבות מצידם שלא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס[13]. בתום המלחמה ולבקשת נציגי המפלגות הדתיות והמגזר החרדי, הורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון על הסדר קבוע. ב-9 בינואר 1951 כתב למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות."[12]

בשנת 1954 הורה שר הביטחון, פנחס לבון לגייס תלמידי ישיבות לאחר שלמדו בישיבה ארבע שנים. בעקבות מחאה מצד ראשי הישיבות, הורה ראש הממשלה משה שרת על ביטול הוראה זו.

בסוף שנות ה-50 הונהג שירות צבאי מקוצר לבני ישיבה שהחליטו בגיל מבוגר להתגייס.[12]

בשנת 1968, בהחלטה של ועדת שרים שדנה בנושא, הוחלט להגביל הצטרפות ישיבות חדשות להסדר ואת היקף המצטרפים אליו, מכסה שהועמדה ב1975 על 800 בני ישיבות והוסרה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בשנת 1977.[12]

מטרת דחיית השירות הייתה, ליצור סטטוס קוו (כחלק מהסטטוס קוו הכולל עם הדתיים) מסוים עם "היישוב הישן" שהיה קיים בארץ ולמנוע עימותים מבית. ברקע הייתה גם השאיפה לאפשר לתלמידי הישיבות החרדים, שהיו אז מעטים יחסית, להמשיך ולשאת את לפיד הישיבות הגדולות באירופה, שחרבו בשואה.

ההסדר החל מ-1977[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977, כאשר הליכוד עלה לשלטון ומנחם בגין הקים קואליציה שבה השתתפה אגודת ישראל החרדית, הוסרה המכסה באופן רשמי למצטרפים להסדר "תורתו אומנותו", בהתאם להסכם הקואליציוני. אם כי גם קודם לכן לא נעשה שימוש מעשי במכסה כדי לחייב תלמידי ישיבה להתגייס.

בשנת 1970 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההסדר, ונדחתה בנימוק שלעותר אין זכות עמידה.[14] בשנת 1981 עתר עו"ד יהודה רסלר לבג"ץ נגד הסדר זה, אך עתירתו נדחתה, והשופט יצחק כהן ציין כי "בולטת בעתירה המגמה לגרור בית משפט זה לוויכוח ציבורי-פוליטי בנושא רגיש ומסעיר, שבו קיימים חילוקי דעות חריפים בציבור. בכך אין העותרים יכולים להצליח, בין משום שאין להם זכות עמידה ובין משום שהנושא אינו שפיט, ובין משום שהם לא גילו עילה להתערבות בית המשפט בשימוש בשיקול הדעת שניתן למשיב על ידי המחוקק".[15] בשנת 1986 חזר רסלר ועתר לבג"ץ נגד ההסדר. בעתירה זו קבע השופט אהרן ברק שיש לרסלר זכות עמידה ושהנושא שפיט, אך דחה את עתירתו, "שכן לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה, ולא הוכח כי השימוש בשיקול הדעת הינו, בנסיבות העניין בלתי סביר."[16]

ב-1986 מונתה ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לבחינת מצב גיוס תלמידי ישיבות. בראש ועדת המשנה עמד חבר הכנסת הרב מנחם הכהן ממפלגת העבודה, וחברי הוועדה הנוספים היו חברי הכנסת בנימין בן אליעזר, שרה דורון, הרב חיים דרוקמן, מיכה חריש, רפאל פנחסי ויוסי שריד, בפני הועדה הופיעו אף נציגי ועד הישיבות. דין וחשבון הוועדה הוגש ב-1988[17]. ההמלצה הראשונה של הוועדה הייתה לחזור למצב שלפני שנת 1975, דהיינו שרק תלמידי ישיבות מוכרות וישיבות תיכוניות יוכלו להיכנס להסדר. בנוסף, המליצה הוועדה ליצור מסגרת של מעין "עתודה אקדמאית" לבוגרי ישיבות, בה יוכל כל תלמיד ישיבה ללמוד מגיל 18 ועד גיל 24. בתום תקופה זו, יעמדו התלמידים בבחינות, וסך של 200 התלמידים המצטיינים בכל שנה יקבלו פטור מלא משירות ביטחון ויורשו להמשיך בלימודיהם. יתרת התלמידים יגויסו לשירות מקוצר בן כשנה, ולאחריו ישובצו במערכי המילואים של צה"ל וישרתו שירות מילואים בכל שנה תוך תיאום מועדי השירות עם ראשי הישיבות. עוד המליצה הוועדה לקבוע מכסה של שלושה אחוזים משנתון הגיוס של תלמידי ישיבות שיוכלו להצטרף להסדר "תורתו אומנותו". המלצות הוועדה לא יושמו באופן גורף.

