תקוה וינשטוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

תקוה וַינשטוק לוריא (נולדה בכ"ד בכסלו תרפ"ו, 11 בדצמבר 1925) היא עיתונאית ישראלית, לשעבר חברת מערכת "מעריב".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינשטוק נולדה בשנת 1925 בשם תקוה נאדיה כהן, בתם של ד"ר נפתלי כהן וצלה לבית אטינגון[1], ילידת רוסיה, בת למשפחה עשירה של חסידי חב"ד. הוריה נישאו בארץ ישראל ולאחר נישואיהם עברו להתגורר בפריז בירת צרפת, שם נולדה בתם. הנישואים לא עלו יפה; לאחר גירושיהם שבה אמה לפתח תקווה, ואילו אביה השתקע בצרפת.

וינשטוק גדלה בפתח תקווה. בשנת 1935 נישאה אמה לד"ר יהודה (צבי אריה) (הירש לייב) וינשטוק (לימים יששכרי) (1909–1965). וינשטוק, יליד ורשה, היה מורה בתיכון ומפקח של רשת "תרבות" העברית בפולין, מפעילי "הפועל המזרחי" שעלה לארץ ישראל ב-1926. בארץ ישראל עבד כעורך דין בתל אביב ופעל כעסקן ציבורי בענייני קק"ל וקרן היסוד.[2]

התחנכה בבית ספר עממי במושבה ובגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה. לאחר מכן המשיכה ללימודי ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הייתה יו"ר ויצו הצעירה.

את דרכה העיתונאית החלה וינשטוק ביומון "הבוקר", ובשנת 1949, כשהייתה בת 22, החלה לכתוב כתבות ופיליטונים בעיתון "מעריב"[3]. היא המשיכה לכתוב במעריב אל תוך שנות ה-80[4] ובמשך שנים רבות הייתה חברת מערכת "מעריב" ו"את"[5]. בנוסף כתבה מדורים ב"על המשמר", ב"משמר לילדים" ועוד.

נישאה לירוחם לוריא (1914–1977), משורר, מתרגם ועורך, נכדו של אהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק. בראשית שנות ה-60 נולד בנם היחיד, יששכר (שָׂכִי) לוריא,[6] מורה דרך, אב לשלושה, מתגורר ביישוב כמון שבמשגב.[7]

דודתה (אחות אמה) הייתה הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט (ובן זוגה – ישראל רייכרט, מחלוצי המחקר החקלאי בישראל).

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמרים בעין גדי, תל אביב: י’ גולן (סדרת ברקאי לפרוזה מקורית לילדים ולנוער), תשנ"ו 1996. ‬(ספר לילדים)
  • בעקבות האב האבוד; ציורים: מנחם לרון, תל אביב: חלונות, תשס"ז 2007. (סמי־אוטוביוגרפי; לבני הנעורים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.