תורתו אומנותו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תורתו אֻמָּנותו הוא מונח המתאר אדם שלימוד תורה (תורתו) הוא עיסוקו העיקרי (אומנותו - מקצועו), ובכך מקבל מעמד מיוחד בהלכה.

באמצעי התקשורת בישראל משמש המושג בעיקר בהקשר של 'הסדר תורתו אומנותו', שלפיו צעירים שעיסוקם היחידי הוא לימוד בישיבה, מקבלים דחייה של חובת השירות בצה"ל עד לאחר סיום לימודיהם. למעשה, הסדר זה גורם לרוב הגברים מהמגזר החרדי שלא לשרת בצבא כלל, או לשרת שירות מקוצר ביותר (ארבעה חודשי שירות חובה, הנקראים שלב ב'). במשך שנים היה ההסדר מעוגן בתקנה של שר הביטחון, אך בעקבות פסיקת בג"ץ, הוא עוגן בחוק טל, ובעקבות פסיקה נוספת הוא בוטל.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח תורתו אומנותו מתאר בתלמוד יחידי סגולה העוסקים אך ורק בלימוד תורה. כך מופיע במסכת שבת[1]: ”...דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה“.

בטור[2] ובשולחן ערוך[3] נפסק שמי ש"תורתו אומנותו" פטור מתשלומי מיסים ומחובות ביטחוניות, וכן פטור מעבודות חובה קהילתיות כמו חפירת בארות מים (אולם חייב לשלם לפועלים החופרים, אם שכרו כאלה). הרמב"ן[4] מביא את דברי הר"י מיגאש בשם הרי"ף "תלמיד חכם שתורתו אומנותו כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי, אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע." בעקבות זאת פסק הטור: "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנותו". דברים אלו נפסקו גם בשולחן ערוך.[5][6]

מצב זה של "תורתו אומנותו" נחשב לאידיאל של לומדי התורה. בתפילה הנאמרת בסיום לימוד מסכת אומרים "יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותנו".[7]

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תורה ועבודה

תנו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

מסכת ברכות לה, ב

רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל, ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה.

הרמב"ם מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה, ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה). את הטענות ביחס להסכם יששכר וזבולון, שלפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירושו למשנה[8] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שיסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס מן הצדקה - אסור.

לעומתו פסקו רבים[9] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.[10]

עיקרי ההסדר תורתו אומנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גיוס בני ישיבות

באופן פורמלי, ההסדר כולל כל גבר בגילים 18–54 הכשיר לשירות צבאי[11], ותלמיד בישיבה גבוהה שגילו מעל 16, או סיים לימודים בישיבה תיכונית. על פי החוק הקיים על תלמיד ישיבה הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה, ואם הוא צעיר מ-22, לא לעסוק בכל עיסוק אחר שמקובל לקבל בגינו תמורה. צה"ל מאשר את המעמד לאחר חתימת ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות ויש לחדשו מדי שנה. בגיל 24 ניתן פטור מלא משירות ביטחון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה ברק-ארז, "גיוס בחורי הישיבות: מפשרה למחלוקת", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010
  • משה גרילק החרדים: מי אנחנו באמת הוצאת כתר (2002) עמוד 137 ואילך
  • שחר אילן, חרדים בע"מ, הוצאת כתר (2000), עמ' 111–145
  • שחר אילן, דחיית הגיוס של בחורי ישיבות: הצעת מדיניות, ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות (1999)
  • דני אשר, כל בחור וטוב לנשק- תולדות מערך הגיוס. יחידת מיטב, משרד הביטחון, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמכים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א, עמוד א'
  2. ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן רמ"ג
  3. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ג.
  4. ^ הרמב"ן, ‏חדושי הרמב"ן, בבא בתרא א', דף ח', באתר HebrewBooks
  5. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ג, סעיף ב'
  6. ^ וראו שימוש מעשי בהגדרה ב:אחד מרבים, השקפה, 29 ביוני 1906
  7. ^ תורתן אומנותן, הצופה, 8 ביוני 1951; המשך
  8. ^ מסכת אבות, ד, ו
  9. ^ הב"י והרמ"א בהערה למעלה, המהרש"ל והש"ך, יורה דעה, רמו, כ
  10. ^ כך גם דעת הרב ישראל מאיר הכהן ראה בספרו ב'ביאור הלכה' על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רל"א, סעיף א' בשם שו"ת 'דבר שמואל'. והרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ז' יורה דעה סימן י"ז.
  11. ^ "יוצא צבא" לפי חוק שירות ביטחון