אחוז תלמידי הישיבות הכלולים בהסדר עלה משמעותית במהלך השנים. בשנת 1974 רק 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת 1999. באמצע 2005 נכללו בהסדר 41,450 איש, כ- 0.6% מהתושבים. משרד האוצר הציג נתונים המצביעים על עלייה בלתי סבירה במספר האברכים הכלולים בהסדר - בעוד מספר התלמידים גדל בהיקף של 237% בין השנים 1985 – 1998, מספר האברכים גדל באותו פרק זמן בשיעור של 354%. על פי נתוני עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון לשנת 2010, 16% מהגברים היהודים במחזור הגיוס נכנסים להסדר דחיית השירות בגיל 18, ו-13% מהמחזור נשארים בהסדר עד גיל 21.[18]

הניצול הגורף של ההסדר על ידי הציבור החרדי עורר ביקורת בקרב האוכלוסייה הלא חרדית כלפי האברכים והחרדים. מפלגת "שינוי", שזכתה להצלחה רבה בבחירות בשנת 1999 ו-2003 ביססה את תעמולתה במידה רבה על הטינה בציבור הישראלי כלפי החרדים בנוגע לנקודה זו.

החל משנות ה-90 של המאה ה-20, החלו להשמע קולות, גם בתוך הציבור החרדי, שקראו לצעירים חרדים, הכלולים בהסדר "תורתו אומנותו" ואינם מקדישים את כל זמנם ללימוד תורה, להתגייס. בנוסף, החלו להישמע קולות כנגד המצוקה הכלכלית שגורם ההסדר בקרב הציבור החרדי בשל כך שעל הרשומים במסגרת ההסדר נאסר לעבוד ונשמעה הטענה שהוא לאו דווקא מיטיב איתם. עם זאת, ההנהגה הרבנית החרדית מאוחדת בראייתה את ההסדר כחיובי וחיוני.

ועדת טל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת טל

בסוף 1998 פסק בג"ץ שהחלטותיו של שר הביטחון בעניין גיוס בני ישיבות אינן כדין, והסדרתו נדרשת חקיקה של הכנסת.[19] בעקבות פסיקה זו מונתה ב-1999 ועדת טל, בראשות השופט בדימוס צבי טל שחבריה היו: עו"ד יצחק הרצוג, עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט, הרב אשר טננבוים – מזכיר ועד הישיבות, אלוף (מיל') משה נתיב – ראש אכ"א לשעבר, ניצב (בדימוס) ישראל סדן – ראש עיריית חדרה ולשעבר מפקד מג"ב, הרב מרדכי קרליץ ראש עיריית בני ברק, חיים ישראלי, עוזר שר הביטחון והמשנה למנהל הכללי של משרד הביטחון, עו"ד רחל סטוביצקי, המשנה ליועצת המשפטית למערכת הביטחון ועו"ד יהושע שופמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה). מטרת הוועדה הייתה למצוא את הדרך החקיקתית הראויה אשר מכוחה יהיה שר הביטחון רשאי לפטור משירות ביטחון בני ישיבה שתורתם אומנותם, ובמקביל להמליץ על שיפורים כגון פיתוח מסגרות שירות לציבור החרדי. באפריל 2000 הוגש דו"ח הוועדה, וב-23 ביולי 2002 עבר בכנסת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל"), ברוב של 51 מול 41. הוחלט להשאיר את ההסדר על כנו במספר שינויים. המרכזי שבהם היה "שנת ההכרעה" - בגיל 22 יקבל בחור ישיבה שנת הכרעה שבה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לעבוד. מי שיבחר לעבוד יוכל לבחור בין שירות צבאי מקוצר של שנה וארבעה חודשים ומילואים לפי צורכי הצבא, לבין שירות אזרחי של שנה, ללא שכר ועם אפשרות עבודה נוספת. בנוסף קבע החוק כי יורחבו מסגרות המאפשרות שירות נוח לחרדים בצבא כמו הנח"ל החרדי וההגבלות על בחורי הישיבות שבהסדר ייאכפו ביתר קפדנות.

החוק כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2004 נשמעו קולות מחאה חריפה בציבור החרדי כנגד החובה שהוטלה על אברך ללמוד 45 שעות שבועיות במסגרת הכלולה בהסדר. לדברי החרדים, מאחר שבערבים לומדים האברכים במוסדות שאינם מוכרים פורמלית, אין ביכולתם לעמוד בתנאי זה. בין המוחים היה המנהיג החרדי, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן.

