מיכאל אורן

מיכאל אורן
לידה	20 במאי 1955 (בן 68); ג'ונסון סיטי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, ישראל
תאריך עלייה	1979
השכלה	אוניברסיטת קולומביה; בית הספר ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת פרינסטון; תיכון וסט אורנג' ;
מפלגה	כולנו
	31 במרץ 2015 – 30 באפריל 2019; (4 שנים ו־4 שבועות)
כנסות	20
	2009–2013; (כ־4 שנים)
	→ סלי מרידור רון דרמר ←
	סגן שר במשרד ראש הממשלה;
	סגן שר במשרד ראש הממשלה;

מייקל (מיכאל) בורנשטיין-אורן (באנגלית: Michael B. Oren ; נולד ב-20 במאי 1955) הוא היסטוריון, דיפלומט ואיש ציבור ישראלי. כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 2009 עד 2013 וכיהן כחבר הכנסת העשרים וסגן שר במשרד ראש הממשלה מטעם מפלגת כולנו.

אורן הוא מחברם של ספרים, מאמרים ומסות בנושא ההיסטוריה של המזרח התיכון. בנוסף, הוא עמית בכיר במרכז שלם בירושלים, עורך תורם ב"ניו רפובליק" ובכתב העת "תכלת", ופרשן לענייני המזרח התיכון ב-CNN.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מייקל-סקוט בורנשטיין (Michael-Scott Bornstein) בפאתי מדינת ניו יורק שבארצות הברית, למרילין, מטפלת זוגית ומשפחתית, וללסטר-מילטון, מנהל בית חולים. אביו שירת כקצין בצבא ארצות הברית, והשתתף בפלישה לנורמנדי ובקרב על הבליטה במהלך מלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה.

גדל בעיירה ווסט אורנג', ניו ג'רזי, בשכונה קתולית בה משפחתו הייתה המשפחה היהודית היחידה ולימים הוא סיפר רבות על האנטישמיות בה נתקלו הוא ומשפחתו באותה תקופה^[1]. אורן מספר כי בעת פגישה עם השגריר במהלך נסיעה לוושינגטון, בגיל 13, החליט כי בעתיד יהיה הוא בעצמו שגריר ישראל בארצות הברית. הוא הגיע לראשונה לישראל כשהיה בן 15, לקיבוץ גן שמואל.

אורן בעל תואר ראשון בהיסטוריה ולימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת קולומביה ב-1977 ותואר שני בלימודי המזרח התיכון מבית הספר ליחסים בינלאומיים שבאוניברסיטת קולומביה ב-1978. קיבל תואר שני ודוקטורט בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת פרינסטון. היה פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת ייל.

עלה לישראל בשנת 1979. הוא התגייס לצה"ל ושירת כקצין בצנחנים. במלחמת לבנון הראשונה לחם אורן כאיש מילואים^[2], בין היתר נפלה יחידתו קורבן למארב סורי וספגה נפגעים רבים^[3].

עם שחרורו עבד במחלקה לענייני היחסים בין הדתות במשרד הדתות בזמן ממשלת רבין^[4] ושירת כקצין קשר של ישראל עם הצי השישי של ארצות הברית במהלך מלחמת המפרץ.

הוא שירת במילואים במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כקצין בדרגת רב-סרן. בעת מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, גויס שנית למילואים ופעל להסביר את פעולות צה"ל ברשתות התקשורת הזרות.

אורן הוא אזרח ישראלי מאז 1979, אך שמר כל השנים גם על אזרחותו האמריקאית, עליה ויתר רק ב-2009, עם מינויו לשגריר ישראל בארצות הברית. בדצמבר 2013 סיים את כהונתו כשגריר.

בינואר 2014 התמנה אורן לפרשן לענייני המזרח התיכון בתחנת הטלוויזיה CNN^[5].

בדצמבר 2014, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף אורן למפלגת כולנו בראשות משה כחלון והוצב במקום הרביעי ברשימה. הוא נבחר לכנסת לאחר שהסיעה קיבלה 10 מנדטים^[6].

