Caribou

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Caribou
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 28 ביוני 1974
הוקלט ינואר 1974
אולפני חוות קריבו (אנ'), נדרלנד (אנ'), קולורדו[1][2]
אולפני ברדר (אנ'), סנטה מוניקה, קליפורניה
רמיקס:
אולפני רקורד פלנט (אנ'), לוס אנג'לס[1]
אולפני טרידנט (אנ'), לונדון
מקום הקלטה אולפני חוות קריבו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק • פופ
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 45:15
חברת תקליטים DJM רקורדס (אנ') (בריטניה) • MCA רקורדס (ארצות הברית)
הפקה גאס דאג'ן (אנ')
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
Lady Samantha
(1974) 		Caribou
(1974) 		Greatest Hits
(1974)
סינגלים מ-Caribou
  1. ""Don't Let the Sun Go Down on Me" (צד ב': "Sick City")"
    תאריך יציאה: 24 במאי 1974
  2. ""The Bitch Is Back" (צד ב': "Cold Highway")"
    תאריך יציאה: 30 באוגוסט 1974
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Caribou (בעברית: אייל הצפון) הוא אלבום האולפן השמיני של הזמר והיוצר הבריטי אלטון ג'ון. הוא יצא לאור ב־28 ביוני 1974 על ידי DJM רקורדס (אנ') ו־‏MCA רקורדס. הוא היה האלבום השלישי ברציפות של ג'ון שהגיע למקום הראשון בבריטניה, והרביעי ברציפות שהגיע למקום הראשון בארצות הברית.

האלבום כלל את הסינגלים "Don't Let the Sun Go Down on Me", שהגיע למקום השני בארצות הברית ולמקום ה־16 בבריטניה, ו־"The Bitch Is Back", שהגיע למקום הרביעי בארצות הברית ולמקום ה־15 בבריטניה. האלבום ושני הסינגלים ממנו הגיעו למקום הראשון בקנדה[3][4].

"Caribou" הגיע למעמד פלטינה כפולה בארצות הברית, ולאלבום זהב בבריטניה. הוא היה מועמד לפרס גראמי לאלבום השנה בטקס פרסי גראמי ה־17.

רקע וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלושה אלבומי אולפן רצופים שהוקלטו בצרפת, החליט ג'ון להקליט לראשונה בארצות הברית[א], באולפני קריבו (אנ') שבהרי הרוקי, על יד נדרלנד, קולורדו[5][6]. בעצת ידידו הקרוב רינגו סטאר, אלטון קרא לאלבום "קריבו", על שם אולפן ההקלטות[1][2][7]. נגן כלי ההקשה ריי קופר הצטרף כחבר קבוע ללהקה[1][5].

יצירת האלבום הייתה קשה ומייסרת. בדומה למצבו הגופני והרגשי בהקלטות "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player", גם כאן ג'ון הגיע אל ההקלטות מותש ובהרגשה כללית רעה. בחודשים שקדמו להן הוא שתה יותר מחצי בקבוק ויסקי ליום[8]. במהלך הקלטות "קריבו" חלה נקודת מפנה קריטית לרעה בחייו של ג'ון: הוא התנסה לראשונה בקוקאין. ג'ון הסביר את הרקע: ”תמיד הרגשתי כמו אאוטסיידר. ואני חושב שזו הסיבה שהתחלתי עם הסמים, להיות אחד מהחבר'ה”. הוא המשיך ותיאר את ההתרחשות:

נכנסתי לאחד החדרים הפנימיים של האולפן, ושם היה המנהל שלי וכמה אנשים אחרים, ושם הייתה האבקה הלבנה הזו בשורה, ואמרתי: 'מה זה, לכל הרוחות?", הם אמרו: 'קוקאין', וחשבתי: 'הממ, אני יכול לנסות קצת?' [...] וחשבתי, 'אני אחד מהבחורים עכשיו'.