ביולי 2005 הודיעה המדינה לבית המשפט העליון כי הניסיון לשנות את ממדי ההתגייסות לצבא בקרב החרדים באמצעות חוק טל נכשל כליל. בשלוש השנים שמאז חקיקתו הוא הביא לגיוס עשרות בודדים של חרדים בלבד.[20]

ביולי 2009 הודיע אגף כוח אדם בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל, כי מספר מקבלי דחיית השירות גדל על אף חוק טל, ובכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל.[21]

ב-1 באוגוסט 2012 פג תוקפו של חוק טל ולפי פסיקת בג"ץ הוא לא חודש. ב-12 במרץ 2014 אושר בכנסת תיקון 19 לחוק שירות ביטחון ("השוויון בנטל"), שבו נקבעו בחוק יעדים לגיוס חרדים. התיקון קבע שאם לא ימולאו היעדים עד לשנת 2017 יבוטל הסדר תורתו אומנותו ויופעל מתווה חדש שבמסגרתו יינתן פטור למכסה של 1800 בני ישיבות "עילויים" בלבד. בנובמבר 2015 שונה החוק, בוטל מתווה העילויים ותקופת המבחן בעניין מילוי היעדים הוארכה עד לשנת 2023.[22][23] התיקון עבר ברוב של 49 מול 36 מתנגדים.

הסדר תורתו אומנותו אצל לא חרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהסדר "תורתו אומנותו" הוא הסדר שנבנה במקור עבור חרדים, לא מעט צעירים מהמגזר הדתי לאומי משתמשים בהסדר בדרך מסוימת, לרוב על מנת לדחות את שירותם במשך מספר שנים כדי ללמוד תורה בישיבה גבוהה או במכינה קדם צבאית. לאחר מכן, בוגרי המכינות הקדם-צבאיות משרתים שירות מלא בצבא, ואילו בוגרי הישיבות הגבוהות מתגייסים במסגרות השונות משרות רגיל וקבע עד הסדר מרכז או שלב ב'.

הסדר דומה קיים גם עבור חילונים המבצעים שנת שירות או לימודים במכינה קדם צבאית לפני הצבא, אולם הסדרים אלו הם לשנה אחת בלבד וכמעט תמיד הצעירים משרתים אחריהם שירות מלא בצבא.

כעיקרון אין תלמידי ישיבות הסדר משתתפים בהסדר "תורתו אומנותו", אם כי כמה מהם מקדימים לתחילת השירות ללא תשלום שנה או יותר הכלולים בהסדר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה ברק-ארז, "גיוס בחורי הישיבות: מפשרה למחלוקת", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010
  • משה גרילק החרדים: מי אנחנו באמת הוצאת כתר (2002) עמוד 137 ואילך
  • שחר אילן, חרדים בע"מ, הוצאת כתר (2000), עמ' 111–145
  • שחר אילן, דחיית הגיוס של בחורי ישיבות: הצעת מדיניות, ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות (1999)
  • דני אשר, כל בחור וטוב לנשק- תולדות מערך הגיוס. יחידת מיטב, משרד הביטחון, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמכים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א, עמוד א'
  2. ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן רמ"ג
  3. ^ הרמב"ן, ‏חדושי הרמב"ן, בבא בתרא א', דף ח', באתר HebrewBooks
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ג, סעיף ב'
  5. ^ וראו שימוש מעשי בהגדרה ב:אחד מרבים, השקפה, 29 ביוני 1906
  6. ^ תורתן אומנותן, הצופה, 8 ביוני 1951; המשך
  7. ^ מסכת אבות, ד, ו
  8. ^ הב"י והרמ"א בהערה למעלה, המהרש"ל והש"ך, יורה דעה, רמו, כ
  9. ^ ניסים פרץ, ‏כשמועצת גדולי התורה של "אגודה" קראה להתגייס לצבא, באתר כיכר השבת, 14 באוגוסט 2016
  10. ^ ראו מנין המצוות לרמב"ן, מצווה ד'.
  11. ^ ראו לדוגמה את "זאת תורת ההסדר", מאת הרב אהרן ליכטנשטיין, פורסם בתחומין (1986)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 הוועדה לגבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות - דו"ח
  13. ^ ישראל כהן, ‏נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא, באתר כיכר השבת, 26 ביולי 2017
  14. ^ בג"ץ 40/70 בקר נגד שר הביטחון, פ"ד כד(1) 238
  15. ^ בג"ץ 448/81 רסלר נגד שר הביטחון, פ"ד לו(1) 81
  16. ^ בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441
  17. ^ מסקנות הועדה בכבר היה לעולמים
  18. ^ הגידול בהשתמטות: 15,000%, באתר עמותת חדו"ש.
  19. ^ בג"ץ 3267/97 אמנון רובינשטיין נ' שר הביטחון, ניתן ב-9 בדצמבר 1998
  20. ^ אפרת פורשר, "מנגנוני חוק טל לא מתפקדים", nrg מעריב, 10.7.2005
  21. ^ מזל מועלםתוך עשור, רבע מהמועמדים לגיוס ילמדו בישיבה, באתר הארץ, 30.7.2009
  22. ^ זאב קםהישג לחרדים: הכנסת אישרה את תיקון לחוק הגיוס, באתר nrg
  23. ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, ה"ח הממשלה 973 מ-16 בנובמבר 2015
    חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015