ב-4 באוגוסט 2016 מונה לתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה^[7].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הודיע על פרישה ממפלגת כולנו ומהחיים הפוליטיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב^[8], היה נשוי לסאלי מדריכה למחול ועובדת המרכז לאמנות יהודית ויש להם 3 ילדים משותפים. התגרש ב-2016.

השחקן והקומיקאי האמריקאי ג'ון רודניצקי הוא אחיינו.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן הוא מחבר הספר "שישה ימים של מלחמה: המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון", שהיה רב מכר של "הניו יורק טיימס" וזכה לפרסי הספר היהודי הלאומי וספר ההיסטוריה של השנה של "לוס אנג'לס טיימס". ב"ניו יורק טיימס" נכתבה ביקורת אוהדת על ספרו זה וה"וושינגטון פוסט" כינה אותו: "הספר הטוב ביותר שנכתב עד כה על מלחמת ששת הימים... שיישאר כנראה הטוב ביותר בעתיד". ביקורות אוהדות התפרסמו גם ב"אטלנטיק", ב"ניו ריפבליק", ב"ניוזוויק" וב"אקונומיסט", והוא צוין לשבח על ידי ההיסטוריונים ג'ון קיגן, בני מוריס ומוטי גולני. עם זאת, נורמן פינקלשטיין הביע דעה שלילית על הספר.

ספרו "עוצמה אמונה ודמיון: ארצות הברית והמזרח התיכון מ־1776 ועד ימינו" עוסק בהיסטוריה של המעורבות האמריקאית במזרח התיכון. הספר פורסם בידי ו"ו נורתון ונעשה אף הוא לרב מכר של "ניו יורק טיימס", וכן זכה לביקורות אוהדות מ"ניוזוויק", מ"וושינגטון פוסט", ממדור הספרים של "הניו יורק טיימס", מ"סן פרנסיסקו כרוניקל" ומ"דה וילמט וויק". הספר יצא בתרגום עברי ב-2019.

אורן כתב אף ספרות בדויה: למשל, ספרו מפגש מחודש ("Reunion") עוסק בחיילי יחידת חיל רגלים שלחמו בארדנים הבלגיים במלחמת העולם השנייה והשורדים שבהם הוזמנו חמישים שנה אחרי כן לפגישת מחזור באתרי הקרבות. הדבר פותח אצלם תיבת פנדורה של עימותים מן העבר, על רקע הנוגות של חיי הזיקנה.

רשימת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Origins of the second Arab-Israel war: Egypt, Israel, and the great powers, 1952-56, לונדון, אנגליה: פרנק קאס (אנ'), 1992
(עם יורם חזוני ודניאל פוליס:) המהפכה השקטה בהוראת תולדות הציונות: מחקר השוואתי על ספר הלימוד של משרד החינוך בנושא המאה העשרים (כיתה ט'), ירושלים: מרכז שלם, ה'תש"ס – 2000
Sand devil: a Negev trilogy, קונטיקט, ארצות הברית: טובי, 2001
שישה ימים של מלחמה: המערכה ששינתה את פני המזרח התיכון, אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004 (מהדורה מקורית באנגלית – אוקספורד, אנגליה: אוניברסיטת אוקספורד, 2002; תורגם גם לדנית ולפורטוגלית)
- מרדכי בר-און, רפרוף כנפי הפרפר: הרהורים על מלחמת ששת הימים בעקבות ספרו החדש של מיכאל אורן, עיונים בתקומת ישראל 12, 2002, עמ' 625–644
Reunion, ניו יורק, ארצות הברית: פלום (אנ'), 2004
(עריכה עם דוד ויורם חזוני:) מאמרים חדשים על הציונות, ירושלים, מרכז שלם, תשס"ז 2006
עוצמה, אמונה ודמיון: אמריקה במזרח התיכון מ־1776 ועד ימינו, ירושלים: מרכז שלם, ה'תשע"ט – 2019 (מהדורה מקורית באנגלית – ניו יורק: ו"ו נורטון ושות' (אנ'), 2007)
בן ברית: חיי כגשר בין ישראל לארצות הברית, תל אביב: ידיעות ספרים, 2016 (מהדורה מקבילה באנגלית – ניו יורק: רנדום האוס)
The night archer and other stories, ניו יורק: הבן הרשע, 2020
To all who call in truth: a novel, ניו יורק: הבן הרשע, 2021