— מיק בראון, ריאיון עם אלטון ג'ון, באתר דיילי טלגרף, ‏25 באוקטובר 2010

ההתנסות הובילה להתמכרות קשה ששיאה בשנות ה־80 – אז היה חשש ממשי לחייו, עד לכניסתו לתהליך גמילה ביולי 1990.

האלבום הוקלט בחופזה, בכתשעה ימים[9] בלבד במהלך ינואר 1974 שעמדו לרשות הלהקה לפני התחלת סיבוב ההופעות ביפן ואוסטרליה, ועקב כך הלהקה עבדה ב"לחץ בלתי ייאמן"[10][8]. ויכוחים התעוררו בין חברי הלהקה, ובין ג'ון למפיק דאג'ן[1].

ג'ון, שהיה רגיל בשינויי מצבי רוח, מצא אותם קיצוניים מבעבר – סביר להניח בהשפעת הסמים. הפרויקט איבד שלושה ימים בין כתיבת השירים להקלטות עד שהזמר אסף את עצמו. מן הרגע שהתחילו ההקלטות, הרצועות הוקלטו ביומיים וחצי בלבד[8]. האלבום נעשה מתוך הרגשת ביטחון עצמי מופרז ואף זחיחות, מתוך הרגשה שמה שיוצריו ישימו בו יצליח. ג'ון תיאר אותו במילים ”אלבום מאוד לא מאוזן, אלבום שהיינו צריכים להוציא בחוזה”, והודה שהוא וטופין היו ”די שחצנים”[8] (גם מבקרי מוזיקה טענו שהם מרגישים הרגשה של כתיבה כלאחר יד וזילזול בשירים מסוימים, בעיקר מצד ברני טופין[11][12] – ראו "ביקורת").

לאחר שג'ון והלהקה סיימו את החלק שלהם, המפיק גאס דאג'ן הוסיף את כלי הנשיפה, קולות הרקע ואוברדאבס נוספים. לימים הביע דאג'ן מורת רוח מהסאונד של האלבום, כמו גם ממרכיבים נוספים בו[1].

מלבד הסינגלים ביצע ג'ון בהופעותיו במשך השנים שירים נוספים מהאלבום, בהם "Grimbsy", ‏"You're So Static"‏, "Ticking" ו־"Dixie Lily". המהדורה המחודשת כללה גם ארבעה שירי בונוס שהוקלטו במהלך הקלטות האלבום או סמוך אליהן אף שרק שניים מהם, הבי סיידים "Sick City" ו־"Cold Highway", הוקלטו בהקלטות האלבום[13]. "Step Into Christmas" הוקלט כסינגל עוד קודם לכן, בסשן יחיד, ו־"Pinball Wizard" הוקלט באולפני רמפורט (אנ') של להקת "The Who", במהלך הקלטת הפסקול והאלבום של הסרט "טומי" של הלהקה.

ב־2017 יצאה מהדורת ויניל מחודשת של האלבום. היא עברה עריכה דיגיטלית מחודשת (רימסטרינג) על ידי טכנאי ההקלטות זוכה 12 פרסי הגראמי (נכון לינואר 2021)[14] בוב לודוויג (אנ')[13].

השיר "Solar Prestige a Gammon", שיר קומי היתולי, ספג ביקורת רבה. מדברי ג'ון עולה שהשיר היה שטותי במתכוון, כשג'ון מחקה בו שירה אופראית איטלקית. הדבר נעשה כתגובת נגד לפרשנויות מוטעות (בעיקר דתיות) שניתנו למילות השירים שחיבר טופין. משום כך ניסו ג'ון וטופין לכתוב שיר שלא ניתן יהיה לייחס לו פרשנויות כאלה (אמנם הדבר לא עלה בידם, וגם שיר זה זכה לפרשנויות ספקולטיביות).

