דבורה הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דבורה הכהן (נולדה בשנת 1936) היא היסטוריונית וסוציולוגית במחלקה ללימודי ארץ ישראל, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן. תחומי מחקרה הם התפתחות החברה הישראלית והשפעת העליות השונות עליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכהן נולדה בטבריה ליהודה-לייב ואסתר-פייגה קלירס, נינת הרב משה קליערס. בוגרת המכללה לחינוך - אפרתה, ירושלים. למדה ציור ופיסול במכללה לאמנות "בצלאל" בירושלים. בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה כללית וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת תואר שני אותו סיימה בהצטיינות בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט קיבלה ב-1984 בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן עבור "העלייה הגדולה וקליטתה בישראל בשנים 1948-1953".

בשנים 1975- 1992 הייתה היועצת המדעית של הטלוויזיה החינוכית להיסטוריה ולימודי יהדות. בין השנים 1986-1989 כיהנה כעמית מחקר במכון בן-גוריון לחקר הציונות ומדינת ישראל בשדה בוקר, ומרצה במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עבדה כחוקרת באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. באוניברסיטת הרווארד, ובהיברו יוניון קולג' בסינסינטי, ארצות הברית. לימדה כפרופסור אורח באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי, ארצות הברית. בשנת 2015 הוענק לה עיטור "יקירת ירושלים".

נשואה לרב מנחם הכהן, ולהם שלושה ילדים: עו"ד מירון הכהן, רשם האגודות השיתופיות; פרופ' אביעד הכהן, דיקן המרכז האקדמי ובית הספר למשפטים "שערי משפט"; ד"ר חגית הכהן-וולף, פסיכולוגית ארגונית.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא מחקר מרכזי- מדינת ישראל; המאבק על הקמת המדינה, עיצוב דפוסי השלטון, מנהיגות, צמיחתה של החברה הישראלית. מדיניות העלייה והקליטה; מחנות עולים ומעברות, מושבי עולים. סוגיית "כור ההיתוך", מחלוקות ומאבקים בשאלת דת ומדינה, וחינוך. תולדות עם ישראל בעת החדשה; תולדות הציונות, קהילות יהודיות בגולה וקשריהן עם היישוב בארץ ישראל. העליות לארץ ישראל, היסטוריה חברתית ופוליטית של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט. תולדות ההתיישבות- קיבוצים ומושבים.

התחקות אחר אירועים שהיו נקודות מפנה בתקופת היישוב ובמדינת ישראל, בהתפתחות החברתית והפוליטית ובעלי השלכות מרחיקות לכת במישורים שונים. שורשי צמיחתה של החברה הישראלית, הנטועים בעלייה הגדולה שהגיעה ארצה בראשית שנות המדינה, והמשכה בעליות שבאו אחריה במהלך השנים. במחקריה עסקה גם בהכרעות בעלות השלכות רבות משמעות על דרך התפתחותה של מדינת ישראל כגון חוק השבות, חוק חינוך ממלכתי, ועוד.

הכהן גילתה כי מיתוסים רבים שהיו לנחלת הכלל, הם שגויים. הראתה כי העולים לא באו ביוזמתם ובכוחות עצמם, אלא הביאו אותם ארצה, ואם כך - מי החליט על הבאת המוני עולים בתוך זמן קצר, מי מימן את המבצע הגדול הזה, וכו'. בשאלה המרכזית של מדיניות העלייה, הצביעה הכהן על מחלוקות חריפות בקרב חברי הממשלה וחברי הנהלת הסוכנות ביחס לעלייה, בניגוד למוצג בפרהסיה.

בשנת 2011 קיבלה הכהן את פרס יצחק בן צבי לחקר תולדות א"י על ספרה "ילדי הזמן", וב-2012 זכתה בפרס בן-גוריון לשנת תשע"ג על מחקריה בנושא העליות למדינת ישראל.

הכהן חשפה דיונים שנשמרו בסודיות בממשלה ובהנהלת הסוכנות, ובהם מתגלות המחלוקות על העלייה ההמונית. דילמות מורכבות אירעו במהלכה, כמו אלה שהתעוררו כאשר נפתחו במפתיע שעריהן של מדינות שמנעו קודם לכן יציאת יהודים מגבולותיהם, כמו בארצות שהיו כפופות לברית המועצות, או בארצות האסלאם. אלה חייבו הכרעות קשות כמו - האם להעדיף עלייה מפולין או מתימן, מרומניה או מעיראק, הספר מציג את ההחלטות הבלתי צפויות שהתקבלו.

הכהן הציגה את המאבקים הפוליטיים סביב העולים לאורך הדרך, והתמזגו בוויכוחים על עיצוב צביונה החברתי –תרבותי של המדינה. כמו רעיון 'כור ההיתוך', או המאבקים על חינוך ילדי העולים וההתנהלות במחנות העולים ובמעברות. מחלוקות שגרמו למשברים ממשלתיים בשנות המדינה הראשונות.