השיר "Ticking" מספר את סיפורו של אדם הרוצח 14 בני אדם ברצח המוני בבר בניו יורק. אף על פי שמבקר "רולינג סטון" כינה את השיר "פיאסקו" (בעיקר בגלל המילים השטחיות, לטענתו, שמעמידות רוצח באור של גיבור), ב־2015, בחרו קוראי "רולינג סטון" בשיר למקום השני[ב] מבין עשרת השירים הפחות מוכרים (או "deep cuts") האהובים של ג'ון[15].

השיר "The Bitch is Back" (בעברית: "הכלבה חזרה") נכתב על רקע מצבי הרוח המתחלפים וההתנהגות הקשה של ג'ון לסביבתו. שם השיר וההשראה לו נלקחו מהערה שהשמיעה אשתו של ברני טופין, מקסין, כשראתה את ג'ון מתקרב: "הכלבה המשקפופרית חזרה" (במקור: "The Four-Eyed Bitch Is Back"). טופין כתב על בסיס ההערה שיר. ג'ון לקח את השיר (וההערה) באופן ספורטיבי, הלחין אותו ואף הוציא אותו כסינגל השני מן האלבום‏[16]. כמה תחנות רדיו בארצות הברית ומחוצה לה סירבו לשדר את השיר בגלל המילה "כלבה"[17].

השיר "I've Seen the Saucers" נכתב בהשראת סיפורי הבדים של ג'ורג' אדמסקי (אנ'), שטען שנחטף על ידי חוצנים דוברי אנגלית שוטפת שלקחו אותו לסיור בירח ובכוכבי מערכת השמש[18].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [19]
מדריך האלבומים של קריסטיגו (אנ') +B‏[20]
רולינג סטון (מעורבת עד שלילית)[11]

האלבום קיבל בעיקר ביקורות מעורבות וצוננות, באופן חריג לאלבומי תקופת השיא של ג'ון בחצי הראשון של שנות ה־70.

תום נולאן, מבקר "רולינג סטון", כתב: ”כמעט כל שיר ב'קריבו' סובל ממחסור אדיש במיקוד, התעלמות כמעט יהירה מהצורך לבסס הקשר או תכלית [...] תוך מעבר מרגשני לכבד למלגלג, [ג'ון וטופין] לא רק נכשלים לגעת בכל היסודות אלא מערערים את האמינות שהצליחו להשיג”. תוך שהוא מבקר את ההפקה המוגזמת ואת השטחיות של השירים, נולאן סיכם ש"קריבו" הוא ”חוויה ריקנית באופן מדהים”.

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר AllMusic, טען, בביקורת רטרוספקטיבית, שרק שירים בודדים מגיעים לרמה של עבודותיו הטובות של ג'ון: "The Bitch Is Back" הוא "אחד משירי ההארד רוק הטובים שלו", "Don't Let the Sun Go Down on Me" היא "בלדה קלאסית", "Pinky" היא "בלדה נאה", ו־"Dixie Lily" הוא "ניסיון חביב בקאנטרי", אך לצד זה יותר מדי שירים נוטים להיות "מילויים" ["fillers"] מהסוג של "Solar Prestige a Gammon" ה"מגוחך", ולכן האלבום כמכלול הוא "אכזבה".

העיתונאי ועורך המוזיקה בועז כהן כתב: ”מצועצע כמו העטיפה שלו, שכמו צולמה באולפני פרג' בצפון תל אביב של השנים ההן [...] אסופת שירים לא מספיק טובים, שלא מופקים בתבונה”[21].

לעומתם, ג'ים לינק מ־The News-Press (אנ') כתב שהאלבום ”ממשיך את שרשרת האלבומים הלהיטים הרציפה של אלטון ג'ון, הכולל מן המוזיקה הטובה ביותר שמושמעת היום”.

רוברט הילברן (אנ') מ"לוס אנג'לס טיימס" שיבח את "Don't Let the Sun Go Down on Me": ”לא רק שהוא מטובי השירים של טופין, הביצוע הקולי של אלטון וההפקה של דאג'ן מעבירים באופן מבריק את היאוש והדחיפות שבמילים”[13].

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד א'
מס' שם משך
1. The Bitch Is Back 3:44
2. Pinky 3:54
3. Grimsby 3:46
4. Dixie Lily 2:55
5. Solar Prestige a Gammon 2:52
6. You're So Static 4:53
צד ב'
מס' שם משך
1. I've Seen the Saucers 4:48
2. Stinker 5:20
3. Don't Let the Sun Go Down on Me 5:36
4. Ticking 7:34
משך כולל:
 45:15
  • צד א' וצד ב' צורפו כרצועות 1–10 במהדורות התקליטור.
  • בהוצאה המחודשת מ־1995, "You're So Static" מאוית באופן שגוי "Your're So Static".

רצועות בונוס – ההוצאות המחודשות לאור של "Mercury" ב־1995, ושל "Rocket" ב־2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם משך
11. Pinball Wizard (פיט טאונסנד) 5:09
12. Sick City 5:23
13. Cold Highway 3:25
14. Step into Christmas 4:32
משך כולל:
 63:44

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות הקומפקט דיסק והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה טקס קטגוריה תוצאה מקור
1974 גראמי אלבום השנה מועמדות

[22]

מצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שבועי (1974)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 1[23]
ארצות הברית בילבורד 200 1[24]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 1[25]
גרמניה GfK – טופ 100 30[26]
דנמרק היטליסטן 1[27]
יפן אוריקון 2[28]
נורווגיה VG-lista 6[29]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 20[30]
ספרד PROMUSICAE 4[31]
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 2[32]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1
שוודיה סוורייטופליסטן 3[33]

מצעדים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעד שנתי (1974)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 4[23]
ארצות הברית בילבורד 200 65
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 15
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 7
‏
‏‏  מצעד שנתי (1975)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 77

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום הסמכה מכירות
ארצות הברית (RIAA)[34] פלטינה ×2 2,000,000^
בריטניה (BPI)[35] זהב 100,000^
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלבום ההופעה "17-11-70" הוקלט בניו יורק אם כי, מלכתחילה, לא רק שלא הייתה כוונה להוציא לאור את ההקלטה כאלבום, אלא ג'ון אף לא היה מודע לכך שההופעה מוקלטת.
  2. ^ למקום הראשון נבחר "Mona Lisas and Mad Hatters" (מן האלבום "Honky Château").