במחקר על תוכנית המיליון, תוכניתו של דוד בן-גוריון לעלייה המונית בשנים 1942-1945, (1994), מתואר כי נחישותו של בן-גוריון להבאת עלייה המונית בראשית הקמת המדינה, נבעה מהתוכנית שגיבש חמש שנים קודם לכן, בעיצומה של השואה. במחקר זה מתברר במפתיע כי באותן שנים גובש גם הרעיון של דרישת פיצויים מגרמניה עבור רכושם של הנספים בשואה.[1]

אחת השאלות הקרדינליות בשנות המדינה הראשונות הייתה דרך קליטתם של המוני העולים, שמשמעותה לא רק הכנת דיור ותעסוקה, אלא שיקולים כלכליים, ביטחוניים וערכיים. במחקר על התיישבות העולים בנגב בעשור הראשון למדינה, בספר 'הגרעין והריחיים' (1998), מציגה הכהן מהלך שנראה אבסורדי באותם ימים של מחסור חמור באמצעי תחבורה: הקמת יישובים חקלאים של עולים בנגב, אזור שחון, שומם ברובו ומרוחק ממרכז הארץ. יתר על כן, באותו מהלך ביקשו להפוך את העולים יוצאי תימן, כורדיסטן, הונגריה ואחרים, לא רק לעובדי אדמה, אלא גם לבני דמותם של אנשי נהלל וכפר ויתקין.

בספר העוקב אחר התפתחות מושבי העולים בנגב, מתוארים הקשיים בראשית דרכם, והתערותם של המתיישבים החדשים במקום חרף המכשולים הרבים. יתירה מזו, נוצר קשר הדוק בין העולים לוותיקים, וכך הומרצה צמיחתה של הנהגה מקומית, נציגות אותנטית של העולים, שהצליחה לתפוס מעמד במנהיגות תנועת המושבים לצדם של הוותיקים, ובהמשך צברה כוח פוליטי והיוותה החלוץ בהשתלבות העולים בהנהגה הישראלית בשלטון המקומי והלאומי.[2] התפתחות שונה לחלוטין מזו שבעיירות הפיתוח בעשור הראשון.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "עולים בסערה, העלייה הגדולה וקליטתה בישראל, 1948-1953.", יד יצחק בן צבי, ירושלים 1994.
  • "הגרעין והריחיים, התיישבות העולים בנגב בעשור הראשון למדינה." עם עובד, תל אביב 1998.
  • "תוכנית המיליון, תוכניתו של דוד בן-גוריון לעלייה המונית בשנים 1942- 1945", משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תל אביב 1994.
  • "שיטת "הקליטה הישירה" והשלכותיה: קליטה חברתית -תרבותית של העולים מחבר המדינות (בראשית שנות ה-90)." הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל. ירושלים, 1994.
  • "ילדי הזמן, עליית הנוער 1933 -1948." הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון. יד יצחק בן צבי, ירושלים. יד ושם, המכון הבינלאומי לחקר השואה, ירושלים, 2011.

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "צומתי הכרעה ופרשיות מפתח בישראל", (עם פרופ' משה ליסק). מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון 2010.
  • "המיתוס של היהודי החדש", ישראל, המכון לחקר הציונות וישראל, אוניברסיטת תל אביב. 2010.
  • "קיבוץ גלויות, עלייה לארץ ישראל, מיתוס ומציאות.", מרכז שז'ר, ירושלים תשנ"ח.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חוק השבות" - תוכנו והוויכוחים סביבו. אניטה שפירא (עורכת) : עצמאות - 50 השנים הראשונות.מרכז שז"ר, ירושלים. 1998.(עמ' 37 - 57.)
  • "פיזור אוכלוסין" ומיזוג גלויות" - משימות מתנגשות?", אניטה שפירא (עורכת). מדינה בדרך, מרכז שז"ר. ירושלים.2001. עמ' 109 -128.
  • "הרצל ובן-גוריון- בין אוטופיה וריאליזם", אבי שגיא וידידיה שטרן. (עורכים) הרצל אז והיום, 'מדינת היהודית' במדינת היהודים. מכון שלום הרטמן, אוני' בר-אילן. כתר. ירושלים 2008. עמ' 163-184.
  • "חוק חינוך ממלכתי: צומת הכרעה שהוחמץ ? דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים). צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, שדה- בוקר. אוניברסיטת בן-גוריון, 2010. עמ' 88 -131
  • "הברית ההיסטורית"- בין אידאולוגיה לפוליטיקה". (1935 – 1977). אליעזר דון יחיא (עורך), בין מסורת לחידוש, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה. עמ' 259 -296.
  • "הקרב על העם היהודי" - התנדבותם של בני מושבים וקיבוצים בקליטת עולים בעשור הראשון למדינה". עיונים בתקומת ישראל. מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, שדה- בוקר. אוניברסיטת בן-גוריון, 1998, עמ' 266 -297.
  • "העלייה והקליטה בישראל- 1948 -1998", אפרים יער וזאב שביט (עורכים).מגמות בחברה הישראלית. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 2001 (עמ' 365- 486).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית המיליון, עמ' 175--204.
  2. ^ הגרעין והריחיים, עמ' 289-315.