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Claude Bernardin & Tom Stanton, Rocket Man: Elton John from A – Z, כריכה רכה, Praeger, 1996, עמ' 124–125, ISBN 978-0-275-95698-1
  2. ^ 1 2 מארק בראון, אולפני חוות קריבו: איפה שהכוכבים התאספו, באתר bestclassicbands.com, בדיקה אחרונה 26 בינואר 2021
  3. ^ הסינגל "Don't Let the Sun Go Down on Me" במצעד הסינגלים RPM הקנדי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  4. ^ הסינגל "The Bitch Is Back" במצעד הסינגלים RPM הקנדי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  5. ^ 1 2 אנו חוגגים 40 שנה לאלבומו של אלטון ג'ון "קריבו", באתר ארכיון האינטרנט, ‏27 ביוני 2014, בדיקה אחרונה 26 בינואר 2021
  6. ^ 'חוות קריבו' האגדית מעל נדרלנד נמכרת ב־32.5 מיליון דולר, באתר www-denverpost-com.cdn.ampproject.org, ‏30 ביוני 2014, בדיקה אחרונה 10 בינואר 2021
  7. ^ ליסה ריצ'וויין, יום בחייו של אלטון ג'ון: קונה רולס, כותב להיט, אוכל עם רינגו, באתר רויטרס, ‏19 באוקטובר 2019, בדיקה אחרונה 26 בינואר 2021
  8. ^ 1 2 3 4 טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 137–140, ISBN 978-1-101-88418-8, הספר מבוסס על ראיונות עומק של המחבר עם אלטון ג'ון.
  9. ^ על האלבום בחנות eltonjohn.com, באתר eltonjohn.com, בדיקה אחרונה 18 בינואר 2021
  10. ^ ג'ון טובלר, הערות אלבום, 1995
  11. ^ 1 2 טום נולאן, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, ‏15 באוגוסט 1974, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  12. ^ לא שוכחים את "קריבו", באתר backseatmafia.com, ‏28 ביוני 2019, בדיקה אחרונה 20 בינואר 2021
  13. ^ 1 2 3 ‏10 דברים שאולי לא ידעת על 'אל תירו בי...' ו'קריבו', באתר eltonjohn.com, בדיקה אחרונה 18 בינואר 2021
  14. ^ זכיות ומועמדויות גראמי של בוב לודוויג, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 18 בינואר 2021
  15. ^ אנדי גרין, משאל קוראים: עשרת שירי אלטון ג'ון הפחות מוכרים האהובים ביותר, באתר רולינג סטון, ‏2 בספטמבר 2015, בדיקה אחרונה 17 בינואר 2021
  16. ^ Elizabeth J. Rosenthal, His Song: The Musical Journey of Elton John, מהדורה ראשונה, Billboard Books, 2001, ISBN 0-8230-8893-6
  17. ^ ג'ין ויליאמס, מגזין בילבורד: Sex-Oriented Lyrics, Titles Stir a Storm, באתר גוגל ספרים, ‏25 בדצמבר 1976, בדיקה אחרונה 25 בינואר 2021
  18. ^ על השיר "I've Seen the Saucers", באתר Songfacts, בדיקה אחרונה ב־24 בנובמבר 2021
  19. ^ ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  20. ^ רוברט קריסטיגאו, Christgau's Record Guide: Rock Albums of the Seventies, Ticknor & Fields, 1981, ISBN 089919026X, (דרך robertchristgau.com), בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  21. ^ בועז כהן, האיש ששינה את חיי (סקירת אלבומי אלטון ג'ון עד 1976), בבלוג של בועז כהן, ‏אוקטובר 2011, בדיקה אחרונה 18 בינואר 2021
  22. ^ היסטוריית גראמי של אלטון ג'ון, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 22 באוקטובר 2020
  23. ^ 1 2 דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
  24. ^ היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־20 בנובמבר 2021
  25. ^ אלטון ג'ון בחברת המצעדים הרשמית, באתר חברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את הנתון יש ללחוץ על הקישור הראשון, "Elton John", ואחר כך לבחור בלשונית הרצויה (שצמודה לרשימה): "Albums" לאלבומים או "Singles" לסינגלים. בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  26. ^ המצעד הגרמני, יש ללחוץ בפינה הימנית העליונה לקבלת שורת חיפוש, להקליד את שם האלבום, ללחוץ על אישור וללחוץ על ‏"Album", באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  27. ^ בילבורד — 3 באוגוסט 1974, באתר גוגל ספרים, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  28. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  29. ^ המצעד הנורווגי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  30. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  31. ^ פרננדו סלוורי, (September 2005). Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, Spain: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 84-8048-639-2
  32. ^ Sisältää hitin - levyt ja esittäjät Suomen musiikkilistoilla vuodesta 1972, מהדורה ראשונה, הלסינקי: Kustannusosakeyhtiö Otava, 2006, עמ' 263, ISBN 978-951-1-21053-5
  33. ^ המצעד השוודי (בילבורד – 10 באוגוסט 1974), באתר גוגל ספרים, בדיקה אחרונה 6 בינואר 2021
  34. ^ אלבום פלטינה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה ב־22 ביוני 2022
  35. ^ אלבום זהב בבריטניה, יש להקליד את שם האלבום בתיבת "Search / Filter" וללחוץ "Apply", באתר BPI, בדיקה אחרונה ב־22 ביוני 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Caribou&oldid=38257209"